ביקורת ספרותית על מברק צימרמן מאת ברברה טוכמן
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 28 בנובמבר, 2018
ע"י רץ


ההיסטוריה על פי ברברה טוכמן

לאחרונה העולם ציין בטכס חגיגי, בנוכחות מנהיגי העולם, מאה שנים לסיום מלחמת העולם הראשונה, מועד בו היא הפכה לזיכרון רחוק, אך יחד עם זאת למיתוס אנושי מבעית, להרג עצום ממדים וחסר תוחלת הניתן להסבר כאיוולת אנושית.

המפגש הזה לא רק עסק בזיכרון היסטורי, הוא ניסה להעביר מסר ברור לאופן בו ההיסטוריה חייבת ללמד אותנו לקח. מקרון נשיא צרפת, בנאומו אמר דברים הראויים לציון כתמרור אזהרה: " לפעמים ההיסטוריה מאיימת לקחת מחדש את מסלולה הטרגי ולאיים על מורשת השלום שהושגה בדם אבותינו ...באו נחדש את שבועת השלום כמטרה, כי אנחנו מבנים את המחיר."

ברברה טוכמן לא רק כתבה היסטוריה, היא ניסתה לא פעם בצורה אמיצה, ולא אקדמית, להעמיד בפנינו את ההיסטוריה, כמראה לתהליכים עכשוויים, לסכנות בפניהם העולם הנוכחי עומד, ובכך לומר בצורה ברורה, אפשר וחייבם ללמוד מההיסטוריה, בפרט בתהליכים המצביעים על איוולת אנושית ועל יוהרה החוזרים על עצמם, באמצעות מנהיגים הלוקים בשיקולי אגו ובחוסר הבנת תמונת המציאות. תוסיפו לכך מנהיגות נטולת אחריות וסולידאריות, ותקבלו מתכון לאיוולת ולאסון.

אין כברברה טוכמן, בכדי להסביר את המושג איוולת אנושית, בהקשר למלחמת העולם הראשונה, עליה היא כתבה את אוגוסט 1914, המתמקד בעיקר בתהליכים שהובילו לפרוץ מלחמת העולם הראשונה, המוסברים כאיוולת, שתוצאותיה כאוס אנושי והרג חסר תקדים.

לטוכמן יש ספר נוסף, פחות ידוע, מברק צימרמן, העוסק בפרשה אחת במלחמת העולם הראשונה, ובה תיאור הדרך בה אנשי המודיעין הבריטי יירטו מברק גרמני סודי מוצפן שפענוחו היווה את אחד מהגורמים להצטרפות ארה"ב למלחמת העולם הראשונה, באופן שהכריעה את הכף לניצחון בעלות הברית על הגרמנים.

לאחר שנתיים וחצי של מלחמה, בחורף אירופי קודר, התבררו פניה המבעיתים של המלחמה שכונתה הגדולה (מבלי לדעת שהבאה תהייה גדולה ממנה). האבדות היו מחרידות, בגזרת הסום נהרגו ביום אחד שישים אלף חיילים בריטיים, ובסה"כ במערכה שנמשכה כחמישה חודשים נהרגו יותר ממיליון חיילי בעלות הברית וגרמנים, ועדיין הקו הגרמני נותר בשלמותו, מצב שהביא את הצדדים לתשישות ולמבוי סתום. כעת נדרש מהלך אסטרטגי שובר שוויון, שיהווה פריצת דרך.

הגרמנים החליטו לשלוף את הקלף המנצח שלהם, מלחמת צוללות לא מוגבלת, שתפרוץ את ההסגר בו הם היו נתונים, ותפגע בכלי השיט המביאים אספקה לצרפת ולבריטניה, ובכך הם יחנקו את שתיהן שלבטח יתחננו לשלום. הגרמנים הבינו היטב את משמעות המלחמה הימית הלא מוגבלת, העלולה לסבך את ארה"ב הניטרלית במלחמה, ובכך להטות את גלגל המלחמה לטובת בעלות הברית.

