“# במרתף אחד ביפן יש בית קפה עתיק. במקום יש רק שלושה שולחנות לזוג, שלושה כיסאות ליד הבאר ושירות לא ידידותי. בכיסא אחד מסויים אפשר לחזור בזמן לתקופה שהחוזר קובע. התנאי הוא שאפשר להישאר באותו זמן רק כל עוד הקפה – שחייבים לשתות אותו – לא מתקרר. אי אפשר להשפיע מהסיור בעבר על ההווה, אבל אפשר ללמוד המון דברים על עצמך ולנסות להשלים את מה שלא הספקת. על פניו – רעיון מקסים שהיה אמור למצוא מאד חן בעיני. י”

“אם בספר הקודם שקראתי, הופיע בית קפה עם חתולים, אז בספר הזה יש בית קפה מוזר לא פחות: בית קפה שמאפשר ליושביו לחזור בזמן. אם היו שואלים אותי לאיזו תקופה בעבר, או אפילו בעתיד, אני רוצה להגיע, היה לי קשה כל כך לענות כי יש הרבה אופציות. בתום הקריאה בספר הזה, האופציה של לחזור בזמן ליום שבו התחלתי אותו, נראית אופציה לא רעה בכלל. ולמה? כי מדובר בספר מלא בקסם, אמפתיה ורגש, סיפור גדוש בעדינות יפנית כש”

“כמה יפה. סיפור אגדה יפני (אין, אין, אין על התרבות והמנטליות היפנית) כמה עדינות ואסתטיקה וכמה רוע ונוקשות דרים יחדיו. ובספר הזה נטו מנטליות יפנית עדינות, אסתטיקה, ירידה לפרטים קטנים, אגדת דמיון ומציאות שזורה בה כמו זר פרחים יפני טבעי כשדמיון בצורת כל מיני עיצובים שזורים זו. קוראת ומתגעגעת ליפן. ארבע דמויות מציאותיות נפגשות קבוע בבית קפה ומגיעות גם דמויות דמיוניות. ארבעה סיפורים אישיים שמסופרים”

“הספר הזה הוא לגמרי כוס הקפה שלי! יש לי מסורת קבועה במהלך הפסקת הבוקר בעבודה: שתיית כוס קפה. אין יום שבו אני מגיע לעבודה ולא חוזר על המסורת הזו. לפעמים נס, לפעמים טחון, לפעמים טורקי, לפעמים חלב רגיל, לפעמים סויה או שקדים - אבל מה שכן, תמיד אבל תמיד כוס קפה חמימה בהפסקה, לנשום איתה מעט את האוויר שבחוץ. הספר הזה הוא כמו "מסורת כוס הקפה" שלי: שוב פעם אותו בית הקפה שניתן לחזור בו בזמן, שוב”

“# במרתף אחד ביפן יש בית קפה עתיק. במקום יש רק שלושה שולחנות לזוג, שלושה כיסאות ליד הבאר ושירות לא ידידותי. בכיסא אחד מסויים אפשר לחזור בזמן לתקופה שהחוזר קובע. התנאי הוא שאפשר להישאר באותו זמן רק כל עוד הקפה – שחייבים לשתות אותו – לא מתקרר. אי אפשר להשפיע מהסיור בעבר על ההווה, אבל אפשר ללמוד המון דברים על עצמך ולנסות להשלים את מה שלא הספקת. על פניו – רעיון מקסים שהיה אמור למצוא מאד חן בעיני. י”

“אם בספר הקודם שקראתי, הופיע בית קפה עם חתולים, אז בספר הזה יש בית קפה מוזר לא פחות: בית קפה שמאפשר ליושביו לחזור בזמן. אם היו שואלים אותי לאיזו תקופה בעבר, או אפילו בעתיד, אני רוצה להגיע, היה לי קשה כל כך לענות כי יש הרבה אופציות. בתום הקריאה בספר הזה, האופציה של לחזור בזמן ליום שבו התחלתי אותו, נראית אופציה לא רעה בכלל. ולמה? כי מדובר בספר מלא בקסם, אמפתיה ורגש, סיפור גדוש בעדינות יפנית כש”

“כמה יפה. סיפור אגדה יפני (אין, אין, אין על התרבות והמנטליות היפנית) כמה עדינות ואסתטיקה וכמה רוע ונוקשות דרים יחדיו. ובספר הזה נטו מנטליות יפנית עדינות, אסתטיקה, ירידה לפרטים קטנים, אגדת דמיון ומציאות שזורה בה כמו זר פרחים יפני טבעי כשדמיון בצורת כל מיני עיצובים שזורים זו. קוראת ומתגעגעת ליפן. ארבע דמויות מציאותיות נפגשות קבוע בבית קפה ומגיעות גם דמויות דמיוניות. ארבעה סיפורים אישיים שמסופרים”

“הספר הזה הוא לגמרי כוס הקפה שלי! יש לי מסורת קבועה במהלך הפסקת הבוקר בעבודה: שתיית כוס קפה. אין יום שבו אני מגיע לעבודה ולא חוזר על המסורת הזו. לפעמים נס, לפעמים טחון, לפעמים טורקי, לפעמים חלב רגיל, לפעמים סויה או שקדים - אבל מה שכן, תמיד אבל תמיד כוס קפה חמימה בהפסקה, לנשום איתה מעט את האוויר שבחוץ. הספר הזה הוא כמו "מסורת כוס הקפה" שלי: שוב פעם אותו בית הקפה שניתן לחזור בו בזמן, שוב”