מדף הספרים של מיקימיקי - הספרים שדירגה

בגרמניה הנאצית היה סוכן גסטאפו אחד על כל 2,000 תושבים. בברית המועצות של סטלין היה סוכן קג"ב אחד על כל 5,830 תושבים. בגרמניה המזרחית היה סוכן שטאזי או מודיע של הארגון על כל 63 בני אדם, ואם מביאים בחשבון מודיעים במשרה חלקית, יש אומדנים שטוענים ליחס של מודיע אחד לכל 6.5 אזרחים.    שבע שנים לאחר נפילת חומת ברלין יצאה אנה פאנדר למסע היכרות עם ב

כיכר היהלום הוא סיפורה של נטליה המכונה קולומטה, נערת היונים, אישה אחת מני רבות. נטליה, החיה בברצלונה חיים רגילים לגמרי כביכול, מגוללת ברומאן את קורותיה כביומן: במילים פשוטות ואמתיות, בכנות גמורה וברוח נמוכה.   תוך כדי כך נחשפים בפני קוראיה, המתוודעים לחברה הקטלאנית ולתרבותה, סדקיו של עולם מורכב, יופיו ושבריו.   אם כי יותר משלושים ש

אשה צעירה פוגשת גבר נשוי שגילו כפול מגילה. בהתחלה אינה אוהבת אותו. אחר - כך היא אוהב יותר מדי. הם נוסעים, הם חוזרים, הם נפרדים. היא אינה יכולה לשכוח אותו.`` כך מסכמת את העלילה ריבי, הגיבורה, וכל זה מתרחש במקביל לגסיסת אמה מסרטן, שתחילה מביא להחלפת עינה המרהיבה בעין מלאכותית, ובהמשך להתנפחות ביטנה כבהריון; וברקע מתפוררת חנות ספרים יוצא

ספר ראשון זה הוא הבטחה גדולה וגם מימוש של כשרון בשל. הנובלות שבו כבר הוכתרו בפרס `עיתון 77`, בפרס אקו"ם בעילום שם, ופרס היצירה של קרן ת"א. הספר הוא חגיגה של מצבים ודמויות ססגוניות, והתיחכום הניכר ב"תפירת" הפרטים למארג מעובה של התקשרויות, אינו בא במקום הספונטניות של הכתיבה והמלאות האנושית; המראה בפנטזיה, חמלה אנושית, הומור משוחרר, חזותי

פצפונת, ששמה האמיתי הוא לואיזה, היא ילדה שובבה ומלאת-דימיון שחיה עם אביה העסוק, אמה האדישה, שתי משרתות וכלב, בבית עצום בגודלו אך מעט משעמם... יש לה רעיונות שונים ומשונים וכך היא מסתובבת לה ברחובות ברלין עם הכלב פיפקה, אנטון, הוא ילד עני המטפל באימו החולה, מכבס, מגהץ ואף מבשל, אך הוא עדיין ילד. יחד הם עוברים הרפתקאות מוזרות. מנוקד. מהד

מייקל הולם, יליד צפון אנגליה, בוחר בקריירה של כנר ומשתלם בווינה, שם הוא פוגש את אהבת חייו בדמותה של ג'וליה, פסנתרנית מחוננת ורבת קסם. אבל רומן הנעורים האידילי ניתק כשמייקל אינו מסוגל לשאת את שתלטנותו של הפרופסור למוזיקה קרל שאל, חוזר ללונדון ומצטרף שם לרביעיית כלי קשת. עשר שנים מאוחר יותר, עודנו נושא את זכר אהבתו היחידה בלבו, ג'וליה

אניה פון ברמזן נולדה בדירה קומונלית סוריאליסטית במוסקבה, דירה שבה שמונה-עשרה משפחות חלקו מטבח אחד. בילדותה שרה שירי הלל ללנין, ניהלה בבית הספר סחר שוק שחור של מסטיקים בטעם פירות וערגה לטעימה מהמערב האגדי. החיים היו לסירוגין חסרי היגיון, משמימים, מלאי שמחה ילדותית, עגומים, ובסופו של דבר בלתי-נסבלים. ב-1974, כשהיתה בת עשר, נמלטו אניה וא