הגרמנים רקחו מזימה, שעל פניה נראתה מבריקה, בהמשך את תיחשף כאיוולת, לסבך את מקסיקו במלחמה עם ארה"ב, בכדי להחזיר שטחים שנכבשו ממנה, באופן שארה"ב תהייה מסובכת בגבולה, ולא תוכל להשתתף המאמץ המלחמתי באירופה. למזימה הם בקשו להכניס את יפן, שעד כה ארה"ב הגבילה את שאיפות התפשטותה באסיה כאימפריה עולה.

לאנגלים הייתה אסטרטגיה פשוטה וחסרת תחכום, לגרום לארה"ב ולוילסון העומד בראשה לצאת מעמדת הניטרליות, כמדינה המבקשת להיות משכינת שלום, אידאולוגיה בדלנית המנותקת מהמציאות, ולהכריז מלחמה על גרמניה. כעת נדרשה רק עילה, הוכחה חד משמעית על כוונתם האמתית של הגרמנים לערב את ארה"ב במלחמה, בכדי לגרום לארה"ב לשנות את עמדתה.

את העילה לאנגלים, סיפק מברק צימרמן, של שר החוץ הגרמני לשגריר מקסיקו, ובו הוא מיידע אותו, על מתקפת הצוללות המתוכננת ועל חלקו בעלילה, להעביר את בקשת גרמניה למקסיקו, להיות שותפה במערכה נגד ארה"ב בתמיכה גרמנית ויפנית.

לגרמנים הייתה איוולת נוספת, האמונה שהצופן המתוחכם שלהם חסין בפני פענוח (יהירות שתחזור על עצמה במלחמת העולם השנייה). לבריטיים הייתה יחידה מיוחדת שעסקה בפיענוח צפני הגרמנים, שהצליחה לפצח את הצופן הדיפלומטי הגרמני, ובאמצעותו את מברק צימרמן.

המברק הזה הועבר לארה"ב, דרך שר החוץ הבריטי ארתור בלפור, וסלל את הדרך להכרזת מלחמה של ארה"ב על גרמניה, מה שהביא בסופו של דבר לכניעת גרמניה ולסיום המלחמה, על פי טוכמן.

טוכמן כתבה את ספרה באמצע שנות החמישים, עדיין הארכיונים הגרמנים היו סגורים בפניה, שנפתחו למחקרים עכשוויים, עלה שחלקו של המברק היה משמעותי, אך הוא לא היה הגורם הבלעדי שהטה את הכף. גם בלעדיו, קרוב לוודאי שגרמניה הייתה מסבכת את ארה"ב במלחמה.

טוכמן כתבה ההיסטוריה, כדרמה מרתקת הנופחת חיים בגיבורי העלילה, החל מהקייזר של גרמניה ועד המפענחים. בספר הזה יש אמירה מעניינת, מול האיוולת והיוהרה האנושית, טוכמן מציבה את רגעי הגאוניות והברק האינטלקטואלי של יחידת המפענחים הבריטית. אבל הספר הזה עדיין לא מושלם, כפי שספרייה האחרים, יש בו חלקים מכבדים ולא מעניינים, אבל בשורה תחתונה הספר הזה עדיין מרתק, בגלל הפרשה ומשמעותה על תהלכי קבלת ההחלטות המובהרים היטב.

31 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אור (לפני 4 חודשים)
סקירה מעולה,

