"החוק הראשון במשחק הריגול, סודות לא נשארים סודות" (עמוד 244).

הספר "רחוב המרגלים" (הוצאת אריה ניר ומודן, 2024) הוא הספר הרביעי והמוצלח במיוחד בסדרת "בית סלאו" של <mark>הרון</mark>, שזכתה בפרסים רבים ועובדה לסדרה באפל טי־וי, בכיכובם של גארי אולדמן וקריסטין סקוט־תומאס. בית סלאו הוא בית בלונדון שמשמש כבסיסה של יחידה שאליה נשלחים סוכנים כושלים של שירותי הביון הבריטיים, שירות הביטחון (MI5), המקביל הבריטי לשב"כ,

בסוף שנת 2020 נפטר המאסטר של סופרי הריגול, ג'ון לה־קארה (שם העט של המרגל והסופר הבריטי דיוויד קורנוול). הערכתי אז שיהיה קשה להיכנס לנעליו ולהיות גם סופר מתח משובח וחכם, וגם סופר גדול באמת שיודע לברוא סיפור מורכב עם שכבות עומק על אנשים רגילים (שלא לומר "אפורים") ששגרת יומם היא מתשע עד חמש במשרד חסר ייחוד (פקידים, יהיה מי שיאמר, ואז כמובן יקרא את הספרים ויגלה שכמאמר הסיסמה של הרובוטריקים יש בהם "יות

#
אני לא מתלהבת במיוחד מריגול. יסלחו לי חובבי הפעילות השושואיסטית, זה תמיד נראה לי כמו משחק לילדים גדולים – אלה שהתבגרו בשנים אבל נשארו "חסמב"ה". משחקים משחקים, מחביאים חומרים, מרמים את כל העולם ואשתו ובעיקר את עצמם... משחק המקובל כהכרחי בין מדינות בעת המודרנית.

אבל הספרים בנושא הזה – לפחות אלה שקראתי – נכתבו על ידי סופרים סופר אינטליגנטים, שהצליחו לטוות – או לתאר - עלילות מהמורכבות שקראתי ול

https://wp.me/p4kTCp-6cA

בדצמבר האחרון נפטר הסופר הבריטי דיוויד קורנוול, המוכר יותר בשם העט שלו – ג'ון לה־קארה. הוא היה הכוהן הגדול של ספרות הריגול, וספריו, בהם תיאר נאמנה את עולם הריגול בשנות המלחמה הקרה, הם מופת של כתיבה משובחת ומתח חכם במיוחד. גיבורו האלמותי, רב־המרגלים ג'ורג' סמיילי, הגוץ הממושקף, היווה אנטיתזה לדמותו של ג'יימס בונד, אף שידע להיות, קשוח, ערום ואפילו אכזרי פי כמה ממנו.

מו

"אני אומר שבכל פעם שג'קסון לאמב מודאג שמבצע בסגנון מוסקבה־של־פעם מתנהל בחצר האחורית שלנו, הייתי מקדיש לזה תשומת לב" (עמוד 74).

כשנפטר לה־קארה, הערכתי כי לא במהרה יקום לו יורש, שיוכל כמותו לספר סיפור על אנשים "אפורים" המתמודדים עם מציאות מורכבת ודילמות מוסריות, ולרקום עלילה בלשית שאינה נופלת מאלו שתיארו כריסטי וקונן־דויל. התברר שטעיתי. הספר "אריות מתים" (הוצאת אריה ניר ומודן, 2022) שכתב הסופר הב

אהבתי. לא משווה בכלל עם ג'ון לה קארה. זה משהו אחר, ציני "אנרכיסטי" (מילה מקובלת היום) במידה מסויימת. לצחוק על הביון הבריטי כמו ש<mark>מיק הרון</mark> עושה - זו ממש מצווה ספרותית (לא יודע אם זה אכן מציאותי...) הרעיון של בית סלאו - להעסיק את הפשלונרים של הביון בעבודות דחק רק כדי לגרום לכך שיתפטרו בסוף ולא יפוטרו עם כל התנאים ולתת להם משימות משעממות, אפורות שיוציאו להם את החשק - אחלה רעיון. קראתי את ספרו הקודם "ס

זהו הספר החמישי בסדרת "בית סלואו" – הסטירה המלגלגת על המודיעין הבריטי. זהו, לטעמי, החלש בין חמשת הספרים. הדמויות כבר מיצו את עצמן, ההומור עדיין מהווה מרכיב חשוב וטוב, אבל כבר חוזר על עצמו. העלילה עפ"י מדינה זרה משתמשת בתסריט שנוצר ע"י המודיעין הבריטי כדי לבצע סדרת פיגועים בממלכה, די צולעת ולא לגמרי משכנעת. יש לי תחושה שבזה סיימנו את הסדרה עם כי אם יצא עוד ספר, לבטח ארצה לקרוא אותו.

זהו סיפורם של האנשים שנכשלו בתפקידם כסוכנים של סוכנות הביון הבריטית.הקריירה שלהם התרסקה בשל טעויות בביצוע משימות או בעיות אישיות שהתגלו תוך כדי פעילותם, אך הסוכנות המשיכה להעסיק אותם בבית סלואו בעבודה פקידותית עלובה. הם נקראים “סוסים איטיים” בניגוד לסוכנים הפעילים שנקראים “כלבים”. הסיפור עוקב אחר ריבר קרטרייט, אשר בעת התרגיל שנערך לו הוא פישל. הוא הרגיש שבכוונה הטעו אותו,ולכן הוא יוצא להגנת עצמו ו

טוב אז קצת קשה לי עם הספר הזה, אני מודה.
יש סיכוי לא רע שהבעיה היא אצלי - בכך שלא הייתה לי מספיק סבלנות לספר - ואם ככה אז אני אתנצל מראש.
ועכשיו אפשר להתחיל.

אז סוסים איטיים מספר לנו על כמה סוכנים לשעבר שפישלו בתפקידם, ולכן הועברו ל"בית סלאו" - מקום שבו עושים כל מיני עבודות פחות חשובות עבור השירות החשאי. אני לא בטוחה שדייקתי אפילו בפרטים האלה, והסיבה היא שלפחות מבחינתי, הספר לא היה מספיק מו