ההיסטוריה על פי ברברה טוכמן

לאחרונה העולם ציין בטכס חגיגי, בנוכחות מנהיגי העולם, מאה שנים לסיום מלחמת העולם הראשונה, מועד בו היא הפכה לזיכרון רחוק, אך יחד עם זאת למיתוס אנושי מבעית, להרג עצום ממדים וחסר תוחלת הניתן להסבר כאיוולת אנושית.

המפגש הזה לא רק עסק בזיכרון היסטורי, הוא ניסה להעביר מסר ברור לאופן בו ההיסטוריה חייבת ללמד אותנו לקח. מקרון נשיא צרפת, בנאומו אמר דברים הראויים לציון כתמרו

הערה שולית מספר 1: ספר עם חוט זה יופי של דבר. העותק שלי, הוצאת "מערכות" שנדפס ב-1966, עוד לפני שנולדתי, הוא עותק עם חוט. כל כך הרבה אנשים משקיעים בשנים האחרונות זמן ומרץ כדי להמציא המצאות חדשות שלא ברור אם יש בהן תועלת בעוד שהמצאות ישנות ומצויינות יוצאות מן המחזור. לבלי שוב? מעניין אם יש על זה פטנט.

הערה שולית מספר 2: לקח זמן לעברית להרגיש בטוחה מספיק על מנת להשתמש באותיות שלה באופן שיאפשר לשומ

[מאה שנים למלחמה הגדולה]

לרגל השנה העגולה למלחמה הגדולה, היא מלחמת העולם הראשונה, שבתי לספרים שמספרים את סיפורה.
מלחמה נוראה ומכושפת, שנראה שכמו בסיפור המבול או מגדל בבל, שלמשהו שם למעלה נמאס מהיוהרה והטמטום האנושי והחליט לזרוק את כולם לתוך מרקחת דמים שנמשכה יותר מארבע שנים ועוד שלושים...

רמז על המלחמה הזאת התקבל כבר ב-1912, עת טבעה הטיטניק. מה לטיטניק ולמלחמה תשאלו? ובכן הטירוף התעשייתי הע