ביקורת ספרותית על החתול מאת ז'ורז' סימנון
ספר מעולה

---

LE CHAT
הפסקה הראשונה כוללת ספוילרים, מי שלא רוצה שידלג עליה.
(5 באוקטובר 1966)1967, מתאר את חייהם של אמיל בוהן ומרגריט בדירתם הזנוחה, לא מדברים בפסיב אגרסיב תוקפני , שמזמן עברה את גבולות הקליניקה ונכנסה לתחום הרשויות , נוסך קרמר נגד קרמר לפני הפרידה, במקום צמד קשישים החיים בדו קיום לבבי, כפי שמפרסמים בדיור המוגן הכה אטרקטיבי ליד הבית.
קצת ספוילרים ומבט על , על הספר לפני שקצת הרחיב. הם חיים בבית זנוח ליד עגרון אימתני שמפנים חלק מהביניינים הישנים בשכונה וכן משפצים והורסים חלק מן הביניין ברחוב פיינטין. היא נפתרת לו מהחתול ואחרכך הוא נפתר לה מהתוכי. היחסיים בשתיקה אימתנית, שכול אחד בשלו והיא זורקת לו את החפצים, עד שהוא מסתבך בפלילים ונפתר משמו הטוב, רק בשביל להמשיך הלאה עם נלי. לקראת הסוף הם עוברים לפתקי שנאה אחד לשני .אחד מבין השתיים יגמור בבית חולים.

את הספר הזמנתי מהאינטרנט, שכן לא היה באף חנות, לאחר ההמלצה של REA . ישבתי בשישי חורפי אחד וקראתי הכול התמכרתי לכתיבה של זורז סימון עלובה ומעליבה לפנים עם דמויות שוליים עם דיאלוגים נוסח השוק/ פאנל בשבע בערב.
כתיבתו של סימנון שלחה אותי לקנות עוד 3 ספרים שלו, כולל החדש- 'מכתב מאמי'. הכתיבה הפרומה המבליטה פגמים מובנים התחבבה עלי היטב, ומזכירה כשאר הרומנים הקטנים שלו על אותם נחלמים עלובים בדראון עולם כתפיסת עולמו של הסופר.

העלילה מתחילה בדירה העלובה עם העגורן מפיל חצי ביניין בדירתם של זוג הקשישים בקסח אמיל בוהן ומרגריט.
יש משחק בזמנים- תחילה יש שתיקה, לאחר שבוהן מאשים את מרגריט שהרגה לו את החתול והיא מאשימה אותו שהרג לה את התוכי.
לפני ארוחות משותפות, כאשר מרגריט מתלוננת על החתול.
בסוף הכול מתמזג, ותוך כדי שהם אוכלים הם רבים, תמיד עם פתק, בדרך כלל ממנו שנכנס בה, לאחר שהיא מקללת ותוקפת אותו, והוא אותה.

הם ישנים בחדר שינה במיתות נפרדות, בסוף הפרק הראשון הוא תולה תמונה על קיר מיתתו של אשתו הראשונה, לחמת מרגריט.

אמיל בוהן בן 73, היה פקח במחלקת הדרכים ולפני היה פועל ביניין. הוא קם כל בוקר ב6. מרגריט צעירה ממנו בשנתיים. הם התחתנו פעם שנייה באמצע שנות ה-60 שלהם, בטעות גדולה המונצחת בנישואי דף חדש עד הקבר. הם גרים בשרנטון.

שתיהם כעמור שנואים ובלתי נסבלים אחד על השני, בניגוד לבני זוגם הקודמים, אחד מוזיקאי/משורר והשנייה עקרת בית עליזה.

"ראיתם את שני הפסיכים האלה...? הם בעל ואישה וכל בוקר הם מגיעים אחד אחרי השני כאילו הם לא מכירים, וכול אחד קונה רק בשבילו... אני שואל את עצמי מה הם עושים כל היום אצלם בבית... והיא הייתה פעם בן אדם מכובד... בעלה הראשון ניגן כינור באופרה ונתן שיעורים".

המשגה הדרמטי בשליש הראשון של הספר, בה יש פגר ואיש משתי הנרגנים הקשישים לא עוצם עין כל הלילה.

הם הכירו שאמיל גר מולה ותיקן לה את הנזילה באמבטיה. הספר רץ בזמנים, מההתחלה הפתאומית ועד הסכסוך המתמיד שהופיעה כבר בחודשים הראשונים.

בהמשך מרגריט מאיימת להזמין לאמיל משטרה והוא מכיר את נלי...
מרגריט מצדה מזמינה את גברת מרטן שתייסר עוד יותר את בעלה.

בהמשך הקערה מתהפכת כש ז'ורז' סימנון דבק בסוף המיני רומן-
Better the devil you know

"פחות קשה לאישה להישאר לבד מאשר לגבר...גברים לא מסוגלים לטפל בעצמם...הם יותר חלושים מאיתנו"

"לאף אחד משניהם לא הייתה הזכות להתפרק מנשקו. אלה היו חייהם. היה להם לטבע, לכורח,לשלוח זה לזה פתקים ארסיים כשם שלאחרים יש צורך להחליף דברי נימוסים או נשיקות".

הספר יתאים כמו כפפה ליד לכול מי שדבק במשפחה, החברים ובני הזוג שעולים על העצבים יחד עם כול החיבה ושכבר טמונים כהרגל קבוע
"להבין ולא לשפוט"/ ז'ורז' סימנון.

» ביקורות נוספות של אושר
» ביקורות נוספות על החתול