ביקורת ספרותית על ההרצאה האחרונה - כל החשבון עוד לא נגמר מאת עמוס עוז
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 24 באפריל, 2019
ע"י רץ


ההרצאה האחרונה של עמוס עוז, כחשבון נפש.

לקראת הבחירות הייתי דרוך לעובדה, שלבטח הן יהיו עוד אבן דרך נוספת בהתפוגגות השמאל הציוני, ששימש שק חבטות בתעמולת הבחירות הנוכחית. אבל רציתי להאמין כי הכרחי להתעלם מהשיח המדמם בין שמאל לימין ולהילחם על מה שבאמת חשוב לכולם, ערכי היסוד שאנו אמורים להאמין בקיומם, יושר ומאבק בשחיתות, בהסתה ובשנאה המשמשת כוח פוליטי הרסני, המפרק את מה שאנחנו כבר לא, ומדרדר אותנו למחזות אפלים ומסוכנים המעיבים על העתיד.

בדרך לבנק, בעודי מהרהר על יום הדין של הבוחר, העומד להתרחש למחרת, רכשתי את הספרון הקטנטן של עוז, ההרצאה האחרונה, כשיחה בין מפסידנים, או אולי בין אנשים שעדיין לא איבדו תיקווה לארץ שאנשיה יבטאו ערכים אנושיים של צדק, יושר, חמלה ואהבת האדם.

עוז היה אדם והוגה של אמירה צלולה, מי שניסה להילחם על דעותיו, באמצעות השתתפות בעצרות, הפגנות ומאמרים בעיתונים, האמירה הפוליטית בערה בקרבו. הוא תפס את עצמו כסופר ואיש רוח, שהייתה לו אמירה ערכית. אחר כך הגיל עשה את שלו והוא האט את הקצב. כעת הוא רוצה לומר מלים מסכמות אחרונות לנכדיו, להיות כוכב הצפון שיכוון אותם בסערה, באי הוודאות, מתוך אופטימיות, המבוססת על אמונה בחובה לחתור לשתי מדינות לשני עמים, כתנאי יסודי לקיום הציונות, למרות העובדה המצערת שהמדינה חותרת לכיוון אחר, לעבר מדינה אחת לשני עמים, עובדה המסכנת את הציונות, כפי שעוז ניסה לזעוק כל חייו וגם באמצעות הספר הזה.

המדינה הפכה לימנית יותר, השמאל הלך ונעלם, והפך ללא רלוונטי. על רקע השינויים המתהווים במדינה, קולו של עוז נשמע כמי שחוזר וממחזר את אותם רעיונות, הצורך להאמין בהכרח השלום. אך לפני שמאמנים בשלום עם שכנינו חובה לדבר על שלום בתוכנו. הספרון הזה מתעלם מהפער ההולך ונפער בתוכנו, ולכן ספרו האחרון הוכיח לי כי דבריו כבר לא רלוונטיים, לתהליכים המתנהלים כעת במדינה, ולכן ואין ביכולתם להעניק לנו תובנה חדשה, או עידוד, רק חרדה ותסכול ההולכים וגוברים לנוכח הכיוון אליו הולכת המדינה, מבלי שיש בקרבה מספיק אנשי רוח האומרים אמירה משמעותית שתמצא אוזן קשבת שיוביל לשינוי.
32 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ (לפני חודש)
עמיחי - תודה, קיים כעת פרדוקס של תפיסת המציאות הפוליטית, אם תשאל ישראלים, רובם מסכמים לפשרה, אבל כמו בכול פוליטיקה, קיימים שני צדדים, שמתייצבים האחד נגד השני, בן שמאל מדומיין שלא קיים, הנחשב ללא לגיטימי, על גבול הבגידה, לבין ימין שמגובש על ידי שנאה לצד האחר, ומונע על ידי קבוצת לאומנים קיצוניים, שבעצם קובעת לכולנו את המציאות הישראלית, באופן פרדוקסלי, קבוצה קטנה יחסית בחברה הישראלית, חדורת אידאולוגיה, מאורגנת ומסורה, קובעת את המציאות הפוליטית, על ידי קביעת עובדות בשטח.
רץ (לפני חודש)
אירית - תודה התרגשתי ממילות השיר
עמיחי (לפני חודש)
הסקירה יפה, ועמוס עוז חכם ואהוב, אבל לדעתי אווירת הנכאים שבכתיבתך מופרזת מעט.

