איימת המלחמה

לא פעם כתבתי על האופן בו תמונה טובה בכריכת ספר, היא חלק מהיצירה, באופן בו היא לוכדת את תשומת ליבי, ומספרת מתוכי סיפור המבקש להתחבר לזה שבספר.

למרות שכתבתי על כך מספר פעמים, אני עדיין מוצא את עצמי מופתע מחדש, כמו בספרו של <mark>ריצ'רד אוברי</mark>, 1939, הספירה לאחור לקראת המלחמה. עברתי על פניו, פעם ועוד פעם, הבטתי בתמונתו השחורה לבנה, שיצרה בקרבי תחושה של גיחוך ואימה, ועדיין לא ידעתי מהו הסי

ספר ההיסטוריה "מלחמתה של רוסיה" שכתב ההיסטוריון הבריטי עטור השבחים <mark>ריצ'רד אוברי</mark> (הוצאת דביר, 2001) ביקש לנתח את מלחמת העולם השנייה מנקודת המבט של ברית המועצות. לאחר כחודש מפתיחתה של מתקפת הפתע של צבאו של היטלר על ברית המועצות, שהחלה ב־22 ביוני 1941, העריכו אומות העולם כי בקרוב תתרחש תבוסה רוסית מהירה. בפועל לא כך קרה ואוברי ביקש להסביר מדוע. המלחמה פרצה, כאמור, במפתיע. עם פרוץ המלחמה נקרא שגריר גר

אכזבה. אהבתי לקרוא את <mark>ריצ'רד אוברי</mark> בספרי היסטוריה קודמים שכתב. כאן נראה שהוא פשוט שיחזר קטעים שלמים מספרים אחרים שלו (ושל אחרים מבלי לציין זאת) וסיפר הכל - חוץ מנושא הספר.
ניתוח המנהיגים, אישיותם ופעולותיהם והמענה לשאלה שהציב הסופר לעצמו - מה מייחד את המנהיגים הללו, במה הם שונים מאחרים? - כל זה יש כאן רק במידה קטנה מאד ובלי התייחסות רצינית. לא ניתוח פסיכולוגי של מומחים, לא ניתוח סוציולוגי ולא די

זהו לא ספר, זהו ספרון. מאה עמודים. ועוד 30 עמודים של ביבלוגרפיה... אבל זה ספרון נהדר. <mark>אוברי</mark> הוא כטתב מוכשר שהופך את הסיפור ההיסטורי למעניין כמעט כמו סיפור בלשי. ובאותה הזדמנות מתגלים גם פרטים חדשים. אני, למשל, ידעתי תמיד שהמלחמה החלה ב1 לספטמבר. מהספר למדתי שהיא החלה בפועל רק 3 בספטמבר ואולי גם מאוחר יותר. למדתי תמיד שהפולנים הופתעו ולא הצליחו אפילו לדגדג את הגרמנים. הספר מלמד אחרת. ידענו שהצרפתים

לכאורה, הניצחון הגרמני ושל הציר גרמניה- איטליה- יפן היה כמעט ודאי.
תוך זמן קצר הצליחו הגרמנים והיפנים לנצח ולהקים שתי אימפריות ענקיות שהקיפו שטחים עצומים.
לאחר כניעת צרפת, נותרה בריטניה לבדה במערכה, וארה״ב נותרה החל מדצמבר 41 ככוח העיקרי שעמד נגד היפנים והיה יכול להוות הבלם היחידי מול גל ההתפשטות היפני.
סיפרו של <mark>אוברי</mark> מדגיש את העובדה שגרמניה ויפן לא היו רחוקות כל כך מניצחון סופי על בעלות הברית,

קשה לכתוב ביקורת על נושא כל כך טעון.
נתחיל בקביעה שזהו ספר היסטורי מעולה, מכיל המון תובנות מעיינות
והרבה מידע חדש שעד לפני זמן לא רב פשוט היה מוסתר בנבכי הארכיונים
של ברית המועצות הקומוניסטית.
<mark>אוברי</mark>, מקדיש מקום רב בספרו לארועים שקרו בין מהפכת אוקטובר , ומלחמת
האזרחים הרוסית, לאחר מלחמת העולם הראשונה, לבין פתיחת מבצע ברברוסה
ב 22 לאוקטובר 1941.
בספרו עומד <mark>אוברי</mark> על האסטרטגיות שאימץ הצבא האדו

נתקלתי בספר הישן הזה באחד משיטוטיי בחנויות הספרים המציעות מבצעים מיוחדים ומוזלים. בתחילה חשבתי שמדובר בבזבוז זמן - מאז כתיבת הספר בשנת 1997 חלפו כל כך הרבה שנים ונחשף כל כך הרבה חומר, כך שיכול להיות שהספר יהיה מגוחך ולא מדויק.
הופתעתי לטובה. <mark>אוברי</mark> עשה מחקר מקיף זמן קצר לאחר ההתמוטטות של ברית המועצות, כאשר חלק ממשתתפי המלחמה ושלטון האימים של סטלין עדיין היו בחיים. השפעת היותם בחיים מורגשת בספר. הו

ספר פשוט מצוין, שסוקר את פני המלחמה בצורה עמוקה יותר. <mark>אוברי</mark> אורג להפליא את הנסיבות והגורמים שהובילו ליצירת היתרונות של בעלות הברית על פני מדינות הציר (ובראשן גרמניה), עם כושר תיאור מיוחד במינו שמגיע לעתים עד כדי ריגוש.

במחצית הראשונה של הספר <mark>אוברי</mark> מתאר את המערכות החשובות ביותר שהכריעו את מדינות הציר: המערכה הימית, החזית המזרחית, ההפצצות מעל שמי גרמניה וכיבוש צרפת המחודש. הוא לא מתאר את הקרבות ב

לקרוא את זה בתור חייל משוחרר מראה לי כמה מעט ידעתי בלהיות תחת אש, וכמה מעט בית הספר לימד אותי על מלחמת העולם השנייה, אפילו שהייתי מאלה שקראו בשיעור מעבר לדיונים של המורה. בזכות הספר למדתי על הקשיים של הגרמנים בסטאלינגרד ומעבר לה, על הערמומיות המודיעינית שקדמה לD-DAY, על הלוגיסטיקה הכרוכה בלהפוך את ארצות הברית מהצבא ה17 בגודלו בעולם, אפילו מאחורי שוודיה, למעצמת העל שכולנו מכירים, והשיא - מפרק את הפ