השכלתי.
רץ (לפני 4 חודשים)
אייל , אם הסגר על בריטניה היה מצליח, הטנקים בהעדר בנזין, לא היו מופעים בחזית, וכך לגבי כל הלוגיסטיקה של המלחמה הזאת, ובנוסף לכך התמיכה הכלכלית, של ארה"ב הצילה את צרפת ובריטניה מפשיטת רגל במהלך המלחמה. החל ממלחמה זאת ארה"ב הפכה למעצמה, תחילתו של תהליך שבהמשך יביא לתבוסת גרמנייה ויפן במלחמת העולם השנייה.
רץ (לפני 4 חודשים)
אפרתי - תודה, ברברה טוכמן היא בית ספר לכתיבה היסטורית, מומלץ לקרוא את ספריה.
רץ (לפני 4 חודשים)
עומר תודה, על ברברה טוכמן וירטואוזית הכתיבה ההיסטורית קל לכתוב ביקורת חיובית.
אפרתי (לפני 4 חודשים)
ביקורת מאירת עיניים ועושה חשק לקרוא.
עומר ציוני (לפני 4 חודשים)
אהבתי מאד את הביקורת שלך, גם אם את המלחמה הזו תופסים ומפרשים אנשים בזוויות אחרות. אין ספק - ברברה טוכמן הייתה ונשארה גדולת החוקרים-סופרים בתחום ההיסטוריה, בעיקר זו של המאה ה 20.
eyalg1972 (לפני 4 חודשים)
צריך לזכור גם שכבר בתחילת 1918 הרבה קצינים גרמנים לא האמינו שאפשר לנצח וכדאי לנסות להגיע לשביתת נשק עם בעלות הברית, רק לודנדורף (שהיה השליט בפועל) חשב שאפשר לנצח ופעל בהתאם. המתקפה שלו- גרמה לכך שלגרמניה לא נשארו עתודות להילחם איתם לאחר מכן
eyalg1972 (לפני 4 חודשים)
השבירה של הצבא הגרמני היתה קשורה יותר לשילובם של טנקים חדשים (הגרמנים לא הצליחו להתמודד איתם), האבדות שנגרמו במתקפת לודנדורף, שבעקבותיהם הצבא הגרמני אומנם השיג יותר שטחים, אבל היה על סף קריסה ושינויים בצורה שהצבא הבריטי והצרפתי החלו להתנהל בפיקוד משולב (תחת פוש)- שגרמו לכך שמתקפות שבוצעו- נמשכו, ולא כמו שהיה עד אז- שצד אחד תוקף, כובש קצת שטח - ואז עוצר ומאפשר לצד השני לתקוף נגד. יכול להיות שבצד בעלות הברית היה מורל יותר גבוה מכך שהאמריקאים הצטרפו- אבל כנראה שזה לא מה שהשפיע על שבירת הצבא הגרמני עצמו.
רץ (לפני 4 חודשים)
Pulp - תודה, ביסמרק היה זקוק לאויב חיצוני בכדי לאחד את גרמניה. תבנית אחת מוצלחת לעתים משכפלת את עצמה, אלא שכמו שכפולים היסטוריים השכפול השני והשלישי, מקבלים כיוון שונה. גרמניה כמו אירופה הייתה יבשת שהושתתה על מלחמות ומאבקי כוחות, מאז הפקס רומנה, בימי הביניים כל מי שהייתה לו טירה קטנה, סוס וחנית יצא להלחם על כל סכסוך, המלחמות האלה והטבע האנושי קבלו קנה מידה עצום בשעה שהלאום והלאומנות התגבשו לדפוסים מודרניים, יתכן שהתרבות האירופית נזקקה לקטסטרופות בכדי להפיק לקחים היסטוריים.
Pulp_Fiction (לפני 4 חודשים)
ביקורת מצויינת, רץ. ברברה טוכמן יודעת לכתוב ספר עיון שהקורא לא משתעמם ממנו.
ואני תמיד טוען שאילו ביסמרק לא היה שם את ידיו על המברק מאיימס או לחלופין תגובה חכמה יותר של צרפת ב-1870 גם מלחמת העולם הראשונה לא הייתה פורצת - האימפריה הגרמנית על תפיסת האומניפוטנטיות שלה לא הייתה קמה. זאת אף על פי שהמילה "אילו" אסורה בהיסטוריה.
רץ (לפני 4 חודשים)
בת יה - תודה.
רץ (לפני 4 חודשים)
