כבר נאמר הכל על הישגו של הספר בפריסת המציאות של ניסיון התנגדות לנאציזם. דרך הסיפור על זוג בודד ממעמד הפועלים, המינורי וחסר כל השפעה לכאורה, פאלאדה ממחיש בצורה מדהימה ומרתקת את ההיבטים השונים, הנוראיים כולם, של חיי היום-יום בגרמניה הנאצית, וכיצד אומה שלמה, בעלת מסורת תרבותית מפוארת, פחדה פחד-מוות ושותקה לחלוטין תחת כוח הרשע המפלצתי. פאלאדה, שהגיע לשפל פיזי ונפשי תחת המשטר הנאצי, התעלה על עצמו עוד פעם אחת בסוף ימיו וניפק יצירת אמנות יוצאת דופן. כתיבתו מלווה בהמון ריגוש - שמשלב את העלילה המותחת יחד עם ההתחברות לסבלם של אנשי העם הגרמני ועם המחשה מיוחדת של אופיו הרצחני של המשטר - ואת הריגוש הזה הוא בהחלט מצליח להעביר לקוראים.

לאורך הספר, בעיקר בפרקים העוסקים בדרך למלחמת העולם השנייה, מופיעים תיעודים ארוכים ומפורטים של שיחות דיפלומטיות, מפגשים ממשלתיים וכד', עם ציטוטים רבים מתוכם. התיאור הזה מייגע לעתים וכולל לא מעט פרטים זניחים. לעומת זאת, שיירר בקושי מתאר, אם בכלל, את ההתפתחות ההיסטורית והגורמים שהובילו לעליית כוחם של הנאצים. הספר נראה יותר כמו סיכומי פרוטוקולים של ועידות מאשר כמו כתיבה היסטורית.

בספר בולט גם חוסר האיזון: בעוד שחלקים מסוימים, כאמור לעיל, זוכים לתאור מפורט עד כדי הגזמה - חלקים אחרים, חשובים לא פחות, כמעט שאינם מפורטים או אף מוזנחים על ידי הכותב. התיאור של ההתפתחות הכלכלית בשנות הרייך הראשונות לא מספק בכלל, ונושא היהודים מקבל מעט מאוד התייחסות.

בהחלט ניתן להפיק מהספר תועלת, הודות למידע הרב שמצוי בו, אולם הוא רחוק מלהוות כתיבה מספקת על תולדות הרייך השלישי.

ביוגרפיה טובה מאוד שמתארת לעומק את פעילותו המהפכנית של לנין. הספר מצטיין במיוחד בתיאור האידיאולוגיה של לנין, רעיונותיו והשקפותיו בנושאים השונים - החל מהתקופה בה היה מהגר נודד במערב, ועד שעמד בהנהגתה של רוסיה - תוך הסבר המחלוקות שהיו לו עם זרמים פוליטיים אחרים. כחלק מכך מתוארים שלבי התפתחותה הפנימית של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, החל מהקמתה, דרך הוויכוחים הסוערים והפילוגים השונים וכלה בהתפצלותם הסופית של הבולשביקים ממנה.

בחצי השני של הספר מוסברות השתלשלות האירועים ברוסיה שאחרי מהפכת פברואר ועליית כוחם של הבולשביקים, ולאחר מכן ריד מתאר היטב תהליך היסטורי חשוב במיוחד - ניסיונותיו של לנין, עם עלייתו לשלטון, לבסס ברוסיה את הסוציאליזם יחד עם שאר עקרונותיו המהפכניים החשובים. מדיניותו הכלכלית והשינויים שערך בה, ביסוס המדינה החד-מפלגתית ו"הטרור האדום", חזון המהפכה העולמית והניסיונות להתגבר על פיגורה הכלכלי של רוסיה - בכל אלו ניתן דגש על נקודת מבטו של לנין עצמו, הן בפן האידיאולוגי והן מבחינה פרקטית.

