“סלבדור הוא מפיק תכניות בטלוויזיה, וכרגע הוא עובד על סדרה חדשה שתעסוק בנושא שנשמע מאוד סקסי וזוהר: בלונדיניות גבוהות. הוא פיתח תיאוריות ותזות לגבי הקבוצה הזו, שגם מתחלקת לתתי-קבוצות, ולפעמים אף לא ברורות ההגדרות שהוא מעניק לה והגבולות שהוא מציב למחקרו.
בכל מקרה, סלבדור שוכר את שירותיו של בלש על-מנת לאתר עבורו בלונדינית גבוהה אחת ספציפית. מדובר ב"סטלה": זמרת מפורסמת לשעבר שהצליחה מאוד, ואחר כך התרסקה לגמרי עקב כליאתה בעוון רצח. לאחר שהשתחררה מהכלא, נעלמה לחלוטין בלי להשאיר עקבות. סלבדור רוצה בה בתור הכוכבת של סדרת הטלוויזיה עליה הוא שוקד, והוא מוכן להשקיע לא מעט משאבים כדי שתימצא.
מכאן ואילך מתחיל המעקב והמרדף אחר הגברת. נשלחים בלשים ועוזרי-בלשים, מופעלים קשרים ומבוצעות סחיטות, טיסות אל מעבר לים, מעקבים, מארבים, ובדרך ישנם כישלונות וניסיונות מחודשים.
תוך כדי ובמקביל לסיפור הבלשי, מתקיים סיפורה של הנרדפת. הבלונדינית חמת המזג, שניסתה בכל כוחה להתרחק מחברת אנוש ולהתפוגג אי-שם, היא טיפוס קשה לפיענוח ובלתי צפוי. היא תעשה גם את הגרוע מכול כדי להתחמק מרודפיה, ובינתיים עובר עליה מגוון של הרפתקאות וחוויות.
בלונדיניות גבוהות הוא סוג של מותחן פסיכולוגי משעשע. יש בו הומור מצוין, דימויים מקוריים משגעים, וכמה דמויות מתוסבכות שלא קשה לחבב. אשנוז משלב בעלילה אלמנט פנטסטי, כביכול, אשר הופך את סיפורה של "סטלה" למורכב יותר ומעניין יותר. נפשה של האנטי-גיבורה הזו מבולבלת ורעועה, והיא עוברת מסע די כאוטי, שהוא הן גיאוגרפי ופיזי, והן תהליך התפתחותי נפשי.
מלבד כל אלה העלילה מתובלת פה ושם בסקס או במיני רמיזות שובבות, בהתאהבויות רומנטיות, בקללות פיקנטיות וכמובן - פשע ואלימות. כמעט מתקבלת התחושה שמדובר בסרט קולנוע - או במקרה של סלבדור, סדרת ריאליטי בפריים טיים.
הכתיבה של אשנוז, כמו הגיבורה של ספרו, וכמו המסלול שעוברות רוב הדמויות, גם היא מתעתעת; העלילה כתובה בזמן הווה ובזמן עבר לסירוגין. השימוש בזמן הווה מאוד מתאים ליצירת אווירה של מתח, מסתורין, כמעט חלום אפילו. אשנוז ניחן בסגנון אירוני מענג ביותר, בדמיון מפתיע, וביכולת המחשה מעולה כשהוא מתאר את הסביבה הפיזית של דמויותיו.
הספר זכה לתרגום משובח לעברית, אך למרות כל זאת היה בו דבר-מה מייגע שקשה לי מאוד להצביע עליו, משהו שהאט את קצב הקריאה שלי. בכל מקרה, החוזקים של הספר פחות טמונים בתוכן ויותר בהומור של המחבר, בדימויים המעניינים שלו, ובקול המיוחד שלו בספרות העכשווית.”