“אני מתרגשת לכתוב על הספר הזה כי הוא יצירת-מופת, ואני חוששת שהדברים שיש לי לומר עלולים להחטיא את העיקר. לכן אתחיל בעיקר: ספר מעולה. כדאי מאוד לקרוא.

הלאה.
תוכן - הספר מכיל שתי נובלות: "מותה של בל" - על שמה הוא קרוי, ו"מכת ירח".
הנובלה "מותה של בל" אינה עוסקת דווקא במותה של בל - אלא בחשוד העיקרי בגרימת המוות. גיבור הספר נחשד ברציחתה על לא עוול בכפו, אך כל הסימנים מובילים אליו. אשתו, שכניו, תלמידיו, חבריו לעבודה וכמובן המשטרה בוחנים יחד איתו, שלב אחר שלב, את האירועים בערב בו נרצחה בל. הסוף של הנובלה מפתיע, ולא אקלקל. רק אומר שאין כאן סיפור-מתח בלשי, ושעיקר הסיפור הוא בהיווצרות הדמויות, ולא בתפניות העלילה.
הנובלה "מכת ירח" מביאה את סיפורו של צעיר צרפתי מבית טוב אשר נשלח לעבוד בגאבון - אז קולוניה של צרפת - ומופתע מכך שהמסע שהוא עורך הוא בעצם אל עצמו. הוא מתאכסן במלון המנוהל על ידי בעלת בית בושת לשעבר ובעלה, ונוכח שם בעת שמתרחש במקום רצח אשר מתפענח לאיטו לאורך הסיפור. מצעיר נרפה הוא מנסה להפוך לאיש-מעשה, אך נרפותו וכל הנסיבות נגדו. מעשיו, הדורשים ממנו כוחות נפש רבים, מתסברים לו כשוליים בהתפתחות העלילה שהוא חלק ממנה. הסיפור מזכיר מאוד, גם בסגנון וגם בתוכן, שתי יצירות של אלבר קאמי - "הזר", ו"האבן הצומחת". אך הנובלה הזו עוקצנית פחות מסגנונו הקודר של קאמי, ולמרות הנימה הפסימית שעולה מן הסיפור, נראה שסימנון האמין יותר בנפש האדם מאשר קאמי.

ז'ורז' סימנון ידוע כמחבר ספרי בלש, ואני קיבלתי המלצה לקרוא מספריו כיוון שלאחרונה התחלתי לחבב בלשים, בתנאי שהם כתובים טוב. אסור לטעות: הספרים הללו אינם ספרי בלש, למרות שלכאורה במרכז העלילה עומדים רצח וחשודים. הרצח, המניעים והאשמים הם ממש לא עיקר הסיפור. בשתי הנובלות יש גיבור שהוא מרכזי לתעלומת-הרצח אך באופן מעניין גם חיצוני לה: הוא מובל בתוך זרם העלילה ובחיים שמתווים לו אנשים אחרים, והוא משתנה מכורח הנסיבות יותר משהוא משתנה בשל עמדתו הפנימית כלפי האירועים.

הקריטריון שלי בהערכת ספרים (ואני קוראת בשמחה גם ספרים שאני לא מעריכה) הוא איכות הכתיבה, והיא בלבד. אני יכולה לשאת כל תוכן, ובתנאי שהספר כתוב טוב; ואני מסוגלת לוותר גם על הרעיון המבריק ביותר והנושא המרתק ביותר, אם הם מובאים בכתיבה עלובה.
הספר הזה, למרבה העליצות, משלב עלילה מעניינת וכתיבה מופתית. שני סיפורים לא ארוכים, עדינים, שפורשים דמויות כל כך אנושיות, על כל הניואנסים הדקים של האנושיות הזו, עד שאני כקוראת מתגלגלת יחד אתם והופכת מנאשמת לנרצחת, משוטר לחשוד, מבהירה למטושטשת.

ואם טרחנתי מדי או התפייטתי מדי - אסכם שוב: ממליצה. מאוד.”

“קצת קשה לי לבקר את הספר הזה כי הוא לא הצחיק, ריגש, הפחיד, זיעזע או נגע בי באופן מיוחד אך מצד שני הוא כתוב טוב, ובימינו כתיבה טובה לא באה ברגל (יש לה טנדר).
בספר שני סיפורים, "מותה של בל" ו"מכת ירח", אחד מתרחש בארה"ב הבורגנית, השני באפריקה הקולוניאליסטית. בשני הסיפורים מתבצע רצח שנחקר ואנו חווים אותם לא מנקודת מבטו של הבלש החוקר, נניח, כי אם מנקודת המבט של מה שנקרא בימינו "עובר אורח תמים".
מה שמחבר בין שניהם הוא תחושת הזרות (ZARUT) החזקה שחווים אותם עוברי אורח לנוכח המציאות שסביבם.
(מחשבה קטנה: יתכן והספר היה מוצלח יותר אם סדר הסיפורים היה הפוך, והיינו קודם נוסעים לטייל עם טימאר באפריקה, ואז מתיישבים עם אשבי בעיירה האמריקאית המנומנמת וכך חווים קודם את הזרות שיש כשאתה רחוק מהבית ורק אז את הזרות הבייתית, המעיקה. יתכן.)
הכתיבה מרומזת, במקומות רבים לא מפורשת עד הסוף, דורשת שימוש בתאים האפורים, והמאמץ הזה הוא אולי מה שהחזיק אותי עד סוף הספר.”

“לא להיט... אולי זה קשור בתרגום המייגע או בעלילה הלא סוחפת והאווירה המדכאת שמלווה את כל הספר.

לסיפורים קצרים, עדיף לפנות לאליס מונרו”

“אוקי אוקיי.. אני ישבתי וחשבתי מה לא בסדר אצלי.. למה אני לא מתלהבת. כאילו זורז' סימנון... הבטיחו לי שהוא מהBEST OF THE BESTS.
אני מודה שלא יצא לי לקרוא ספרים שלו ולכן אותו כסופר אני לא הולכת לדרג, אבל את הספר כן. והוא לא THE BEST בשבילי לפחות. יש בו משהו מיושן אבל לא מהצד הנעים של הסיפור. מבין שני הסיפורים (שני סיפורים בספר הזה) אז ראוי יותר להציג את הספר "מכת ירח".
בקיצור, לא נראה לי שישאר לי משהו מ"מותה של בל".
ואני דווקא אשמח אם מישהו כאן יאיר את עיניי.”