בשנים האחרונות יש נטייה לחשוב שהפערים בעמדות הציבור בעניינים שעל הפרק הולכים וגדלים וכו' וכו'. לדעתי הם פחות גדולים משהיו בשנות ה-50' וה-60' וה-70'.
אז מה קרה?
האינטרנט.
אתרי האקטואליה באינטרנט, הטוקבקים, פייסבוק וטוויטר מבליטים את הקיצוניים ואת בעלי האלימות המילולית.
הרוב הגדול והשפוי, משמאל ומימין, דומם כמעט לגמרי, ולא משתתף באורגיית הצווחות והצרחות של המתלהמים הבלתי מרוסנים.
והחרדה גוברת.
אירית (לפני חודש)
היי רץ,
נותר לי רק להגיב על הסקירה שלך בשיר שמיד הדהד בי.
שיר של לודמיל ינקוב .

אינך יכול
לראות כלום
כשאינך רוצה לראות...
אינך יכול
לשמוע את מה
שאינך רוצה לשמוע...
אינך יכול להאמין במה
שאינך רוצה להאמין...
ולאהוב
אינך יכול
את אשר אינך רוצה....

כך שלצערי שוב אני חוזרת ואומרת : ש...הרצונות של האזרחים לוקים בפערים גדולים מדי, ולא כאן המקום לעמוד עליהם ....שוב לצערי...
גוסטב (לפני חודש)
פרפר - מי שמופקד על חינוך כל ילדנו, מאמין ומחנך שישנם מקומות בהם האדמה היא קדושה?! קשה לוותר על מקומות קדושים. לגבי צמצום שטחנו, יש הרבה מקום בנגב, בערבה, אמנם בלי מקומות קדושים ופלסטינים, אבל לא חסר מקום.
לרץ - אני רק מזכיר שלא כולם משלמים את מחירה הכבד של המלחמה, החרדים לא מוכנים להקריב את ילדיהם, אבל כן קובעים לשאר אם תהיה מלחמה.
המתנחלים, לעומת זאת, עבור ''מקומות קדושים'' מוכנים לשלם כל מחיר, במיוחד אם הוא יוצא מהכיס המשותף של כולנו
רץ (לפני חודש)
פרפר צהוב - אני לא בטוח שאנחנו באמת רוצים שלום, או מוכנים לשלם עברו את המחיר הכבד, כפי שהיה עם מצרים רק לאחר ששילמנו מחיר כבד. מכיוון שלא מדובר במדינה, יש סיכוי שנשלם מחיר כבד, אך ללא פתרון, משום שהחמצנו את הרכבת.
רץ (לפני חודש)
אור - אני חושב שגם כאיש רוח עוז כתב נפלא, והוא בהחלט חסר, אלא מה המציאות כל כך מורכבת בין הישראלים, שקודם כל נכון לפתור את בעיית הקרע בין שני חלקי העם.
רץ (לפני חודש)
מושמוש - הכוונה שלי הייתה שקודם נחליט על ערכים משותפים ליהודים, ולאזרחי המדינה, ורק לאחר מכן נחליט אם שלום באמת חשוב לנו, ומה אנחנו מוכנים לעשות עבורו.
פרפר צהוב (לפני חודש)
אין ספק שהשלום הוא חלום שלפחות חלקנו היה רוצה שיתגשם.

הימין הקיצוני חושב שהכל אפשר להשיג בכח הזרוע, והשמאל הקיצוני חושב שאם נהיה מספיק נחמדים לפלשתינאים יעופו כאן הרבה יונים עם עלי זית. כנראה ששני הצדדים טועים.

שלום מתחיל מחינוך לשלום, ואת זה לא רואים בספרי הלימוד של הרשות וגם לא בארצות שאיתן כבר יש לנו שלום, ולכן ברור שהשלום גם עם מצרים וירדן הוא רעוע ותלוי ברצונו של השליט, שיכול להיות מוחלף בכל רגע.

הקמת מדינה פלשתינאית יכולה להוות פתרון נכון מבחינה דמוגרפית של שמירה על האופי היהודי והדמוקרטי של ישראל, אך מתן שטחים יצמצם את השטח שכבר כעת הוא די מצומצם ויקרב את החמאס עוד יותר אל ריכוזי האוכלוסיה. מצד שני, אי מתן שטחים עלול לשנות את הדמוגרפיה באופן משמעותי ולעורר סימני שאלה לגבי הדמוקרטיה.

הצעד הראשון שצריך להתבצע גם בצד הפלשתיני הוא חינוך לשלום, לפני שמדברים על הקמת מדינה פלשתינאית.
אור (לפני חודש)
היי רץ,
הספר הוא נטו תמלול הרצאתו האחרונה של עוז, או שהוסיפו לו תוכן מסוים?

לא חושב שכדאי להסיק אודות השקפת עולמו רק מהרצאתו האחרונה,
ואני לא בטוח שראוי (מצד המו"ל) לשווק כך את הספר, לא כלפי הקורא ולא כלפי עוז.