eyalg1972 -ארה"ב ספקה ציוד, אספקה, מימון למלחמה, בכדי ליצור הסגר, היו צרכים לפגוע באניות שלה, המשוואה הזאת בפני עצמה היא שובר שוויון לכל צד, נוסיף על זה חיילים רעננים שהגיעו לחזית, ויצרו אווירה של משהו שונה קורה, אין ספק שזה השפיע על יכולת בעלות הברית לעבור לדפוס חשיבה התקפי.
רץ (לפני 4 חודשים)
עמיחי - תודה, אכן פרשה וספר מעניינים.
רץ (לפני 4 חודשים)
חני - תודה, בגרמניה הקיסרית מנהיגים לא נבחרו על ידי העם, אך האידאולוגיות הפוליטיות, כמו הלאומנות, והאמונה שכל סכסוך נכון שייפתר על ידי כוח, הייתה הדעה הרווחת של ההמון והאליטות, הצבאית והאצולה שהיו בעצם אותו דבר. בהחלט יכול להיות מצב בדמוקרטיה שהאידאולוגיה, או דמגוגיית השליט מעצבים את דעת הקהל, שבספו של דבר יוצרת את בחירת ההמון באותו המנהיג. זאת אומרת שבדמוקרטיה מתקיים פרדוקס, ולכן אדם כמו טראמפ עלה לשלטון.
eyalg1972 (לפני 4 חודשים)
תגובה לפרפר צהוב למרות שהקייזר לא היה המדינאי הכי חכם (נהפוך הוא) אירועי אוגוסט 1914 מצאו בגרמניה ורוסיה שי מנהיגים חלשים שמצאו את עצמם תחת לחץ של הצבאות שלהם להגיב (קודם הצאר נכנע ואישר לגייס מילואים, ואז הקייזר נאלץ להיכנע לדרישה דומה מצבאו), ברגע שהצבאות גוייסו- אי אפשר היה למנוע מהם להתקדם, שהרי אי אפשר לגייס מיליוני אנשים ולא לעשות איתם כלום.... בכל מקרה- מבחינת הקייזר לא היתה כוונה מלחמתית מיוחדת אז.
בת-יה (לפני 4 חודשים)
תודה, רץ, השכלתי. כי הידע שלי על מלחמת העולם הראשונה די שטחי.
eyalg1972 (לפני 4 חודשים)
התרומה של ארצות הברית למלחמה היתה יחסית שולית אם המלחמה היה נמשכת ל-1919 זה אולי היה נראה אחרת, אבל בסופו של דבר מה שהכניע את הגרמנים בנובמבר 1918 היה הצבא המשולב בריטי-צרפתי וקצת סיוע אמריקאי (כי לא היו הרבה חיילים אמריקאים מוכנים לקרב)
עמיחי (לפני 4 חודשים)
מעניין מאד. תודה, רץ.
חני (לפני 4 חודשים)
העם נותן לגיטמציה וכוח למקבלי ההחלטות. אחרת הם לא היו בשלטון. כמספר הכוכבים כך הדעות המרובות לכאן או לכאן.
סקירה חכמה ומעניינת.
רץ (לפני 4 חודשים)
פרפר צהוב - תודה, ככל שמלחמה נמשכת והאבדות והמחיר נורא, קיימת מחשבה שלא ניתן להפסיק אותו, כי אז תשאל השאלה, עבור מה היה כל זה. זה אגב מלכוד שקרה אחרי כיפור. פתאום הייתה הבנה שהמלחמה הזאת הייתה מיותרת. המלכוד הזה מובן גם כעת לפני כל שיקול יציאה למבצע בעזה.
רץ (לפני 4 חודשים)
אדמה - תודה, אני חושש שגם היום המנהיגות שלנו פועלת משקולי אגו, לאן זה מוביל אני לא יודע, אך אני חושש.
רץ (לפני 4 חודשים)
טוביה - תודה, לדעתי הספר הזה מעלה את הסוגיה לפיה בהרבה מובנים מלחמת העולם הראשונה הייתה הפרומו של השנייה.
פרפר צהוב (לפני 4 חודשים)
סקירה מעניינת.
מעניין שגם כשאוסטרו-הונגריה יזמה את המלחמה, עדיין הקייזר הגרמני היה הרוח החיה שליבתה את אש המלחמה ומנע את האפשרות לסיימה בתקופה קצרה יותר. גרמניה היתה הגורם המרכזי ל-2 מלחמות העולם.
אדמה (לפני 4 חודשים)
תודה רץ, ההיסטוריה תמיד חוזרת, וחטא ההיבריס תקף גם את המנהיגים שלנו במלחמת יום כיפור. כתבת נפלא כהרגלך.
tuvia (לפני 4 חודשים)
יופי של ביקורת! וגם מסקנות נכונות.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