“״השתקן״-ארי ליברמן. הוצאת אחוזת בית. 247 דף תמונת עטיפת הספר, ״האכלת יונים״, ציור של הנרי בייקון מהמאה ה-19, משרה עלי שלווה ומאד משך אותי לדעת על מה העלילה כתובה. זה מה שגרם לי לרצות לקרוא את הספר. אז מי זה השתקן?? צורת כתיבת הספר, בצורה של ״עמכה״ שעוטפת את הקורא בחלק החיים של שמחה בצורה נעימה ולא מתנשאת, מאד נעם לי להיות חלק מחייו של שמחה. היה לי מאד נוח לקרוא”

“ספר זה מורכב משלושה חלקים, המרכיבים את דמותו של השתקן, דמות מהשואה ששתיקתה אינה בכדי. החלק הראשון בספר מובא מפיו של שמחה, בנו של בעל מעדניית נקניקי החזיר באופקים, העיר בה איש לא אכל חזיר, אבל מהסביבה באים בולסי חזיר והמעדנייה משגשגת. כדי להבין את גודל ההתרסה במעדנייה שכזו במקום שכזה, צריך להבין מיהם הבעלים. שמחה, ממנו אנו לומדים כי אביו דיבר יידיש, אבל הוא עצמו מעולם לא ידע שזו יידיש, מנסה לקבל מ”

“כמו רבים אחרים לפני כאן בסימניה, אני מופתעת איך אפשר להמשיך ולשקף לנו את נושא השואה מזווית אישית אחרת מבלי למחזר סצנות ורגשות ועדיין לשרטט ולרתק ולהטביע חותם. אהבתי את הכתיבה – היא קולחת; הזדהיתי עם הדמויות – כי אי אפשר שלא; והבנתי את המורכבות שלהן – כי חייבים לקבל גם את הגבולות המטשטשים בין אסור למותר... ספר סוחף ומעניין שיש בו אמונה וכפירה, יחסי אב ובן, יחסים בין אחים, בן אדם למקום, בין”

“מה לא עשיתי כדי לעצור את קצב הקריאה המסחרר? מה לא ניסיתי על מנת להותיר דפים מהספר שעיניי לא שזפו? כל תחבולה, כל משימה, כל רעיון נועדו לכישלון. ארגון הבית, שינון פעלים בספרדית, הכנת חומר לימוד לתלמידיי ויציאות ארוכות עם הכלבה אך אפילו האחרונה הביטה בי במבט ידעני וכמו אמרה: גם כשאת מדקלמת לי ביאליק זה לא ממש מהלב: את לא מרוכזת ומה עוד בסיפור הכי חביב עלי: ״הנער ביער״, איפה המתח? היכן תחושת האסון”

“״השתקן״-ארי ליברמן. הוצאת אחוזת בית. 247 דף תמונת עטיפת הספר, ״האכלת יונים״, ציור של הנרי בייקון מהמאה ה-19, משרה עלי שלווה ומאד משך אותי לדעת על מה העלילה כתובה. זה מה שגרם לי לרצות לקרוא את הספר. אז מי זה השתקן?? צורת כתיבת הספר, בצורה של ״עמכה״ שעוטפת את הקורא בחלק החיים של שמחה בצורה נעימה ולא מתנשאת, מאד נעם לי להיות חלק מחייו של שמחה. היה לי מאד נוח לקרוא”

“ספר זה מורכב משלושה חלקים, המרכיבים את דמותו של השתקן, דמות מהשואה ששתיקתה אינה בכדי. החלק הראשון בספר מובא מפיו של שמחה, בנו של בעל מעדניית נקניקי החזיר באופקים, העיר בה איש לא אכל חזיר, אבל מהסביבה באים בולסי חזיר והמעדנייה משגשגת. כדי להבין את גודל ההתרסה במעדנייה שכזו במקום שכזה, צריך להבין מיהם הבעלים. שמחה, ממנו אנו לומדים כי אביו דיבר יידיש, אבל הוא עצמו מעולם לא ידע שזו יידיש, מנסה לקבל מ”

“כמו רבים אחרים לפני כאן בסימניה, אני מופתעת איך אפשר להמשיך ולשקף לנו את נושא השואה מזווית אישית אחרת מבלי למחזר סצנות ורגשות ועדיין לשרטט ולרתק ולהטביע חותם. אהבתי את הכתיבה – היא קולחת; הזדהיתי עם הדמויות – כי אי אפשר שלא; והבנתי את המורכבות שלהן – כי חייבים לקבל גם את הגבולות המטשטשים בין אסור למותר... ספר סוחף ומעניין שיש בו אמונה וכפירה, יחסי אב ובן, יחסים בין אחים, בן אדם למקום, בין”

“מה לא עשיתי כדי לעצור את קצב הקריאה המסחרר? מה לא ניסיתי על מנת להותיר דפים מהספר שעיניי לא שזפו? כל תחבולה, כל משימה, כל רעיון נועדו לכישלון. ארגון הבית, שינון פעלים בספרדית, הכנת חומר לימוד לתלמידיי ויציאות ארוכות עם הכלבה אך אפילו האחרונה הביטה בי במבט ידעני וכמו אמרה: גם כשאת מדקלמת לי ביאליק זה לא ממש מהלב: את לא מרוכזת ומה עוד בסיפור הכי חביב עלי: ״הנער ביער״, איפה המתח? היכן תחושת האסון”