מצרף קישור להרצאתו האחרונה (לטובת מי שמעוניין) -
https://www.youtube.com/watch?v=A6DXUiZhRow


גוסטב (לפני חודש)
מושמוש, התשובה למה שכתבת היא הכותרת לספר היחיד שדרגת בשלוש שנים מאז נרשמת לאתר.
מושמוש (לפני חודש)
טוב הערות, הוזכר פה הנביא עמוס. חייב לציין: הוא כותב מדהים וגם ערך בעצמו את ספרו (כך כתב פרופסור לתנ"ך - שהנביא ערך בעצמו את ספרו, ומאוד מעניין איך הגיע למסקנה מדליקה כזאת. כי זה ספר מהמם, לא פחות, ועריכה מהממת גם). קשה מאוד להגיע לרמת כתיבה כזאת, זה נכון, אבל הסופר עוז לטעמי רחוק ממנה כמעט הכי הרבה שאפשר. דיברתי על תנ"ך כספרות, את זה הפרופ' הדגול ליבוביץ פוסל. כי התנ"ך זה ספר אמונה ולא ספרות לדבריו. בסדר, אבל עמוס כותב מדהים. לגבי 2 מדינות ל 2 עמים; מתי יבינו פה שהערבים לא רוצים (ולא יכולים להחזיק) מדינה, כי הם לא עם. כול זה הצגה מזרח תיכונית למטרות אחרות, כמקובל במזרח התיכון. לכן - לחפש רעיון חלופי לרעיון 'שתי מדינות' החסר היתכנות. ואני לא רוצה כאן ערבי אחד נוסף כאזרח. אבל הם מהגרים לכאן בהמוניהם כי פה טוב לחיות, וגם כנהוג במז' התיכון מתלוננים שלא טוב להם כאן. לגבי סוציאליזם וחברתיות - לא הזכרת את זה. זה אחלה ערך, זה הערך המרכזי של השמאל, הוא נעלם כנראה.
רץ (לפני חודש)
חני - תודה, אני לא שותף לטענה שהעם קבע בבחירות, מה צודק ומה לא, למשל שביבי הוא ישר וללא דופי, אני לא מבקש להתיישר לפי הטענה הזאת. אני מבקש לבחון את הערכים הקיימים במדינה, לאור הערכים שלי. ההשוואה ממש עצובה.
רץ (לפני חודש)
אב"פ = תודה, טוב שהוציאו את הספר, הוא למעשה סיכום קצר של הגותו הפוליטית של עוז, לניתוח שלו נוספו עוד שלל בעיות.
רץ (לפני חודש)
גוסטב- תודה, את המחיר נשלם אנחנו , הילדים שלנו ישאלו את עצמם, האם הכרחי עבורם לשלם את המחיר, ומהם החלפות למקום בו הערכים כשלו, ואתם ימשיך לקרוס המעמד הבינוני.
רץ (לפני חודש)
מחשבות- תודה, להיות אדם, צנוע, ישר, שליח ציבור, מקרב בין אנשים, זה לא תמיד צודק, אבל זה נכון ומחויב המציאות המדממת שלנו.
רץ (לפני חודש)
אושר - תודה, עוז הוא הדור שאחרי תש"ח, ולמרות כך, האמירות שלו הוגדרו בשנים האחרונות כבגידה. על ידי הצד הבטוח בצדקת דרכו.
חני (לפני חודש)
מילים שמשקפות דעותיהם של חצי מהעם שלנו. עוזי אתה מסתכן שוב בכך שהחצי השני
יחשוב שאנחנו לא יודעים להפסיד בכבוד.
אך זה רק בגלל דאגה בלתי פוסקת
למצב, לדור הילדים שלנו
שימשיך את דרכינו פה. בלי עלה של זית
וחרב ביד.
עצוב!
אב''פ (לפני חודשיים)
הספר האחרון הזה יצא לאור שלא על דעת עמוס עוז אבל כמי שהקשיב לדברים בקשב רב בתיעוד באינטרנט (יוטיוב), אני חושב שטוב עשו שמצאו לנכון להוציא אותו לאור, למרות שלא בטוח שזה היה נעשה אם עמוס עוז היה בעודו בחיים. לא שבעבר לא קיבץ מאמרים מעניינים שלו בספרים אחרים אבל מי יודע. בכל אופן בנאום כאן עמוס (להזכיר את הנביא התנ"כי) נשמע כמו נביא זעם ... כמה מצער שהוא הלך והשאיר אותנו כאן דווקא בתקופה חשוכה זאת.
yaelhar (לפני חודשיים)
איזה סיכום עצוב...
גוסטב (לפני חודשיים)
אני חושש שאת החשבון ישלמו ילדינו
מחשבות (לפני חודשיים)
אני אמנם ימני, אבל גם אני לא בטוח מה נכון ומה צודק.
אושר (לפני חודשיים)
דור תש"ח)-:





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