ביקורת ספרותית על כל כללי הטקס - שלושה סיפורים מאת אלן בנט
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 20 במאי, 2013
ע"י נצחיה


===
"אצל בני הזוג רנסום היתה פריצה. "שוד," אמרה גברת רנסום. "פריצה," תיקן מר רנסום. אתרים נפרצים; אנשים נשדדים. מר רנסום היה פרקליט במקצועו וייחס משמעות למילים. אם כי גם פריצה לא היתה המילה הנכונה. פורצים בוררים; הם בוחרים ; הם לוקחים פריט אחד ומתעלמים מאחרים. יש גבול למה שפורצים מסוגלים לקחת: לעיתים רחוקות הם לוקחים כורסאות, למשל. ולעיתים רחוקות עוד יותר ספות. הפורצים האלה דווקא לקחו. הם לקחו הכל.
===

אלן בנט קרץ אלי משולחן ה"מומלצים" בספריה הציבורית. אלן בנט! הדגדוג היה מוכר, אבל הזיהוי לא מיידי, והייתי צריכה לוודא את זה בעזרת ד"ר גוגל. אה, כן. בטח. אלן בנט שכתב את "הקוראת המלכותית". טוב שלקחתי גם את הספר הזה הביתה כדי לדגום אותו. את "הקוראת המלכותית", ספר שעוסק בקריאה ובהרגלי קריאה, אהבתי מאוד. כל כך אהבתי עד ששיבצתי אותו כאן באתר ברשימה שקראתי לה "ספרי קסם". האמירה "ספר מקסים" נשחקה ואיבדה את משמעותה המקורית. אבל זה היה קסם של ספר. התענגות על כל עמוד ועמוד, על כל משפט ומשפט, על העלילה ההזויה, על דרך ההתגלגלות שלה, על התובנות שעולות, על הציטטות שרוצים לזכור. הכל.

אז "כל כללי הטקס" הוא ספר אחר. ראשית, הוא מוקדם יותר. שנית, הוא לא רומן ולא נובלה. הוא קובץ שמכיל שלושה סיפורים. אבל עדיין, הכתיבה של בנט מענגת עד מאוד. כמו מר רנסום המצוטט לעיל, ניכר כי הוא סיים את לימודי המשפטים, ויודע כיצד להשתמש בהם היטב, כך שהם יוצרים יחד פסקאות שהקורא רוצה לרוץ למחברת או לבלוג ולהעתיקן אליו.

הציטוט למעלה הוא הפתיחה של הסיפור הראשון. בני הזוג רנסום חוזרים מהאופרה, ומגלים שתכולת ביתם נשדדה. נשאבה, למעשה. נלקחה במלואה, והותירה אותם עם "הבגדים לעורם" (זה שם הסיפור) ותו לא. מה עושים במקרה כזה? מסתבר שהבעיה היא לא כלכלית, כי יש ביטוח. וגם לא נפשית. הבעיה היא סתם אבן קטנה שממנה מתפשטות אדוות ומשנות את התנהגותו של כל אחד מבני הזוג כלפי עצמו, וכלפי בן זוגו. לטעמי זה הסיפור היפה שבקובץ. כל כך יפה, שסיפרתי אותו בשולחן השבת שלנו. יש בו משהו הזוי, ועם זאת גם מציאותי. משהו שמספרים. כל כך התרשמתי, שהחיילת השתכנעה לקרוא את הסיפור גם היא. אחר כך היא אמרה שאני סיפרתי אותו הרבה יותר יפה ממה שהוא כתוב. אני לא מסכימה איתה. הערפל הפילוסופי בתוכו שרויה העלילה הוא חלק מהותי מרוח הסיפור.

===
למען האמת, איש לא הסתכל על טרצ'ר פרט לאלה שהעמידו פנים שהם מסתכלים עליו כדי להסתכל על מישהו שישב בשורה מאחוריו. אדם ארצי יותר מטרצ'ר, אם ארציות פירושה צפייה בטלוויזיה, היה מבין מדןע. מאחוריו ישב בחור צעיר, עב בשר וגלוח ראש, במשקפיים כהים, חליפה שחורה וחולצת טריקו שחורה, שהופיע מדי לילה, ללא משקפי השמש, ומפעם לפעם (ולעיתים קרובות מדי בעיני כמה מהצופים) ללא חולצת הטריקו, על מרקעי האומה באופרת סבן טלווזיונית. בשבוע שעבר הדהים את הצופים כאשר ללא סיבה נראית לעין אנס את אימו, ואף שבהמשך התברר כי התחננה לכך תקופה ממושכת ולמעשה לא היתה קרובת משפחתו כלל, שרידים מסוימים מסלידתה של האומה המרותקת עדיין דבקו בו. אך בחיים, כפי שטרח לציין באזני כל מנחה תכנית אירוח שהסכים להקשיב, הוא היה ילד טוב. ואמנם, שניות לאחר אונס האם אפשר היה למצוא אותו בערוץ אחר, בוחר שלושה רהיטים עתיקים שבקנייתם היה משקיע אילו היה לו תקציב מוגבל של 500 פאונד.
===

זה היה ציטוט מהסיפור השני בקובץ. הסיפור נקרא "סמיכת הידיים", ועוסק בכומר המנהל טקס אזכרה כנסייתי להומוסקסואל שנפטר צעיר. הקשר של הפסקה המצוטטת לסיפור עצמו הוא קלוש למדי. סתם תיאור של שניים מהמשתתפים בטקס: נציג ממונה של הכנסייה שבא לבחון את פעילות הכומר, וסלב טלוויוני שהופיע לאזכרה, מן הסתם בשל קשריו עם המנוח. לא מאוד קשור, ובכל זאת מפורט באריכות הראויה לרומן, לא לסיפור קצר. זה מה שהחיילת שלי קוראת "ערפל פילוסופי", וזו רוח הספר, לטוב ולמוטב. מהורהר, ארכני, משתהה על תופעות תרבות ועולם, ובריטי מאוד. הסיפור עצמו? לא משהו. כאן גם אין ממש עלילה. אבל סביר כזה. הסיפור השלישי עוסק באדם ששוהה בבית חולים בהמתנה למותו של אביו הגוסס. הוא עוד פחות מוצלח בעיני, כי בעיני הוא נופל למלכודות קלישאתיות. או שהייתי עדה ליותר מדי מיתות בית חולים מכדי להתרגש מסיפור כזה. או גם וגם.

ובכל זאת אני ממליצה על הספר. ולו בשביל המחשבות על רכוש, צריכה, צמיחה, וזוגיות שעלו מתוך הסיפור הראשון.
6 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
נצחיה (לפני 6 שנים)
תודה לגלית וסוריקטה. ולגלית - אני ישנה, אוכלת, מגדלת ילדים, וגם עובדת. ובשעות הפנאי גם גולשת באינטרנט וכותבת פוסטים מופרכים. הקריאה היא קודש של שבת קודש, ולשמחתי אני קוראת מהר (אם כי לצערי לא כותבת באותו קצב).
סוריקטה (לפני 6 שנים)
תודה על הביקורת, אם כי זה קצת מבאס. כבר כמה חודשים שהוא אצלי ועכשיו נראה שיעברו עוד כמה עד שאקרא אותו.
גלית (לפני 6 שנים)
את ישנה אוכלת ומגדלת ילדים? מתי למען השם את מספיקה לקרוא ככ הרבה ומהר? תודה על הביקורות המאירות עניים...(:





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