ביקורת ספרותית על אלופי התמימות מאת ארי ליברמן
ספר בסדר

---

וירכב דון קישוט על רוסיננטה, ויבוא אשקלונה פאתי העיר, וירא שומר אדמוני. ויחסום האדום את דרכו וישאל למעשיו.
ויאמר דון קישוט אנוכי אלופך, סורה נא מעל דרכי פן יבולע לך.
ויאמר האדמוני: וואלה, אתה אלוף, באמשך אני רוצה להיות המשרת הנאמן שך שמוניק. יללא בוא נלך לשתות שוקו עם לחמניה ונציל בחורה ממגדל גבוה, בדרך נשחק space invaders על אמת.
ואתה יודע מה, בעצם, אני הגיבור של הספר הזה ולא אתה. מתאיםך?
ויאמר האלוף: דיינו. הבה נלך, נשימה פעמינו אל דולצינאה ואתירה נא חרצובות לשוני ואשיח עימך שרעפיי אודות קורותיי בארץ הלבנון ורעי גיבורי החיל אשר לנים להם לבטח בקן הקוקיה אשר בתל השומר.
ויבואו בית אהובת נעוריו של האלוף ותבך ותשיח להם:
זהו שיר מאוד עצוב,על נושא כזה כאוב, אם תשים תחבושת לא יעבור לך שנתיים.
הגיבור של הסיפור, מצבו קצת לא ברור, וגם אודותיו ישיחו רק אדם או שניים.
מי ששרד עד כאן, יכול גם להמשיך,
וילמד ששמוניק הגיבור למד בבית ספר בליך,
אם זה מעניין אותו...

זוהי בגדול תמצית הסיפור מוגשת בסגנון הספר.

ספר קצת מטורף, כתיבה משונה, עלילה מופרכת, בלי הרבה פואנטה לטעמי.
אבל אם התחברתם, לכו על זה.
3 כוכבים מבחינתי, בעיקר על המקוריות, פחות על התוכן.

» ביקורות נוספות של GNOLT
» ביקורות נוספות על אלופי התמימות