ביקורת ספרותית על השתקן מאת ארי ליברמן

---

כמו רבים אחרים לפני כאן בסימניה, אני מופתעת איך אפשר להמשיך ולשקף לנו את נושא השואה מזווית אישית אחרת מבלי למחזר סצנות ורגשות ועדיין לשרטט ולרתק ולהטביע חותם.

אהבתי את הכתיבה – היא קולחת;
הזדהיתי עם הדמויות – כי אי אפשר שלא;
והבנתי את המורכבות שלהן – כי חייבים לקבל גם את הגבולות המטשטשים בין אסור למותר...

ספר סוחף ומעניין שיש בו אמונה וכפירה, יחסי אב ובן, יחסים בין אחים, בן אדם למקום, בין אדם לאלוהיו ובן אדם לעצמו, מאבקי הישרדות ומצבים בלתי נתפסים.

הכתיבה כובשת בפשטותה או יותר נכון – בישירות שלה, בתחושת הכנות מבלי להעמיס את אבן הרחיים שאנחנו מורגלים לה. והיות והשתקן הוא כינוי שניתן לדמות הראשית, נזכרתי בשיר של זלדה – " לכל איש יש שם" שמאוד מתחבר לי עם הכותר הזה על כל המשמעויות שבו.

לכל איש יש שם
שנתן לו אלוהים
ונתנו לו אביו ואימו.
לכל איש יש שם
שנתנו לו קומתו ואופן חיוכו,
ונתן לו האריג.
לכל איש יש שם
שנתנו לו כתליו.
לכל איש יש שם
שנתנו לו המזלות
ונתנו לו שכניו.
לכל איש יש שם
שנתנו לו חטאיו
ונתנה לו כמיהתו.
לכל איש יש שם
שנתנו לו שונאיו
ונתנה לו אהבתו.
לכל איש יש שם
שנתנו לו חגיו
ונתנה לו מלאכתו.
לכל איש יש שם
שנתנו לו עונות השנה
ונתן לו עיוורונו.
לכל איש יש שם
שנתן לו הים
ונתן לו
מותו.

מומלץ. כי אני עוד מהדור שדורש לזכור ולהזכיר.

וזו ההזדמנות לאחל לכולנו שנה טובה, הרבה יותר מזו הקודמת... בכללי ובאישי.

» ביקורות נוספות של אירית פריד
» ביקורות נוספות על השתקן