ביקורת ספרותית על שלום לקנאים - שלוש מחשבות מאת עמוס עוז
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 25 ביולי, 2017
ע"י yaelhar


"מן המקום בו אנו צודקים
לא יצמחו לעולם פרחים באביב
המקום שבו אנו צודקים
הוא רמוס וקשה, כמו חצר" (יהודה עמיחי)

עמוס עוז כסופר אינו חביב עלי. אני אוהבת עברית יפה, אוהבת שימושים מפתיעים בביטויים ועושר לשוני, אבל מאד לא אוהבת שפה מתייפייפת ומצטעצעת ושימוש מיותר במלים נרדפות כאילו אומרים "תסתכלו עלי, אני סופר כל כך ספרותי!". קראתי פה ביקורת שכולה אש ולהבה על הספר הזה והסתקרנתי: האם עוז מחדש משהו? משתמש בטיעונים חדשים, מקוממים, קונטרברסליים?
הספרון הקצרצר הזה כולל שלוש מסות – כנראה הרצאות שהפכו למסות סדורות בנושאים מעניינים לדיון אינטלקטואלי. הצרה היא שדיונים אינטלקטואליים אינם החברים הטבעיים של ויכוחים-עם-רצח-בעיניים הנהוגים פה.

קנאים הם, לדברי עוז, האנשים המסוכנים מכולם. וינסטון צ'רצ'יל אמר: "פנאט הוא אדם שבשום אופן אינו משנה את דעתו ובשום אופן אינו נותן לשנות את הנושא". "מעולם לא פגשתי" אומר עוז "פנאטים בעלי חוש הומור". יש להם "עוקצנות, סרקאזם, לשון חדה... לא חוש הומור, ודאי לא הומור עצמי".
לא יודעת אם זה המבחן הנכון להבדיל בין פנאטים לשאר אנשים. פגשתי המון אנשים שאינם פנאטים ואין להם חוש הומור. יש פנאטים בכל מיני צבעים ובכל מיגוון הדעות. מה שמגדיר אותם (פרט להומור...) היא העובדה שהם משוכנעים שהרעיון שלהם הוא אמת לאמיתה. יש להם אפס סובלנות לרעיונות אחרים, שהם כמובן שקר. בעיניהם האנשים המאמינים בפשרה ובראיית הצד האחר הם אוסף של נמושות, שבמקרה הטוב צריך לחנך אותם מחדש. במקרה הרע – להשמיד אותם ולבנות עולם טוב יותר בלעדיהם.

המסה השניה . – "אורות ולא אור" - מנסה לבחון את אבני היסוד של התרבות היהודית. ומסקנתה – יהדות היא הגות, ביסודה עומדת קואליציה, משא ומתן ולא אחדות דעות. ויכוח פנימי סוער מובנה בה. איך מכריעים בויכוחים? "אחרי רבים להטות" וגם "חביב אדם שנברא בצלם" ושני אלה מהוים את הגשר שבין היהדות לדמוקרטיה.
עוז מתפלמס עם ההנחה הרווחת שחורבן בית ראשון ושני היו בגלל שנאת חינם. לדעתו גם אם כל היהודים היו מסכימים למלחמות (נגד בבל ונגד רומי) ואוהבים אחד את השני אהבת נפש, עדיין בבל ורומא היו מועכות את האומה החצופה שבקוטנה העיזה לקרוא תיגר על מעצמות. כלומר – החורבן בשני המקרים נבע מיומרות גדלות של מנהיגים שהובילו לתוצאות ההרסניות.

על המסה השלישית "חלומות שמוטב לישראל למהר ולהשתחרר מהם" לא אבזבז מלים. שורשי הסכסוך עם הפלסטינים מוכרים לכל איש ואשה, ולכולם כבר יש דעה מוצקה בנדון.

וסיפור יפה שהוא מביא כמשל על התרבות היהודית:

***אם אתה מבקש מחסה, הקם אוהל. אם אתה מבקש מקום לדור בו כל ימיך – בנה בית אבן. אם תרצה לדאוג לבניך ובני בניך אחריך – בנה עיר מוקפת חומה. אבל אם רצונך להקים בניין לדורות הבאים – כתוב ספר***.

מה אני אומרת? עוז כסופר אינו חביב עלי, והספרון הזה לא שינה את דעתי (מה שאומר, אולי, שגם אני בקנאים...) הוא מנסח יפה דעות נאורות בדרך כלל, אבל משכנע את המשוכנעים, לא מחדש ומדגים איך אנחנו מקשיבים (וגם מדברים) רק לעצמנו או למי שחושב כמונו.



31 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
yaelhar (לפני שנה ו-5 חודשים)
תודה רבה, רץ
לסופר כמו לנהג, כדורגלן, מכונאי או צלם יש דעה פוליטית. לעניות דעתי אין לו עדיפות על אלה, גם כשאני מסכימה לחלק מדעותיו. העדיפות היחידה שאני מוצאת היא היכולת שלו לנסח את דעותיו בכתב טוב יותר מהם.

