"מבטם של האנשים שהתברר להם שאני הולך לבית הכלא. הפתעה, תדהמה, חמלה. 'כמה אומץ יש לך ללכת לשם!' לא ידעתי מה להשיב. המבט סימן אותי כעוף מוזר, וכמעט, כן, כמעט, כחייזר. הייתי האיש שמדי שבוע נסע לעולם אחר. חשבתי אז על המבט שננעץ באדם שאומר: 'אני יוצא מבית הכלא.' אם אני כבר נחשבתי לחייזר, מה הם חשבו עליו?"

שבוע אחר שבוע, במשך שתים-עשרה שנים, הגיע פיליפ קלודל ללמד אסירים בבית כלא. חודשים ספורים לאחר שסיים את עבודתו הבין שהמקום עדיין חי בתוכו ומשפיע על חייו. מתוך חוויה זו נולדו פסקאות קצרות המבטאות את השבר שהכלא יוצר בחייו של אדם.

שם הספר
הנפשות האפורות
הדוח של ברודק
הנכדה של מר לין
העץ של בני טורג'ה