“ספר ההיסטוריה "מלחמתה של רוסיה" שכתב ההיסטוריון הבריטי עטור השבחים ריצ'רד אוברי (הוצאת דביר, 2001) ביקש לנתח את מלחמת העולם השנייה מנקודת המבט של ברית המועצות. לאחר כחודש מפתיחתה של מתקפת הפתע של צבאו של היטלר על ברית המועצות, שהחלה ב־22 ביוני 1941, העריכו אומות העולם כי בקרוב תתרחש תבוסה רוסית מהירה. בפועל לא כך קרה ואוברי ביקש להסביר מדוע. המלחמה פרצה, כאמור, במפתיע. עם פרוץ המלחמה נקרא שגריר גר”

“איימת המלחמה לא פעם כתבתי על האופן בו תמונה טובה בכריכת ספר, היא חלק מהיצירה, באופן בו היא לוכדת את תשומת ליבי, ומספרת מתוכי סיפור המבקש להתחבר לזה שבספר. למרות שכתבתי על כך מספר פעמים, אני עדיין מוצא את עצמי מופתע מחדש, כמו בספרו של ריצ'רד אוברי, 1939, הספירה לאחור לקראת המלחמה. עברתי על פניו, פעם ועוד פעם, הבטתי בתמונתו השחורה לבנה, שיצרה בקרבי תחושה של גיחוך ואימה, ועדיין לא ידעתי מהו הסי”

“אכזבה. אהבתי לקרוא את ריצ'רד אוברי בספרי היסטוריה קודמים שכתב. כאן נראה שהוא פשוט שיחזר קטעים שלמים מספרים אחרים שלו (ושל אחרים מבלי לציין זאת) וסיפר הכל - חוץ מנושא הספר. ניתוח המנהיגים, אישיותם ופעולותיהם והמענה לשאלה שהציב הסופר לעצמו - מה מייחד את המנהיגים הללו, במה הם שונים מאחרים? - כל זה יש כאן רק במידה קטנה מאד ובלי התייחסות רצינית. לא ניתוח פסיכולוגי של מומחים, לא ניתוח סוציולוגי ולא די”

“לכאורה, הניצחון הגרמני ושל הציר גרמניה- איטליה- יפן היה כמעט ודאי. תוך זמן קצר הצליחו הגרמנים והיפנים לנצח ולהקים שתי אימפריות ענקיות שהקיפו שטחים עצומים. לאחר כניעת צרפת, נותרה בריטניה לבדה במערכה, וארה״ב נותרה החל מדצמבר 41 ככוח העיקרי שעמד נגד היפנים והיה יכול להוות הבלם היחידי מול גל ההתפשטות היפני. סיפרו של אוברי מדגיש את העובדה שגרמניה ויפן לא היו רחוקות כל כך מניצחון סופי על בעלות הברית,”

“ספר ההיסטוריה "מלחמתה של רוסיה" שכתב ההיסטוריון הבריטי עטור השבחים ריצ'רד אוברי (הוצאת דביר, 2001) ביקש לנתח את מלחמת העולם השנייה מנקודת המבט של ברית המועצות. לאחר כחודש מפתיחתה של מתקפת הפתע של צבאו של היטלר על ברית המועצות, שהחלה ב־22 ביוני 1941, העריכו אומות העולם כי בקרוב תתרחש תבוסה רוסית מהירה. בפועל לא כך קרה ואוברי ביקש להסביר מדוע. המלחמה פרצה, כאמור, במפתיע. עם פרוץ המלחמה נקרא שגריר גר”

“איימת המלחמה לא פעם כתבתי על האופן בו תמונה טובה בכריכת ספר, היא חלק מהיצירה, באופן בו היא לוכדת את תשומת ליבי, ומספרת מתוכי סיפור המבקש להתחבר לזה שבספר. למרות שכתבתי על כך מספר פעמים, אני עדיין מוצא את עצמי מופתע מחדש, כמו בספרו של ריצ'רד אוברי, 1939, הספירה לאחור לקראת המלחמה. עברתי על פניו, פעם ועוד פעם, הבטתי בתמונתו השחורה לבנה, שיצרה בקרבי תחושה של גיחוך ואימה, ועדיין לא ידעתי מהו הסי”

“אכזבה. אהבתי לקרוא את ריצ'רד אוברי בספרי היסטוריה קודמים שכתב. כאן נראה שהוא פשוט שיחזר קטעים שלמים מספרים אחרים שלו (ושל אחרים מבלי לציין זאת) וסיפר הכל - חוץ מנושא הספר. ניתוח המנהיגים, אישיותם ופעולותיהם והמענה לשאלה שהציב הסופר לעצמו - מה מייחד את המנהיגים הללו, במה הם שונים מאחרים? - כל זה יש כאן רק במידה קטנה מאד ובלי התייחסות רצינית. לא ניתוח פסיכולוגי של מומחים, לא ניתוח סוציולוגי ולא די”

“לכאורה, הניצחון הגרמני ושל הציר גרמניה- איטליה- יפן היה כמעט ודאי. תוך זמן קצר הצליחו הגרמנים והיפנים לנצח ולהקים שתי אימפריות ענקיות שהקיפו שטחים עצומים. לאחר כניעת צרפת, נותרה בריטניה לבדה במערכה, וארה״ב נותרה החל מדצמבר 41 ככוח העיקרי שעמד נגד היפנים והיה יכול להוות הבלם היחידי מול גל ההתפשטות היפני. סיפרו של אוברי מדגיש את העובדה שגרמניה ויפן לא היו רחוקות כל כך מניצחון סופי על בעלות הברית,”