סופרים פחות "נחשבים" בודאי מחשבים את פירסום דעותיהם הפוליטיות מחשש שאלה יפגעו במכירות. אם הסופר נחשב, (כמו עוז, שלו, גרוסמן) הוא חופשי יותר לגבי פרסום דעותיו הפוליטיות - יקנו אותו ויקראו אותו ולו כדי להתווכח איתו.

רץ (לפני שנה ו-5 חודשים)
יעל - עמוס עוז מייצג תופעה של סופר, שיש לו דעה פוליטית ערכית, והוא מנסה לומר אותו בכדי להשפיע, כך גרוסמן, ועוד מעטים שאני אפילו לא זוכר את שמותיהם. שתי סוגיות עולות מכך האם הם לא רלוונטיים? מי בעצם רוצה להקשיב לאיש רוח, ומהו תפקידו של איש הרוח כיום?
הסוגיה השנייה היא ההסתכנות של איש רוח, שחלק גדול מהקוראים, שמתנגדים לדעותיו לא יקראו את ספריו, את החשבון הזה עושים רבים וטובים, ונמנעים להביע דעה. כך שהדיון היום יותר מתמיד הוא על מקומו של איש הרוח?
yaelhar (לפני שנה ו-5 חודשים)
תודה רבה, רויטל
לא קראתי את "קופסה שחורה" ואני נמנעת מלקרוא את עוז אחרי שקראתי כמה מספריו שלא אהבתי. הספר הזה הוא יותר ספר עיון מספרות יפה, ושתי המסות הראשונות מעניינות. הראשונה מעניינת ולא מחדשת, השניה חידשה לי כמה דברים על התרבות היהודית (בלי קשר לדת).

אני לא חושבת שלסופר יש איזה יתרון על פני עמך בדעה פוליטית. למעשה יש מעט אנשים שיכולים לחדש בנושאים פוליטיים, שהם מהנושאים הלעוסים ביותר אצלנו. לא כל שכן שיש מישהו בר דעת שעוד חושב שהוא יכול לשכנע מישהו מהצד השני... לזה התכוונתי בשורה האחרונה.
רויטל ק. (לפני שנה ו-5 חודשים)
ב"קופסה שחורה" היה גיבור שזכה לתהילה בשל כתיבתו על נושא הקנאות.
ככל הנראה הנושא מעסיק את עוז מימים ימימה, ובשלב הזה הוא החליט להפוך בעצמו לאיש הרוח הכותב על הנושא.
תוהה אם הוא מציג בספר תובנות חדשות או שגרעין הדברים הוא זה שמופיע ב"קופסה שחורה".
מכיוון שהחזרה ל"קופסה שחורה" לאחר שנים הותירה אצלי טעם מר מאוד (מה שהיה סיפור מפעים ועצמתי בגיל 20 הפך לסיפור סטריאוטיפי, מגוייס, בגיל 35. אם כי את הכתיבה של עוז אני אוהבת), אני בוחרת כרגע להישאר עם הזכרונות הטובים מעוז, ולא לנסות ספרים חדשים שלו, בטח לא את הספר הזה, שהשורה האחרונה שלך לגביו אינה מפתיעה אותי.
yaelhar (לפני שנה ו-5 חודשים)
תודה רבה, Pulp_Fiction אם אני יצרתי אצלך את הרושם הזה, אני מתנצלת. זה ממש לא נכון. עוז מתייחס להרבה נושאים בהם יש קנאים - לא רק לפוליטיקה. וגם בפוליטיקה יש קנאים משני המחנות. ובנוסף יש קנאים בתחומים שאינם מפלגתיים, כמו תזונה או גידול ילדים.
Pulp_Fiction (לפני שנה ו-5 חודשים)
תודה, כתבת מעניין. העניין הוא,כך נוצר לי הרושם, ש'קנאי' אצל עוז זה למעשה כל מי שלא חושב כמוהו
yaelhar (לפני שנה ו-5 חודשים)
רב תודות, עומר!
אני די בטוחה שלו עמוס עוז היה קורא את הביקורת, הוא לא היה מודה לי כלל. להפך.

