ביקורת ספרותית על השתקן מאת ארי ליברמן
ספר טוב

---

״השתקן״-ארי ליברמן.



הוצאת אחוזת בית.

247 דף



תמונת עטיפת הספר, ״האכלת יונים״, ציור של הנרי בייקון מהמאה ה-19, משרה עלי שלווה ומאד משך אותי לדעת על מה העלילה כתובה. זה מה שגרם לי לרצות לקרוא את הספר.



אז מי זה השתקן??



צורת כתיבת הספר, בצורה של ״עמכה״ שעוטפת את הקורא בחלק החיים של שמחה בצורה נעימה ולא מתנשאת, מאד נעם לי להיות חלק מחייו של שמחה.

היה לי מאד נוח לקרוא את הסגנון הזה.



חלק ראשון: סודות ושתיקות, כמה מילים על אבא שלי:

שמחה שטיל, בן שמשון ודורה שגרים באופקים, ילד אומלל, חסר זהות שהוריו לא היו בשבילו ורק היו עסוקים בלהסתיר מה עברו בשואה. למעשה מה היו בשואה.

אבא נוקשה וזועף תמידית שלא מדבר, אמא, שכל הציפורים היו נוהרים להיות איתה ונפטרה בדמי ימיה.

לאביו היה חנות בשרים לא כשרים והוא היה אנטי דת. תמיד אמר ״אנחנו לא יהודים״ ותיעב כל סממן יהודי, לא מל את שמחה וסרב שיעשה בר מצווה. לא עניין אותו ששמחה, הילד ״הגוי״, כשהילדים צחקו עליו והתעללו בו נפשית.

במותו של אביו, הוא מוצא קופסא ובה גלילי נייר מהודקים בסיכה של צלב קרס.

אפוף תהיות מי היה אביו, הוא סרב לקרוא את הניירות במשך שנים רבות. הם היו כתובים ביידיש, שפה שהוריו דיברו ביניהם, או כפי ששמחה הילד קרא לזה ״מאמע לשון״.

המפנה מתחיל כששמחה נתקל ברכבת ביפהפיה חרדית (דוסית במילה של העם ושלי) בשם אסתר מלכה שבטוחה שהוא העתק של אחיו של בעלה.

שמחה מגלה שהאבא שלו נין נכדו של הבעל שם טוב והוא שמשון טומלר אח של רב מאד מפורסם, הרבי מראווע-נתן נטע התינוק הקדוש שליט״א, שלפני מותו, ראה את שמחה, החסידים הרבים של הרב רוצים אותו כרב היורש. הכל נשמע לו כמו אגדה הזויה שהוא לא רוצה בה בכלל.



חלק שני: שאלות ותשובות של המתרגם פרופ׳ עזרא פרנקל:

הסבר של הפרופ׳ על שני גלילי הנייר שמסתבר שהיו היומן של שמשון בזמן השואה. שפה מליצית, קרה וברורה לשם מה התכנסנו.

החסידים יעשו הכל על מנת שהיומן לא יתפרסם ברבים, אחרת תוודע האמת על הרב התינוק נתן נטע ותהיה מלחמה על מה שבאמת קרה ומה שסופר במשך השנים.

ויש להם סיבה לגרום שהיומן לא יפורסם.

יצוצו אמיתות ושקרים שלא כולם רוצים בזה.

הערות הפרופ׳ נמצאים בתוך יומנו של שמשון (חלק שלישי) וחייבת לציין שהם מצחיקים.



חלק שלישי: צרות ומצוקות-יומנו של שמשון טומלר.

הרב ״השתקן״ שגר בעיירה ראווע (רווה רוסקה שנמצאת באוקראינה ליד הגבול עם פולין) נודע כרב חכם ומיוחד במינו שלא ענה על רוב השאלות ונודע כ״הרב השתקן״ (או שלא ידע מה לענות…?). היהודים שגרו בעיירה התבדלו מכל מה שהתרחש סביבם).

אנו קוראים בגוף ראשון את מחשבותיו.

כשהגרמנים החלו לפלוש ונודעו שיותר אכזריים מהרוסים ששלטו בגיליציה ונודעו באכזריותם כלפי היהודים (אפרופו שגריר אוקראינה שאמר שהאוקראינים היו טובים ליהודים), הרב השתקן אמר שאלוהים שומר עליהם וצריך להתפלל יותר.

קורה מה שקורה (אין ספויילרים) והשתקן נפגש עם אחיו הצעיר-נתן נטע.

שם בעצם יוצא מהכונכיה ומגלה עולם ללא מצוות ופנאטיות, עצים, ציפורים, שמיים, חיים.

לא אכתוב את קורות חייו בזמן שניסה לשרוד, הכל יהיה ספויילרים. רק שנתן נטע והוא עשו מהפך.

צריך לקרוא כדי להבין.

יש כאן ממש מעט תיאורים קשים כמו שיש בספרי שואה. (יש, אבל מה שאנחנו כבר יודעים).

אבל יצאתי מבולבלת לנקודות שכתובות פה ושם, ללא קשר לפרק עצמו, תזכורות של שמשון ודורה.



וקצת צחוק-בין לבין שמחה מזמין חייל, ליברמן אחד, שהיה אחד מהילדים בכיתה שצחקו עליו, כי סבו הכיר את אביו מהעבר. חוץ מלהיות מעצבן, אנוכי, ילדותי וקרצייה, ״הליברמן״ הזה לא ימשיך בעלילה (

» ביקורות נוספות של דנה
» ביקורות נוספות על השתקן