כנער היה לי אייקון, כוכב נעורי הנערץ עלי, הוא כיוון את חיי, היה החומר שבנה את חלומותיי, הוא היה לא יפה, וגם מעט מסורבל, ונוסף לכול יש לו כינוי משונה שהעיד על אופיו, זטופק - הקטר הצ'כי, אחד שיכל להתמיד בקצב מהיר, הוא רץ לפני שנולדתי, בתקופה שלא הייתה טלוויזיה ולא שידורים ישרים, כול מה שהיה - תמונות סטילס של רגע אחד שקפא בזמן.

אני מביט בתמונת שחור לבן - לרגע הסיבוב האחרון, זטופק ניכנס לישורת הא

#
<mark>ז'אן אשנוז</mark> מתואר על הכריכה של הספר "מבחירי הסופרים הצרפתים העכשויים". זה הספר הראשון שלו שאני קוראת, אז אני לא יודעת אם ההגדרה היא אמיתית או שיווקית. הנה מה שאני יודעת: ספרו הראשון יצא לאור ב-1979 בהוצאת Minuit הוצאה מחתרתית (באמת. היא התחילה לפעול בשורות הרזיסטאנס בזמן הכיבוש הנאצי) ששמה לה למטרה להוציא ספרות אלטרנטיבית ושונה. אשנוז כתב 18 ספרים, זכה בכמה פרסים ספרותיים נחשבים, אבל אני לא ח

מה יש בספר הזה? כמעט כלום: סיפור חייו של אמיל זטופק, "הקטר הצ'כי", שגילה במקרה שיש לו כשרון ספורטיבי והפך לאלוף עולם וגיבור לאומי. מעט מאוד דרמה: התסכולים הקטנים בדרך, המכשולים שהניחו בפניו מנגנוני מפלגה ועסקנות, ההיכרות עם אהובתו שהפכה לאשתו מתוארת במילים ספורות בלבד, וזהו, הסיפור נגמר - ולאו דווקא בשיא דרמטי או בקתרזיס, אלא בקול ענות חלושה, סוף שאין בו פורקן או התרה ואף אחד לא יוצא ממנו טוב. וכל

אישה מתעוררת בוקר אחד ומוצאת את הבחור לידו ישנה בלילה מת. היא לא זוכרת דבר מהערב הקודם. היא לוקחת מונית, קופצת לבנק ובורחת.
היא אינה יודעת מה קרה ומפחדת שיאשימו אותה במותו של האיש.
מכאן רוקם <mark>אשנוז</mark> במיומנות את תהליך הידרדרותה. כספה המועט נגנב והיא נאלצת לישון בחוץ בשק שינה תחת השמים של צרפת.
העלילה ממשיכה ומתארת את השנה מי הבוקר בו גילתה את האיש המת ועד סוף הספר אותו לא אגלה.
במהלך השנה עוברות

אתמול היו לי נסיעות רכבת ארוכות שבמהלכן קראתי את הספרון הקטן הזה עד תומו.
בסיכומו של דבר זהו סיפור קצר על אישה צעירה שמוצאת את עצמה מתגלגלת עם נסיבות החיים, בכל המהירות וחוסר הצפיות שלהם לפעמים, במפח הנפש שלהם לפעמים, ברצון להחבא, לברוח, להסתתר, לחמוק, להיעלם מעין, להיות משב חולף של דבר מה שונה ולא מזיק. כך, לפחות כמעט עד הסוף, בו הצורך החברתי הנורמטיבי צץ ועולה ומתאפשר ומניח לה להתגלגל חזרה אל

ספר דקיק, סיימתי לקרוא אחרי כשעה.
כשסיימתי, לא הבנתי למה התחלתי, או יותר נכון, למה בזבזתי זמן על כלום עם כלום.
הסיום המפתיע - שורה וחצי בסופו של הספר, אינו מצדיק את כתיבתו.
כתיבה שטחית ולעתים בלתי הגיונית.
חבל על הזמן.

סלבדור הוא מפיק תכניות בטלוויזיה, וכרגע הוא עובד על סדרה חדשה שתעסוק בנושא שנשמע מאוד סקסי וזוהר: בלונדיניות גבוהות. הוא פיתח תיאוריות ותזות לגבי הקבוצה הזו, שגם מתחלקת לתתי-קבוצות, ולפעמים אף לא ברורות ההגדרות שהוא מעניק לה והגבולות שהוא מציב למחקרו.
בכל מקרה, סלבדור שוכר את שירותיו של בלש על-מנת לאתר עבורו בלונדינית גבוהה אחת ספציפית. מדובר ב"סטלה": זמרת מפורסמת לשעבר שהצליחה מאוד, ואחר כך התרס

עוד ספר מוזר שהתגלגל אליי, למרות שהסיפור לכשעצמו מרתק.
ויקטואר בת ה-26 חיה את החיים הטובים, עד שבוקר אחד היא מקיצה
ומוצאת את הבחור שמממן אותה, ללא רוח חיים.
אין לה מושג איך ומה קרה...והפחד מוביל אותה לברוח על נפשה.
במשך שנה תמימה היא עוברת הרפתקאות מטורפות..
חוברת לדרי רחוב, מתקיימת מהיד לפה, מתניידת בטרמפים בשעות היום והלילה,
ואיכשהו בריאותה וביטחונה לא נפגעים...

הסיפור עצמו הזוי, אך

בבחירת ספר יש פרמטרים. יש ספרים שקוראים אותם כי חייבים, כי הם ארוע ספרותי שכולם חייבים לשזוף עיניהם בו. יש ספרים שצריך ללקט פרמטר לפרמטר. אצלי פריז מוסיפה נקודות, תרבות צרפת בכלל גם כן. פרסים הם עניין מורכב יותר: הגונקור מוסיף (לספר הזה יש זכיה), הבוּקֶר בהחלט מוריד והאורנג' מצריך בדיקה נפרדת לכל ספר. אם לספר גם נוספת האות 'מ' לציון תרגום של ספר מופת, אפשר בהחלט להרגע ולהבין שלפנינו ספר משעמם מקיר