ספר ההיסטוריה "מלחמתה של רוסיה" שכתב ההיסטוריון הבריטי עטור השבחים ריצ'רד אוברי (הוצאת דביר, 2001) ביקש לנתח את מלחמת העולם השנייה מנקודת המבט של ברית המועצות. לאחר כחודש מפתיחתה של מתקפת הפתע של צבאו של היטלר על ברית המועצות, שהחלה ב־22 ביוני 1941, העריכו אומות העולם כי בקרוב תתרחש תבוסה רוסית מהירה. בפועל לא כך קרה ואוברי ביקש להסביר מדוע. המלחמה פרצה, כאמור, במפתיע. עם פרוץ המלחמה נקרא שגריר גרמניה בברית המועצות לשר החוץ הרוסי מולוטוב ובישר לאחרון כי כעת שורר מצב מלחמה בין שתי המדינות. "על מה ולמה" (עמוד 94), שאל מולוטוב המופתע.

דמות חשובה אף יותר מסטלין במלחמתה של ברית המועצות היתה זו של הגנרל גיאורגי ז׳וקוב. כשהיה בן 19 הוא גויס "לחיל הפרשים של הצאר, ולפני המהפכה מונה למש"ק. הוא נשאר במדים, ושירת בצבא האדום בינואר במהלך מלחמת האזרחים. ב־1919 השתתף בהגנה על צריצין, שם עמד סטלין בראש הוועד הצבאי המקומי. הוא נשאר בשירות סדיר כקצין פרשים, אך שאף להתקדם מעידן הסוס לעידן הטנק" (עמוד 120). אוברי ציין כי ז׳וקוב "היה מפקד שדה טוב, המסוגל לשקוע בפרטים בלי לאבד את תמונת המערכה הכוללת. הוא היה חייל של חיילים, שהפגין קשיחות, נחרצות, רוגע וביטחון כלפי חוץ, ציפה מחיילים לתת הכול ובתמורה נתן הכול. הוא לא היסס להקריב חיים, של אנשי צבא או אזרחים, ובלבד שהדבר יוביל לניצחון בקרב" (עמוד 120). בשנת 1938 פיקד על כוחות הצבא האדום כנגד היפנים בקרב חלקין־גול וניצח. "הניצחון על היפנים הסתמך על כישוריו יוצאי הדופן של ז׳וקוב בשדה הקרב, אך גם על פריסה יעילה יותר של כלי נשק מודרניים בשטח פתוח כנגד אויב הלוקה בניידותו. לפני שהסתכן בלחימה וידא ז׳וקוב כי המערך הלוגיסטי ימוקם כהלכה" (עמוד 77). לדברי המחבר הוא היה גאון צבאי ואיש לא מילא תפקיד חשוב ממנו בניצחון של ברית המועצות במלחמה. 

ז׳וקוב פיקד בהצלחה על הגנת לנינגרד ומוסקבה, ואוברי קבע כי ב־1941 לא היו אלה "תנאי החורף הקשים שעצרו את הצבא הגרמני, אלא ההתאוששות המופלאה של כוח האדם הצבאי הסובייטי לאחר הכתישות האיומות בקיץ ובסתיו" (עמוד 138). אך אין ספק שהקרב המשמעותי של החזית המזרחית היה בסטלינגרד, העיר שהיתה לסמל. בקרב בסטלינגרד פיקד על הארמיה הרוסית השישים ושתיים הגנרל וסילי צ׳ויקוב, אשר "אסף חיילים תועים וחסרי מנהיג והפכם לכוח לחימה יעיל יותר, בלומדו כל העת מתרגולות צבאיות גרמניות ובחפשו את נקודות התורפה של אויביו. אדם קשוח וחסון היה, שהרבה לחייך, חושף שורות של שיני זהב. הוא עבר את כל מה שעברו חייליו, הישיר מבט אל המוות ולא מצמץ" (עמוד 191). 

כשהמצב בסטלינגרד היה כלאחר ייאוש "הורה סטלין לדיביזיית המשמר השלוש־עשרה, בפיקודו של גיבור ברית־המועצות אלכסנדר רודימצב, לחוש לעזרה. הם נחתו בתחנת רכבת שוממה בלב הערבה, קילומטרים מאחורי החזית, ערכו מסע מפרך והגיעו במעבורת עייפים ומקצתם ללא נשק. אך אך כמו חיל פרשים האגדי, הם הגיעו בדיוק בזמן. בסיוע חמישה־עשר טנקים וקומץ חיילים, הדף צ׳ויקוב את הנסיונות העזים של הארמיה השישית להגיע אל המזחים המרכזיים. דיביזיית המשמר של רודימצב צלחה את הנהר בסירות והושלכה אל סערת הקרב כמעט ללא הכנה. כמעט כל אנשיה נהרגו או נפצעו, אך הם מילאו את משימתם. הארמיה השישים ושתיים שמרה על אחיזתה הרפה בגדה המערבית של הוולגה, והעיר ניצלה" (עמוד 192). 