זיכרונותיו המוארים של אוליבר סאקס, הנוירולוג־סופר, משרטטים את ילדותו בבריטניה בצל מלחמת העולם השנייה, ומעוררים לחיים את התפעמותו כילד מהאור, מהחומר ומהאנרגיה, התפעמות של מדע וקסם. הדוד טונגסטן שבספר הוא דודו דייב, שהשתמש בסלילי מתכת הטונגסטן לייצור נורות חשמל, והוא שהכניס את אוליבר לעולם המסתורין של החומרים, צבעיהם, ריחם, מגעם ו

יותר מחמישים שנה לאחר המשבר, ועם התמורות הכבירות בגאוגרפיה הפוליטית של העולם, אנו נוטים לשכוח כי בברלין ב־1961, באחד משיאיה של המלחמה הקרה, ניצב העולם כולו לפני סכנת השמדה נוראה. טנקים סובייטיים ואמריקניים ניצבו במרחק מטרים אחדים אלה מאלה והפגינו את נחישות שולחיהם לא לסגת במאבק על השליטה. די היה בטעות קטנה אחת, בקריסה זמנית של עצב

סיפור ילדות ונעורים ביד-חנה. קיבוץ, שמייסדיו עלו לארץ מהונגריה, חדורים אמונה לוהטת בציונות הסוציאליסטית של תנועת הקיבוץ המאוחד. אלא שרצונם הנחרץ לשמור על חירות המחשבה, וסירובם לקבל את דין התנועה בלא הרהור ועירעור, הביא לגירושם משורותיה. שנים רבות עמדו במריים. גם במחיר כבד של נידוי והתנכרות. בספר זה מזכירה כרמית גיא את נסיבות הקמת

"לא חשוב כמה אתה יודע, לא חשוב כמה אתה חושב, לא חשוב כמה אתה מתחבל ומתכסס ומתכנן, אתה לא מעל הסקס." במילים אלה משיק כותב הרומנים הנמרץ, הבלתי נלאה והרציני ביותר מבחינה מוסרית את ספרו הלוהט ביותר מן הסתם. הדובר הוא דייוויד קֶפֶּש, שׂב שיער ובן יותר משישים, מבקר תרבות רם מעלה ומרצה כוכב בקולג' בניו יורק - וגם תועמלן רהוט של המהפכה המיני

לטים בוצ´ר, כתב "הדיילי טלגרף", היה חלום. הוא החליט לצאת למסע הרפתקני של אלפי קילומטרים באחד האזורים הקשים והמסוכנים בעולם. בוצ´ר רצה לשחזר את מסעו של סטנלי, גם הוא כתב של "הטלגרף", לאורך נהר הקונגו האגדי במערב אפריקה. חלומו של בוצ´ר נהפך במהרה לאובססיה, כולם הזהירו אותו מפני הסכנות. רבים טענו בתוקף שמדובר במסע בלתי-אפשרי בארץ טרופית

`מאדאם בובארי`, מן הפסגות הנערצות של אמנות הרומאן, מופת של מירקם, מבנה וריאליזם אירוני ``רומנטי`` - תורגם לעברית לאחרונה לפני כשישים שנה. התרגום הישן, של דבורה בארון, היה הישג ספרותי גדול בזמנו, אבל ספק אם היה ביכולתו, כבר אז, לתת את הדקויות הקפדניות של המציאות ברומאן המופלא הזה, ובינתיים גם התיישן. התרגום החדש, העדכני, שמגישה `הספריה