אבל תודה שחשבת שמגיעה לי תודה ממנו (-:
עומר ציוני (לפני שנה ו-5 חודשים)
אם הייתי עמוס עוז - הייתי מודה לך על הביקורת...
yaelhar (לפני שנה ו-5 חודשים)
תודה רבה, אירית
שיכתבתי אותו. עוז כתב אותו בחצי עמוד...
אירית (לפני שנה ו-5 חודשים)
יעל כתמיד את מפליאה !
רשמתי לפני את הציטוט המעניין לגבי המשל על התרבות היהודית ...
תודה.
שונרא החתול (לפני שנה ו-5 חודשים)
במקום שבו אני טועה
ובכסא בו אני נטועה
יושב עכשיו חתול
ומשיר שיערותיו על שמלתי
והשערות הכתומות ישמשו לי עדות
לאהבה הגדולה
שבגללה נהרסה לי השמלה
אלון דה אלפרט (לפני שנה ו-5 חודשים)
נדמה לי שיעל הכניסה את השיר הזה כקונטרה לעמוס עוז.
ההתנגדות העזה שלך לשירה משונה קצת בעיניי. זאת לא התפלספות, או סתם אוויר חם, ובוודאי לא קשור רק למבנה. ואת יודעת מה? ההתנגדות שלך לשירה היא רמוסה וקשה כמו חצר.
שונרא החתול (לפני שנה ו-5 חודשים)
אני לא צריכה ארבע שורות במבנה קטוע ששתיים מהן חוזרות על עצמן ובשלישית יש מטאפורה לא קשורה כדי לעשות שינוי מחשבתי או תודעתי.
השיר הזה לא מרשים אותי בכלל אבל ברור לי למה את עמוס עוז הוא כן. ובא לציון גואל ושלום על ישראל וסאלאמת לקנאים.
yaelhar (לפני שנה ו-5 חודשים)
תודה רבה שוב, פפריקה.
בעניינים נפיצים לא מסכימים אתי. וזה מקובל עלי. אני יכולה לחיות עם חלקים שלא מסכימים אתי, בתנאי שיהיו גם עניינים שאינם נוגעים לעניינים נפיצים, ששם אפשר להסכים (-:
פַּפְּרִיקָה (לפני שנה ו-5 חודשים)
והביקורת יפה כתמיד. וכתמיד בעניינים נפיצים את הולכת בין הטיפות באופן כזה שכולם מסכימים איתך, איכשהו :)
yaelhar (לפני שנה ו-5 חודשים)
תודה רבה, פפריקה!
בושתי ונכלמתי ותיקנתי מהר...
yaelhar (לפני שנה ו-5 חודשים)
תודה רבה, אפרתי.
גם אני חשבתי כך לגבי השיר (ואני בדרך כלל לא קוראת שירה)
yaelhar (לפני שנה ו-5 חודשים)
תודה רבה, בת-יה
אני חולקת עליך.
לא ברור לי מה הוא יכול/צריך לעשות. ובכל מקרה לא כולנו "עושים". וגם להוגים יש מקום ותפקיד.
yaelhar (לפני שנה ו-5 חודשים)
חן חן אלון.
לא יכולתי לנסח טוב יותר.
yaelhar (לפני שנה ו-5 חודשים)
רב תודות, נעמי.
yaelhar (לפני שנה ו-5 חודשים)
תודה רבה, שונרא!
השיר נמצא בספר. חשבתי שמגיע לו מקום יותר מרכזי.
פַּפְּרִיקָה (לפני שנה ו-5 חודשים)
לא די לנו בפלסטינים, פלשתינים, פלשתינאים - גם הפלסתינים מצטרפים לחגיגה?
אפרתי (לפני שנה ו-5 חודשים)
סקירה מעולה. השיר של עמיחי מאוד יפה.
בת-יה (לפני שנה ו-5 חודשים)
אי שם בשנות ה-80 קראתי את "מיכאל שלי" ואהבתי. ספרים נוספים שלו כבר לא דברו אלי.
מה שבעיקר מרגיז אותי אצל עוז היא העובדה שהוא רק מדבר ולא עושה כלום. ואפשר לעשות הרבה. עכשיו הבנתי למה: הוא עסוק בהקמת בניין לדורות הבאים. בניין די רעוע לדעתי.
אלון דה אלפרט (לפני שנה ו-5 חודשים)
השיר של עמיחי מתאים כאן בדיוק.
גם אצלי, בין כל המקומות הצודקים שאני נמצא בהם (שזה רוב המקומות :-) כמובן), מסתננת תמיד התחושה החמקמקה הזאת שאולי, רק אולי, כמו שמאיר אריאל - עוד גאון של מילים - כתב, שצדק זה חרוז להדק, ועוד כתב:
מה את כל כך צודקת
מה את כל כך באמת חושבת שאת
הצדק היחידי עלי אדמות עלי אדמות
הנה תסתכלי גם עלי רגע
תראי איזה חתיכת צדק לא מי יודע מה
אולי רק עפר לרגלייך
אבל גם כן חתיכת צדק של עפר לרגלייך

(מתייחס לעצמי)

והוא באמת כל כך מוכר ורמוס וקשה, בדיוק כמו חצר. אני מקפיד, או מנסה להקפיד, על מידה בריאה של ספק, שיהיה איזה סדק בהרמטיות של תפיסות העולם המאוד פריכות שלי.

שונרא, רק כשאנחנו מאפשרים לעצמנו לנשום לרגע, לצאת מאזור הנוחות הצודק-למשעי שלנו, מתאפשר לרעיונות חדשים לפרוח, ולפחות לנבוט.
נעמי (לפני שנה ו-5 חודשים)
כתבת מעניין ואהבתי את התובנות שלך
שונרא החתול (לפני שנה ו-5 חודשים)
אני צריכה להפנים ולעכל את השיר של יהודה עמיחי לפני שאוכל להתחיל לדבר על עמוס עוז.
באילו חצרות הוא מסתובב אם פסק שחצר היא רמוסה וקשה? מטאפורות בכל מחיר, גם אם אין בהן ממש.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