ביקורת ספרותית על פאוסט (2006) - בתרגום ניצה בן ארי מאת יוהן וולפגנג גתה
ספר מעולה

---

עדיין לא ברור לי לגמרי האם באמת החלק השני אהוב עלי יותר מהראשון.

נו כן, גתה. מה יש לומר? האדם היה על-אדם. היתה לו יכולת לא הגיונית בפיוט ובכתיבה רעיונית.
כמובן שאין לי כלים לדעת מה הספר הגאוני הזה יעשה לאדם שקורא בשפת המקור, זה התרגום השני שאני קורא ומוכרח לציין שבן ארי עשתה עבודה ממש ממש טובה.

פאוסט הוא כנראה פסגת היצירה הגרמנית במאה ה־19 או לפחות מהמפורסמים ביותר שכל אדם משכיל מכיר את קיומו לפחות.
מדובר ביצירה רחבת יריעה שחוצה ז'אנרים, תקופות וסוגות. זהו שילוב של טרגדיה, דרמה פואטית, פילוסופיה, פולקלור, מדע, מיסטיקה ודיון מטפיזי על משמעות החיים.

קחו רק את ההומונקולוס, זה עולם פילוסופי בפני עצמו שיכול להקרין על חיינו ביקום ואיך אנחנו תופסים את העולם מרגע שהגחנו אליו. מעבר לזה שהוא מזכיר מן הסתם את סיפור הגולם או ספר היצירה אפילו. המאבק המתמיד בין המדע לאלכימיה ומיתולוגיה.

הדמות המרכזית, פאוסט, היא דמות של חוקר חסר מנוח — מי שמאס בידע האקדמי היבש וחותם עסקה עם מפיסטופלס כדי לחוות את "החיים עצמם". אך כמו תמיד במיתוס הפרומאתאי־הפאוסטיאני, המחיר כבד: הוא מקריב ערכים, אהבה ובני אדם, אך, בתמורה הוא זוכה בידע וחוויה — אך לא באושר.

גתה מצליח לייצר מתח מתמיד בין ייאוש להתרוממות, בין חטא לגאולה. פאוסט אינו רק סיפור מוסרי, הוא יצירה מונומנטאלית על מגבלות האדם ועל תשוקת ה"עוד" שאינה יודעת שובע.

תרגום יצירה כמו פאוסט לעברית הוא אתגר כמעט בלתי אפשרי להבנתי. היצירה רוויה משקלים, חריזה, משחקי לשון, אזכורים תרבותיים ואילוזיות מהמיתולוגיה היוונית, הנצרות, הפולקלור הגרמני והמדע בן התקופה.

ניצה בן־ארי נוקטת גישה אמיצה: היא שומרת על משקל וחריזה במידה רבה, תוך התאמות לעברית מודרנית קולחת. העברית שלה עשירה אך לא מתנשאת, מצליחה לשלב ארכאיות קלה במקומות הנכונים כדי לשמר את האווירה ההיסטורית, מבלי להפוך את הטקסט למאובן. במובן הזה יהיה קל יותר לקרוא אותה מאשר את כפכפי. אני מעדיף תמיד את הקשה והלא נגיש ולכן עבורי כפכפי כנראה עדיף.

לגבי התרגום של בן ארי, הבחירה לשמר חריזה לעיתים באה על חשבון הדיוק המילולי — יש מקומות שבהם המונחים המדעיים או התאולוגיים מקבלים פירוש מעט מרוכך או מודרני ואני מניח שזה מאבד מגוון הטקסט המקורי בגרמנית של המאה ה-18.

היתרון הגדול של התרגום הוא נגישות: בן־ארי מצליחה להנגיש טקסט כבד ומורכב, מבלי לוותר לגמרי על המוזיקליות שלו. הקצב, במיוחד בקטעים הדרמטיים עם מרגריטה ובדיאלוגים עם מפיסטופלס, נשמר היטב. ההערות בכל עמוד גם עוזרות מאוד לקריאה קולחת.

הציון שלי: 9 מתוך 10

» ביקורות נוספות של פאוסט
» ביקורות נוספות על פאוסט (2006) - בתרגום ניצה בן ארי