יום אחד, בהיותו ילד, כשאימו בכתה בעת התפילה בכנסייה שאל אותה למה היא בוכה: "...חשבתי שדמעותיה של אמי הגיעו ממקום אחר, מקום רחוק, מקום הנמצא בתוכה, שאליו לא נתנה לאף אחד מאיתנו, ילדיה, להגיע, ואפילו כילד הרגשתי שהיה מאחוריהם כאב". באותה שיחה שאל אותה אודות מהותו של האלוהים-האם הוא שחור או לבן? האם הוא אוהב יותר אנשים שחורים או לבנים? וה

קורותיה המופלאות של משפחה המתגוררת בעיירה אגדית בקולומביה מסופרות ברומן זה, שהוא אחד ממופתי הפרוזה של אמריקה הלטינית בימינו. קורות המשפחה, שהיא מעין מיקרוקוסמוס הפועל לפי חוקים פנימיים שאינם תלויים בעולם ובזמן הריאליים, הן למעה כרוניקה של האנושות כולה. מאה שנים של אהבה ואמונה ויאוש, שאיפה לאושר ואכזבה, ולבסוף חזרה אל בדידותו

"החיים אינם מה שחיית, אלא מה שאתה זוכר והאופן שאתה זוכר אותם כדי לספרם." "כל דבר, ברגע שנח עליו מבטי, העיר בי תשוקה קודחת לכתוב כדי שלא למות", מעיד על עצמו גרסיה מארקס בכרך הזה - הראשון משלושה - של סיפור חייו. ואמנם סיפור חייו של הסופר כפי שהוא מסופר כאן הוא גם סיפור לידתה והתגבשותה של המזיגה המושלמת בין החיים לכתיבה, בין החיים לסיפו

ב-1980 נמנה ג'ון פומפרט, אז סטודנט אמריקני ללימודי מזרח אסיה, עם הגל הראשון של סטודנטים זרים שמתקבלים ללימודים בסין. סין באותה עת רק מתחילה להיפתח למערב, אחרי כשלושים שנות ניתוק ובידוד מרצון מאז המהפכה הקומוניסטית ב-49'. פומפרט לומד סינית בבייג'ינג ומתקבל ללימודים לתואר ראשון בחוג להיסטוריה באוניברסיטת נאנג'ינג. בחום ובשנינות הוא מס

משפחה בת ארבע נפשות - אמא, אבא ושני בנים - עוברת להתגורר בשכונה חדשה לבני המעמד הבינוני, שנבנית בקצה אי בדרום–מערב נורווגיה. אלו הן שנות השבעים, ועבור כל אחד מבני המשפחה מסמן המעבר התחלה חדשה ומבטיחה. מהאוטובוס שמביא אותם למקום יורד קודם כל האב, כשהוא נושא שתי מזוודות. האם מצטרפת אליו, פוסעת מעט מאחוריו, דוחפת עגלה בה מתנמנם לו תינו

רחוב סמוֹצֶ'ה בוורשה היה מיקרוקוסמוס של חיים שלמים, ושל החיים היהודיים בפרט, בין שתי מלחמות העולם. בבתיו הצפופים התגוררו עשרות אלפי אנשים, שהרכיבו פסיפס מורכב ורבגוני מבחינה אידיאולוגית ומעמדית כאחת. היו בהם שומרי מצוות, ציונים, אנשי ה"בּוּנד", קומוניסטים וסתם עמך; סנדלרים ותופרות, משוררים ונשות רחוב. הרחוב שקק חיים ופעלו בו ב

"למה אף?" מאת אורנה אדריאנסן בהוצאת "ספרי ניב", הוא ספר עיון ראשון מסוגו שעוסק בנושא ממוקד מאוד: נשימה דרך האף בפה סגור. זהו ספר משנה חיים שמיועד לכל מי שיש לו אף. תקראו בספר על חשיבותה של נשימת-אף בשאיפה, בנשיפה, בפה סגור, אצל ילדים, בשינה ובפעילות גופנית. יש בו עצות וטיפים ליישום לשם הבראה ולשיפור איכות-החיים, וכן ידע על נשימה ובריא