אנחנו עם נטול מלכוּת ואריסטוקרטיה. חשבתם פעם מה היה קורה אילו המלכים המעטים של ימי התנ"ך לא היו מאבדים עצמם לדעת במריבות וקרבות, אלא מייצבים את מלכותם ויוצרים שושלת? אולי אז היה לנו למי להשתחוות. מצד שני מן הסתם לא היינו יכולים להסכים על כללי הטכס... לעמים אחדים יש מלכים, דוכסים, רוזנים (ובעבר השעשוע הלאומי של עלמות אמריקאיות מבית אמיד היה לחפש איזה רוזן או דוכס תפרן, להינשא לו ולצרף את התואר הנחש

האם מוסד מלוכה ארכאי עדיין רלוונטי בעידן המודרני? תלוי את מי שואלים. מבחינת הבריטים, לממלכה המייצרת עניין ציבורי, יש עדיין משמעות רבה עבור הציבור הבריטי. מלבד הערך ההיסטורי ואולי גם כלכלי, בית המלוכה עונה על צורך אחר, וזה – סיפור אגדה. בעידן בו הטכנולוגיה פורצת גבולות, בית מלוכה ארכאי מייצג את סיפור האגדה ונותן לה ממשות – חתונות מלכותיות, תינוקות-יורשים, זאת לצד הצורך ביציבות ובטחון ברגעי משבר.

השבוע הצטרף צאצא חדש למשפחת המלוכה הבריטית, הנסיך ג'ורג', בעתיד קינג ג'ורג', מספר שלוש בתור לכתר. (כפי שכתב מי שכתב בסטטוסים מצייצים, עדיף מהצד של כיכר מסריק ולא של אלנבי - התל אביבים ודאי מבינים). בכל אופן, בית המלוכה הבריטי יכול להתגאות והוא אכן מתגאה בכמעט אלף שנות שלטון יציב בממלכה המאוחדת מאז כיבוש אנגליה ב-1066 ע"י וויליאם הכובש. בית המלוכה הבריטי אינו נכנע לרוח הזמן ולאפנות חולפות של צניעות

קווי דמיון בין מלכת אנגליה לביני:

שתינו מזניחות לאחרונה את המחויבויות שלנו. מלכת אנגליה מתחלה ונשארת במיטה כדי לקרוא, אני מוותרת מעת לעת על אימונים בחדר כושר כדי שרצף הקריאה לא ייקטע, חלילה.

שתינו אוהבות לשתף אחרים בחוויות הקריאה שלנו. מלכת אנגליה אמנם לא כותבת סקירות על ספרים, כמוני, אבל ספרים הפכו לנושא השיחה האהוב עליה.

השאלה האהובה על שתינו היא "מה את/ה קורא/ת עכשיו?"

אצל שתינו, פק

השבועיים האחרונים שלי היו כאלה בהם עצם הקריאה היוותה מותרות שפחות יכולתי לאפשר לעצמי. משום כך נזקקתי לספר שלא ידרוש את מלוא תשומת הלב, כזה שיהיה קל להניח בצד ולחזור אליו כשיהיה לי זמן. הספר הזה התאים לי מאד.

שלושה סיפורים יש בו. סיפור המסגרת של כל אחד מהשלושה כתוב על הכריכה האחורית, והרעיונות כשלעצמם נשמעו לי כאלה שיכולים לספק בסיס מצויין לבחינה של התנהגויות אנושיות בתנאים חברתיים.

הסיפור

===
"אצל בני הזוג רנסום היתה פריצה. "שוד," אמרה גברת רנסום. "פריצה," תיקן מר רנסום. אתרים נפרצים; אנשים נשדדים. מר רנסום היה פרקליט במקצועו וייחס משמעות למילים. אם כי גם פריצה לא היתה המילה הנכונה. פורצים בוררים; הם בוחרים ; הם לוקחים פריט אחד ומתעלמים מאחרים. יש גבול למה שפורצים מסוגלים לקחת: לעיתים רחוקות הם לוקחים כורסאות, למשל. ולעיתים רחוקות עוד יותר ספות. הפורצים האלה דווקא לקחו. הם לקחו הכ

כרגיל אצלי נתקלתי בספר הזה במקרה וכמו ששמו רומז, אותה
"קוראת מלכותית" היא המלכה אליזבת השניה בכבודה ובעצמה, אלא שמסיבות מובנות שהיא איננה מוזכרת
בכלל בשמה האמיתי בשום מקום בעלילה...
מדובר כאן במלכה שלגמרי במקרה נתקלת ב"ספריה ציבורית" שממוקמת בגלל סיבות לא-רלוונטיות דווקא בסביבת הארמון
מדברת בשיחת נימוסין עם הספרן ולמרות שהיא כמובן משכילה לא היה לה קודם עניין מיוחד בספרים,
וכדי להיות מנומסת,

קצת קשה לי עם הנובלה הזאת. אני מוצאת את עצמי שואלת מה לא בסדר איתי. הרי מדובר פה בסופו של דבר בסאטירה חביבה שמושא הביקורת שלה הוא בית המלוכה הבריטי ויחד איתו גם נושאי משרות אחרים, בכללם ראשי ממשלות ופקידים מדרג כזה או אחר. לא צריכה להיות לי שום בעיה עם העניין הזה. תארים, משום סוג, אף פעם לא הצליחו לרגש אותי או לעורר בי כבוד כשלעצמם. מלכת אנגליה שמתמכרת לקריאת ספרים ומזניחה את שאר המטלות שלה או לחי

בתחילת שבוע הספר התפרסמה בעיתון כתבה לפיה "ההתמכרות הקשה ביותר: לספרים", ואין ספק שיש בזה משהו...

"הקוראת המלכותית" מספר על מה שקורה למלכת בריטניה כאשר היא מגלה את עולם הקריאה והספרים (ואם היא התמכרה, אז מי אנחנו...), וכיצד פתאום כל ענייני הממלכה מוסטים הצידה, רק כדי לקרוא עוד פרק בספר, למגינת ליבם של יועצי המלכה.
אין ספק שכל חובב קריאה יצליח להזדהות עם הכתוב בספר: דחיית מטלות ואדישות לסביבה