זכיתי לסיים עתה, פעם ראשונה בחיי, בגילי המבוגר (71) את הספר הקלסי, חלף עם הרוח, שנכתב ע"י הסופרת האמריקאית הגאונית <mark>מרגרט מיצ'ל</mark>, שעסקה בכתיבת הספר כ- 10 שנים – משנת 1926 עד שנת 1936. קראתי את שני הכרכים הגדולים (מעמוד 1 עד עמוד 1024) בתרגומה הטוב של המתרגמת ג. אריוך (שם העט של גֶ'נטילה ברוידא) משנת 1971. נהניתי מאד.

לפי הויקיפדיה האנגלית – ממחקר בשנת 2014 – הספר חלף עם הרוח היה הספר הנקרא ביותר

הספר הזה (ואני מזהירה מראש!) הוא חתיכת פרוייקט. הקריאה בו ערכה כחודש ימים, וניתן לומר שחוויתי הפלגה ארוכה בגלי הדימיון והמציאות, אשר טלטלו אותי כמעט ללא הרף.
לכאורה, נדמה כי סיפור האהבה הוא מוקד העניין - בין סקארלט הכריזמטית והמושכת, שנקרעת בין רצונה להיות אהובה ומקובלת בחברה לבין הסלידה העמוקה שהיא חשה כלפיה - לבין רט באטלר, גבר עשויי ללא חת, שרמנטי ותמיד נצמד לאמת שלו, בכל מחיר. אין כל ספק כי מ

את "חלף עם הרוח" של מיטשל קראתי בפעם הראשונה בכיתה ה או ו (ותבורך הספרנית שהסכימה להשאיל לי את הספר מספריית המבוגרים, אף על פי שעדיין הייתי 'שייכת' לספריית הילדים). במהלך השנים קראתי את הספר עוד פעמיים לפחות, ומאז אני בצד של הדרום, ובין זה ובין היגיון – אין ולא כלום. אף על פי שאופיו של הדרום האמריקאי המסואב, המנוון, הבור, העני, הקנאי, הגזעני וחסר הרציונליות מבהיל אותי, יש בו משהו מסקרן, מושך ואותנ

עת השתחררתי הרופאים המליצו לי לתפוס מידי פעם איזו דמות מלודרמטית לרפואה... זה באמת עושה לי טוב לראות עצמי לבושה בשמלת משי ירוקה כמו סקארלט אוהרה. בקיצור, יש לי חולשה אחת לאיזה זמן לאחוז ברומן ארוך שבמרכזו דמות נשית סוערת ורבת פנים, סטייל אנה קרנינה, וכך גם נפגשתי עם שני כרכיו של "חלף עם הרוח", מאת <mark>מרגרט</mark> מיטשל (לא מצאתי באתר סימניה את התרגום מתחילת שנות ה80' בשני כרכים אותו קראתי, ולכן ידידיי, נאלצ

לא סתם רבים מחשיבים אותו כאחד הספרים הטובים ביותר שנכתבו אי פעם, חלף עם הרוח הוא ספר יפהפה שאין שווה לו! נהניתי מכל רגע, רומן מלא הפתעות, חצוף, מרשים שגרם לי להתאהב בתקופה, בדמויות, להזדהות עם המצבים הנעימים או המבהילים שבו.
אני לא בטוחה שישנן מילים שעשויות להמחיש בדיוק את אופיו של הספר, אך לא ארבה במילים ואסכם אותו במילה אחת על כל גוניה -
מ ו ש ל ם !

לאחרונה יצא לי לשאול מורה לספרות על דעתה

מזמן לא קרה לי שאני רוצה לכתוב סקירה ומתקשה למצוא את המילים.
אני אתחיל מההתחלה. הספר הזה הוא הספר האהוב על אמא שלי והיא ממש רצתה שאקרא אותו וקנתה לי את שני הכרכים.
כשהספר יצא לי בהגרלה, למען האמת קצת התבאסתי כי לא כל כך התחשק לי לקרוא אותו, אבל כבר בפרק הראשון משהו קסם לי, באווירה, בהומור ובדמויות.
לאורך 900 העמודים הראשונים של הספר לא ידעתי מה דעתי עליו. סימנתי המון, נהנתי מהקריאה, אבל היה לי

הספר הטוב ביותר בכל הזמנים! ב30 שנים האחרונות קראתי אותו מעל 10 פעמים, וכל פעם מתרגשת מחדש. סקרלט אוהרה הפכה לגמרי מודל השראה

אפתח את הביקורת באותו טון של הביקורת על הכרך הראשון:
"הרבה מאוד זמן שכב הספר הזה בארון.
מצד אחד, כל הזמן היה לי תשוקה מסוימת ולהתחיל לקרוא אותו, הרי שמדובר ב"חלף עם הרוח" - הרומן המפורסם והנמכר ביותר בעולם - ושני הוריי דיברו עליו ללא הרף במהלך השנים, וסיפרו לי כמה הם אהבו אותו (וגם את הסרט).
אך מהצד השני, בערך 1050 עמודים עם כתב קטן וצפוף, ובעותק שיש לי בבית, הכתב בעמודים מסוימים התחיל להיות ק