“בנו של ראש עיריית ניו יוק נרצח וגופתו הועמדה בצורה שתבהיר כי מדובר בדמות מהסדרה 'פינאטס' (המוכרת לרובנו כסדרה של סנופי הכלב). לבקשתו המיוחדת של ראש העיר הוא דורש שאחיו, ג'ורדן, מפקח לשעבר במשטרה יוצב כיועץ ויעזור למשטרה בלכידת הרוצח. ג'ורדן מוצב בזירת הרצח ומצליח לפענח את הרמזים שהשאיר אחריו הרוצח וכאן מגיעה אליו ההבנה כי זהו אינו הרצח היחיד וכי עוד רציחות הולכות להתממש.
לאחר יממה מתרחש רצח נוסף. הפעם זו שאנדל, בת עשירים שנמצאת ללא רוח חיים בדירתה והועמדה כחיקוי לדמותה של לוסי מאותה הסדרה וכאן ג'ורדן מבין כי החקירה תלך ותסתבך. החוקרים מבינים שוב, על פי הרמזים שהושארו בזירת הרצח, כי הרצח הבא קרוב מתמיד.

ואז, בדרך לא דרך, לעזרתו של ג'ורדן יוצאת מורין מרטיני, שוטרת איטלקיה ובידיה ראיות מוזרות מאד שיכולות לעזור בלכידת הרוצח. עם זאת, את הראיות היא קיבלה בצורה המשונה ביותר שאפשר והיא לא חושבת שמישהו יאמין לדבר המופרך שיש לה לספר. כאשר היא מחליטה סוף סוף כי היא לא תוכל לעבור על סדר היום אם לא תשתף את החוקרים בכך היא מגיעה לג'ורדן ומצליחה לתת לו קצה חוט.

אני אומר את האמת, מדובר בספר השלישי בטרילוגייה של פאלטי, קראתי אותו רק כי אהבתי את שני הקודמים וזו מן "חובה". בספר הזה הרגשתי שפשוט מיציתי, לא רק את פאלטי אלא בכלל את כל סופרי המתח הקיטשיים הללו. כל הספר בנוי לפי תבנית ומסתיים על הצד הטוב ביותר. כמה כאלה כבר אפשר לספוג? אמנם העלילה היא טובה ומותחת אבל יש בה מן הבדיה ודברים מופרכים על מנת לקדם את העלילה, ואם הייתי רוצה לקרוא מד"ב הייתי קוראת מד"ב ולא את זה.

אל תיפלו לזה כמוני, אומנם תמיד הספר השלישי מוגדר כMUST אבל כאן אין קשר לספרים הקודמים והוא גם בהרבה פחות טוב מהם כך שאפשר לוותר עליו. זהו בסיס טוב לסיפור מתח שבנוי בתבנית שכבר מצוצה מהאצבע. לשיקולכם.”

“ספר נחמד. לא טוב כמו קודמיו, אך בהחלט מעניין, מותח, קיצבי, עם סוף מפתיע. יש קטע מעט הזוי - הדרך שבה השוטרת האיטלקיה עוזרת לפענוח הרציחות. אבל זה נחמד ומוסיף עניין.
מעט הפריעה לי השפה, שלא היתה ברמה ממש גבוהה, כאילו הספר נכתב לבני נוער. אולי זה התרגום - למרות שלא זכורה לי הרגשה כזאת בשני ספריו הקודמים, שלמיטב ידיעתי תורגמו על ידי אותו מתרגם (לפחות כך לגבי "אני אלוהים").”

“קראתי את הספר הזה בגלל ספר אחר של פאלטי - אני הורג. זה התברר כטעות: ספר עם עלילה בסדר, אבל עם דמויות לא אמינות, כתיבה נמוכה, דיאלוגים ותיאורים שטוחים. חבל, כי מבין ההריסות מבצבץ איזה כישרון סיפור שלא מומש בספר הזה”

“היה צריך לקטלג את הספר כבדיוני, התחושות של הבלשים הינן די מופרכות”