ביקורת ספרותית על החתול מאת ז'ורז' סימנון
ספר מעולה

---

כשהייתי ילד ונער ספרי מתח נחשבו לז'אנר נחות...
היו מוכרים אותם בקיוסקים, במהדורות כיס של נייר זול והמתרגמים היו חלטוריסטים
שעשו את מלאכתם חפיף, בתרגומים לא מדויקים וגרוע מזה, לעתים הושמטו מהם חלקים...
ועם זאת קראתי אז את מיטב הבלשים!
בייחוד אני זוכר את סדרת "מסתורין" של הוצאת "מזרחי" (והיו גם "רמדור" ואחרות)
עם אגאטה כריסטי והבלש הרקולה פוארו שלה השמות רקס סטאוט, אלרי קווין ועוד רבים אחרים.
ז'ורז' סימנון עם המפקח מגרה שלו, גם הוא השתייך לסוג הזה של ספרי מתח אבל לדעתי הוא תורגם פחות כי הוא היה היחידי
שתורגם מצרפתית ולא מאנגלית כמו כל השאר...דווקא אינני זוכר שקראתי אותו בנערותי אלא הרבה יותר מאוחר.
בינתיים מסתבר שחל מהפך גם בייחס לספרי מתח ויש סופרים של ספרי מתח שמתייחסים אליהם היום בכבוד ובהערכה רבה!
וגם התרגומים לעברית הם עכשיו ברמה גבוהה ובוודאי לעומת מה שהיה בעבר...
את סימנון למשל שהיה סופר פורה מאוד מלמדים היום בחוגים לספרות באוניברסיטה!
על הספר הנ"ל, נתן מרצה הרצאה שלמה בחוג תרבות שבו משתתפת אשתי וכך הגיע הספר הזה לידיי.
מדובר כאן בזוג אנשים קשישים שכל אחד מהם התאלמן ולשניהם אלו הם נישואין שניים.
שניהם באו מרקע שונה לחלוטין ולא קשה להבין שאיכשהו מהר מאוד הגיעו היחסים בין השניים הללו לשרטון.
הבעל מאשים את האשה שהיא הרעילה את החתול האהוב שלו והיא מאשימה אותו שפגע בתוכי שלה...
ומאז הם אינם מדברים! כשחייבים לומר משהו הם רק שולחים פתקים אחד לשניה...
אגב, טוענים שהרעיון כאן בא מסיבות ביוגרפיות; אימו של סימנון הייתה נשואה לבעל שני,
שלא אהבה וכזו הייתה התקשורת ביניהם...
מדובר כאן ספר מתח אלא שהמתח כאן הוא פסיכולוגי! סימנון מאיר כאן בפנס אכזרי, את החולשות האנושיות השליליות
שלעתים קרובות אנו משתדלים להעלים אותן. אנו מצפים תוך כדי קריאה שמישהו יירצח. אבל הסוף מפתיע אותנו בהחלט
ומשאיר מקום להרהורים...
לדעתי מדובר כאן בספר מעולה! אגב למיטב ידיעתי נעשה סרט המתבסס עליו כפי שנעשו סרטים
ע"פ ספרים רבים אחרים של סימנון.

» ביקורות נוספות של סדן
» ביקורות נוספות על החתול