"אני כותבת מפני שאנשים שאהבתי כבר מתו" - כך נפתח מיכאל שלי, מפסגות הספרות העברית החדשה. חנה גונן, גיבורה בלתי נשכחת, מספרת את סיפור אהבתה האוזלת לבעלה מיכאל בעודה שוקעת יותר ויותר בתוך עולמה הפנימי, עולם של נסיכה שבויה המתגעגעת למרחקים שנבצרו ממנה.

מיכאל שלי הוא רומן נדיר ורב־עוצמה המסמן את יצירתו המוקדמת של עמוס עוז ואת גדולתו כמספר מחונן. עוז היה בן עשרים ושש בלבד כאשר כתב את הספר, והחוויה הפרטית שהיטיב לתאר ממשיכה להדהד בכוח אוניברסלי ולהלך קסם על קוראיו.
מאז ראה אור לראשונה, ב־1968, תורגם מיכאל שלי לארבעים שפות, זכה בפרסים רבים ונמכרו ממנו מיליוני עותקים. אבל בהקדמה שכתב במיוחד למהדורה חגיגית זו מתוודה עמוס עוז שהספר כמעט נכפה עליו:


"דמותה של חנה השתלטה עליי מבפנים עד כדי כך שהתחלתי לדבר בלשונה ולחלום את חלומותיה בלילות... היא באה מן המקום שממנו באה, נכנסה לתוכי ולא הרפתה ממני."

הספר מלוּוה באחרית דבר אישית ומרגשת של צרויה שלו, קוראת נאמנה שהושפעה רבות מהספר.

עמוס עוז הוא חתן פרס ישראל לספרות, חתן פרס גתה, ושמו מוכר כיום לאוהבי ספרות בכל העולם.

עמוס עוז

עמוס עוז (קלוזנר) (4 במאי 1939, אייר ה'תרצ"ט – 28 בדצמבר 2018, כ' בטבת ה'תשע"ט) היה סופר ואינטלקטואל ישראלי, פרופסור אמריטוס לספרות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. הוא נחשב על ידי רבים לאחד מבכירי הסופרים בישראל. הגותו העיונית עסקה בספרות, בזהות ישראלית וציונית, במחשבה מדינית-חברתית מנקו... המשך לקרוא

שם הספר
לדעת אישה - צד התפר #
המצב השלישי
מנוחה נכונה - ספריה לעם #290/289
לגעת במים, לגעת ברוח
שתיקת השמים (השמיים) - עגנון משתומם על אלוהים