בניגוד למקובל אוברי טען כי בוועידת ילטה "סטלין לא רימה את המערב; המערב רימה את עצמו. לא היה דבר בעברו של סטלין שיצביע על כך שהוא יסכים לוותר לאורך זמן על אופורטוניזם פוליטי ואינטרס עצמי־לאומי" (עמוד 273). באחת מהרמות הכוסית הרבות במסגרת הוויעידה הזהיר סטלין: "המשימה הקשה תבוא לאחר המלחמה, כשאינטרסים שונים יזרעו מחלוקת בין בעלות־הברית" (עמוד 273). מוטב היה להקשיב לו אז רוב קשב משום שהיתה זו אמירה ריאליסטית מאוד. המחבר קבע כי היה זה "מכלול גורמים זה הוא שהביא להצלחות הסובייטיות: פטריוטיות עממית וכוח עמידה מקומי; תפקידו של סטלין; המציאות הפוליטית של תכנון וגיוס; והפריחה הזמנית של יוזמה ויצירתיות שהיתה חזקה דיה כדי להתעלות מעל האווירה הקודרת של סתגלנות פטליסטית שבה נוגעה החברה שלאחר הטיהורים" (עמוד 348). בסופו של דבר, סיכם, "זוהי הטרגדיה של המלחמה הסובייטית. הקרבתו של עם מיוסר הביאה הניצחון אך לא חירות, רגע של הישג מר־מתוק בהיסטוריה ארוכה של אובדן" (עמוד 348). הספר שהוציא מתחת ידו תיאר את המלחמה באכזריותה, תוך צלילה לפרטים ולנתונים, כתיבה מרתקת ויכולת לארוג את הכל לתמונה כללית מרתקת. מומלץ!!!

קשה לכתוב ביקורת על נושא כל כך טעון.
נתחיל בקביעה שזהו ספר היסטורי מעולה, מכיל המון תובנות מעיינות
והרבה מידע חדש שעד לפני זמן לא רב פשוט היה מוסתר בנבכי הארכיונים
של ברית המועצות הקומוניסטית.
אוברי, מקדיש מקום רב בספרו לארועים שקרו בין מהפכת אוקטובר , ומלחמת
האזרחים הרוסית, לאחר מלחמת העולם הראשונה, לבין פתיחת מבצע ברברוסה
ב 22 לאוקטובר 1941.
בספרו עומד אוברי על האסטרטגיות שאימץ הצבא האדום מאז מלחמת האזרחים
ועל תפקידו הענק של טוחצ׳בסקי בתהליך המודרניזציה של הצבא האדום.
אוברי עוסק בטיהורים שבצע סטלין בין 37-39 בשנים האיומות האלה שבהן
הכחיד הckvd את האליטה של הצבא, טיהור שבעקבותיו קיפד סטלין את רב
הקצונה הגבוהה של הצבא, תוך פינוי הדרך לדרגים הנמוכים והבלתי ראויים
התפקידים המשמעותיים ביותר.
תוצאות הטיהור ואימוץ האסטרטגיה הישנה היה שורת מפלות צבאיות שהביאו
את ברית המועצות כמעט עד למצב של חידלון.
ספר זה מטפל בכל האספקטים של המלחמה: הוא מנתח את ההפתעה של ברברוסה
תוך טיפול מפורט וטוב בתאוריה של ההסטוריונים החדשים, שהיטלר הפתיע את סטלין
שתיכנן בעצם לתקוף ראשון את גרמניה.
אוברי מטפל היטב בשורת הכישלונות הצבאיים שבשנתיים הראשונות, ומתמקד היטב בקרבות
על צמתים חשובים בהסטוריה של המלחמה: הפריצה של ברברוסה, התקדמות הכוחות הנאציים,
כיבוש אוקראינה והתקדמות הגרמנית לערים החשובות: קייב, לנינגראד והמצור עליה, הקרב על מוסקבה, והמאבק האיום על סטלינגראד.
הוא מציין נכון שתבוסת פון פאולוס בקרב על סטלינגראד ולפניה הצלת מוסקבה, הם שהיו לנקודות
מפנה במאבק האדיר הזה.
לאחר הניצחון בסטלינגראד, אוברי מתאר את שורת הניצחונות החל מהניצחון בקרב השיריון הגדול בהסטוריה בקורסק, ועד הפריצה הגדולה של הצבא האדום לתוך גרמניה גופה וכיבוש ברלין.
אוברי מתאר באופן מדוייק את המאבקים בצמרת הפיקוד הסובייטית, ומתאר מצויין את התפקיד שמילא סטלין בניגוח המפקדים הגדולים אלה באלה.
הוא לא שוכח לעסוק בניתוח המאבק הכלכלי, הטיפול שנתן סטלין לעמים שמהם חשב שתהיה סכנה
לברית המועצות (הגרמנים של הוולגה, הצ׳צ׳נים, ועוד עמים רבים אחרים).
הוא מתאר את משטר הפחד והאימה שהטיל הnkvd, ולא פוסח על מחנות הריכוז הסובייטיים,
לאחר הניצחון סטלין בוחר לחזור למרכז הבמה על חשבון ההנהגה הצבאית שלו, הוא לא מעיז לחסל את ז׳וקוב אבל נפטר ממנו על ידי כך שהוא ממנה אותו למפקד אזור נידח ברמת אורל, לעומת זאת הוא גורם לחיסולם של רוב המרשלים האחרים שמהם הוא חושש תמיד ( מחלת רדיפה),ולאחר שהוא נפטר מהם הוא מחליט לטפל ביהודים שלו, שבהם תמיד ראה גורם קונספירטיבי בין לאומי.
ספר שמחזיק כ350 עמודים, אבל מטפל בסיפור המלחמה ותוצאותיה בכל העומק.
יש רק להצטער על המקום המועט שאוברי מקדיש לשואת היהודים בברית המועצות ( שואה על ידי כדור), ולמקום הזעיר שהוא מקדיש לגילוי מחנות ההשמדה בפולין על ידי הצבא האדום.
ספר טוב.