הספר דווקא מתחיל טוב. בחלק הראשון (7 הפרקים הראשונים) הופיע תיאור מעניין של ילדותו והתבגרותו של לנין, האירועים המסעירים שפקדו את משפחתו, התפתחותו האינטלקטואלית וצמיחתו כמהפכן מרקסיסטי. הבעיה היא שזהו פחות או יותר החלק היחיד בספר שאפשר להפיק ממנו תועלת ממשית.

רובו של הספר מעתה ואילך כתוב בצורה פשוט איומה. סרוויס מנסח את נושאי כתיבתו בצורה מסורבלת להחריד. הוא מתנדנד בין הערכות היפותטיות ולא עקביות, התמקדות אישית על הפן האישי בחייו של לנין עד כדי אבסורד, ופרטי מידע והערכות שלא ברור מנין צצו בקונטקסט שבו הם מוזכרים.

לאורך כל הספר ניכרת תשוקתו של סרוויס להרשיע כמה שיותר את לנין. הוא מנסה לצייר את דמותו של נושא הספר לא רק כפושע וכרודן, אלא גם כחסר כושר מנהיגות, חסר אחריות למהפכה שלו עצמו ואף כבוגד משפחתי. למי שמחפש לקרוא בצורה רצינית על לנין, אני מציע שלא להתייחס לשלל האישומים שסרוויס מדביק לו שם.

הבלגן הסמיך שמאפיין את כתיבת הספר, יחד עם הניסיונות החוזרים ונשנים לצייר את אישיותו "הרעועה" של המהפכן, לא מאפשר להתמקד באירועים ההיסטוריים החשובים, שממילא מתוארים כאן באורח משני. אלה נבלעים בתוך ים התוכן המסורבל והפרטים המיותרים, בהתאמה קלאסית לסיסמא "מרוב עצים לא רואים את היער".

בחלק שאותי, באופן אישי, הכי עניין - זה העוסק בתקופת שלטונו של לנין ברוסיה - סרוויס בקושי מתאר את התהליכים ההיסטוריים של בניית המדינה החדשה והמאמצים לכינון הסוציאליזם. במקום זאת הוא מתמקד ומפרט באורח מייגע על ויכוחים סוערים שונים שקיים לנין בתוך המפלגה, כאילו הם הדבר העיקרי או אפילו הבלעדי שהוא עשה בחייו.

סרוויס עושה אצלי רושם של היסטוריון מפוקפק למדי, שעיקר המטרה של מפעל חייו היא ליצור דמות שלילית למרקסיזם ולמהפכנים הסובייטיים. אני לא חושב שאקרא ספרים נוספים שלו בהמשך - ואני ממליץ גם לאחרים שלא לעשות זאת.

הספר הוא למעשה תמצות של חיבור גדול במיוחד (14 ערכים) שכתב קאר. על אף יריעתו הקצרה, הספר אינפורמטיבי מאוד ומתאר בצורה מעניינת את ההתפתחות הכלכלית עד לתהליך התיעוש ואת התבססות המשטר, את התפתחות מארג יחסי החוץ של המדינה הסובייטית החדשה מימי המהפכה עד לסוף שנות העשרים, את המאבק על ירושת השלטון שהוכרע לטובת סטלין ונושאים נוספים.

מה שחסר לי בספר הוא כיצד ניצחו הבולשביקים במלחמת האזרחים מול הכוחות הגדולים שהתקוממו נגדם. קאר כמעט לא כותב בעניין, למעט התייחסות חטופה למיומנות שהנחיל טרוצקי לצבא האדום.

כולל אמנם תיאורים ארכניים על פרטים לא נחוצים במיוחד, אבל משקף עומק מחקר, שפה עשירה ומומחיות גדולה של הכותב. ניתן להבין ממנו מצוין את דרך התפתחותו של היטלר בשלבי החיים והקריירה המוקדמים שלו, וכיצד התאפשרה התקדמותו ועליית קרנה של מפלגתו עד לכניסתם לשלטון.

מתאר ומסביר היטב את הנסיבות המדיניות והפוליטיות שהובילו לאירועים המרכזיים שהגדירו את המלחמה. לא מפרט על הקרבות עצמם ועל מהלך המלחמה אחרי 1941, אבל בעל ערך מוסף גדול למי שמתעניין בנושא.