לפני כמה שנים ראיתי סרט ארגנטינאי שנהניתי ממנו מאד, בשם "סיפורים פרועים".
הסרט מורכב מכמה סיפורים של סיטואציות קטנות מהחיים שהולכות ומסלימות בקיצוניות בגלל שרשרת אירועים שיוצאת משליטה במהירות.

שני הרומנים הקצרים שאוגדו יחד בספר הזה מאת <mark>ז'ורז' סימנון</mark> הזכירו לי במידה רבה את הסרט הזה.
בסיפור הראשון - "האיש שצפה ברכבות" - מסופר על פקיד הולנדי בחברת ספנות, איש אפור ומרובע, שמתוודע במקרה לפיטוריו

עם עובד הוציאו פעם ספרים שלפחות היו ממיטב הספרות העולמית והמקומית. היום הם מדגישים שהם הוצאה מיסודה של ההסתדרות. ומה אני רוצה לומר? שמה שנותר מהם זה בלה בלה בלה.
<mark>ז'ורז' סימנון</mark> הוציא המון ספרים וטבעי שלא כולם היו משובחים. הגיוני שעם השנים ניתן היה לסנן את הטובים והנפלאים, לתרגם מחדש ואולי גם לעצב מחדש. מכאן ניגש לסיפור הראשון מהשניים.
הבריחה של מר מונד מספרת על מר מונד, בשנות החמישים לחייו, כשאיש

L'escalier de fer, les inconnus dans la maison, letter a ma mere

"מדרגות הברזל", "אלמונים בבית"+ "מכתב לאמי", של הסופר בעל רזומה של עשרות הרומנים והספרים הלו הוא ז'ורז' ס'ימנון.
מדרגות הברזל- על זוג נשוי , האישה נפתרה מהבעל לקחה לה את הגיבור וספוילר
*יתקוטת עם המאהב עד זוב דם*
"אלמונים בבית"- על בחור שרוצח בחורה ומנסה להפליל מישהו אחר, האם הוא יצליח?
וב "מכתב לאמי" <mark>ז'ורז' סימנון</mark> יכתוב מ

LE CHAT
הפסקה הראשונה כוללת ספוילרים, מי שלא רוצה שידלג עליה.
(5 באוקטובר 1966)1967, מתאר את חייהם של אמיל בוהן ומרגריט בדירתם הזנוחה, לא מדברים בפסיב אגרסיב תוקפני , שמזמן עברה את גבולות הקליניקה ונכנסה לתחום הרשויות , נוסך קרמר נגד קרמר לפני הפרידה, במקום צמד קשישים החיים בדו קיום לבבי, כפי שמפרסמים בדיור המוגן הכה אטרקטיבי ליד הבית.
קצת ספוילרים ומבט על , על הספר לפני שקצת הרחיב. הם חיים

אני מתרגשת לכתוב על הספר הזה כי הוא יצירת-מופת, ואני חוששת שהדברים שיש לי לומר עלולים להחטיא את העיקר. לכן אתחיל בעיקר: ספר מעולה. כדאי מאוד לקרוא.

הלאה.
תוכן - הספר מכיל שתי נובלות: "מותה של בל" - על שמה הוא קרוי, ו"מכת ירח".
הנובלה "מותה של בל" אינה עוסקת דווקא במותה של בל - אלא בחשוד העיקרי בגרימת המוות. גיבור הספר נחשד ברציחתה על לא עוול בכפו, אך כל הסימנים מובילים אליו. אשתו, שכניו, תלמ

כשהייתי ילד ונער ספרי מתח נחשבו לז'אנר נחות...
היו מוכרים אותם בקיוסקים, במהדורות כיס של נייר זול והמתרגמים היו חלטוריסטים
שעשו את מלאכתם חפיף, בתרגומים לא מדויקים וגרוע מזה, לעתים הושמטו מהם חלקים...
ועם זאת קראתי אז את מיטב הבלשים!
בייחוד אני זוכר את סדרת "מסתורין" של הוצאת "מזרחי" (והיו גם "רמדור" ואחרות)
עם אגאטה כריסטי והבלש הרקולה פוארו שלה השמות רקס סטאוט, אלרי קווין ועוד רבים אחרים

'השען מאוורטון' הוא בעצם שמו של הספר אבל הוא שמו רק של אחד מהסיפורים שיש בספר. שכן, הספר טומן בחובו שני סיפורים – 'רוחות הרפאים של הכובען' וכאמור, 'השען מאוורטון'.

-רוחות הרפאים של הכובען-
מה שיש לי לומר על הסיפור הזה הוא מעניין. מדוע תשאלו את עצמכם... כי הפעם הסיפור הוא מנקודת מבטו של הרוצח. זהו אחד מהרומנים שנחשבו לרומנים הקשים של <mark>סימנון</mark> ולמיוחדים שבהם בדיוק בשל העובדה הזו. המרידה במוסכמות

העטיפה של "הנוסע הסמוי" ל<mark>ז'ורז' סימנון</mark> מיטיבה להמחיש את האווירה של רומן קצר (261 עמודים קטנים [ברוטו], רווחים גדולים בין השורות, מחיר לצרכן: 88 ₪) זה: צדודיתו של איש צעיר השרוי בצל כך שרק מתארי פניו וגופו נראים, יושב על סיפון אוניה שקוע בשרעפים כשמעבר לו ניבטת עיר נמל ערפילית.

ז'יל מובואזן, צעיר בן תשע-עשרה שהתייתם מהוריו זה לא כבר, מגיע לראשונה בחייו אל לַה-רוֹשֶל, עיירת חוף צרפתית קטנה, עיר

כמה אדם יכול לכתוב? אם שואלים את <mark>ז'ורז' סימנון</mark>, התשובה תהיה "יותר". הסופר הזה חתום על כמאתים רומנים בתקופת עבודה של 41 שנים, שזה אומר ממוצע של חמישה בשנה וזה ממש המון. יש אנשים שעושים יותר, זה נכון, אם ניקח שם באקראי - ברנדון סנדרסון. אבל בקנה מידה של בני תמותה רגילים <mark>ז'ורז' סימנון</mark> הוא פנומן מבחינת כמות של ספרים, ועושה רושם שגם מבחינת האיכות שלהם.

עכשיו יש כאן שאלה מה נחשב רומן, זה סוג של פרדוק