ביקורת ספרותית על אני הורג מאת ג'ורג'יו פאלֶטי
ספר בסדר

---

להלן המבנה הרווח של ספרי המתח/בלשות/מותחן וכו...
בלש מיוסר/במשבר/מתוסכל/בפרישה או השד יודע מה, נקלע ללא רצון למרדף אחרי רוצח/פושע/ארכי רוצח/ארכי פושע.
הרוצח כל הזמן צעד אחד לפניו עד שהוא עושה טעות כזו או אחרת, ואז הבלש נמצא רק חצי צעד בעקבותיו.
אינטואיציה מדהימה מביאה לגילויו המדהים וה"מפתיע" של הרוצח.
ככה מתנהלים רוב ספרי המתח האחרונים שקראתי, וזה בסדר, כל עוד אני לא מגלה מי הרוצח לפני הבלש, וכל עוד הספר לא נופל לקלישאות רבות מידי (קצת קלישאות זה נסלח), וכול עוד הספר לא נמתח סתם אחרי הגילוי.
אז נכון שלא גיליתי מי הרוצח לפני הבלש, או בעצם אולי רק קצת לפניו, אבל שני התנאים האחרים התקיימו.
ולכן אני אומר שאם הייתי רוצה לקרוא סיפור כמו מסטיק, הייתי קורא את העתידות בבזוקה. ואם הייתי רוצה קלישאות הייתי קורא רם אורן.

» ביקורות נוספות של גל
» ביקורות נוספות על אני הורג