מדף הספרים של Billie Moon - הספרים שדירגה

סיפורו של הולדן קולפילד, נער בן שש-עשרה בארצות הברית של אמצע המאה ה-20, כובש לו אוהדים מזה חמישים שנה. ראשון מסוגו, דיבר "התפסן" בשפה שאיש לא דיבר לפניו: בשפה ישירה, פונה בגוף שני לקוראיו, מנבל את הפה בקללות מכל הסוגים, מספר הולדן את סיפור התבגרותו, מוחה על צביעות, מאוהב באמת ובתמימות.

אדיפוס מלך תבי מחפש אחר רוצחו של המלך הקודם, ליוס, ומגלה במפתיע שהוא־הוא הרוצח, שליוס היה אביו וכי לאחר הרצח נשא את אמו לאישה. הסיפור על האיש שנשלט על־ידי הגורל וחותר בעקשנות וללא פשרות לגלות את זהותו הוא יצירת המופת של הדרמה המערבית. זהו תרגום חדש של אדיפוס המלך מאת אהרן שבתאי, במקום התרגום הקודם פרי עטו, שראה אור ב1981־. מאז חלו ת

אם ספרות המאה העשרים תשאיר אחריה עשרה רומאנים גדולים-'לוליטה' הוא אחד מהם.הספר,שנדפס לראשונה בשקט בפאריס ב-1955 (המו"לים האמריקנים חששו להוציאו לאור), חילחל לאט ונעשה כעבור שלוש שנים רב - מכר שערורייתי, שעד מהרה תפס את מקומו הראוי כמושלם ברומאנים של נאבוקוב. האפקט של צבע מופלא שיש לקשקשת של חרקים מסויימים אינו נובע מן הפיגמנט, אלא מ

סאסקס, אנגליה. איש בגיל העמידה חוזר לעיר הולדתו להשתתף בלוויה. אף שהבית שבו גר נעלם כבר מזמן, הוא נמשך לחווה שבקצה המשעול, שם פגש בגיל שבע ילדה יוצאת דופן בשם לטי המפסטוק. הוא לא חשב על לטי כבר עשרות שנים, אך כשהוא מתיישב לצד הברכה (שכונתה בפיה אוקיינוס) מאחורי בית החווה המט לנפול, זיכרונות העבר מציפים אותו. זהו עבר מוזר למדי, מפחיד מ

המחזה מעלה שני נושאים מרכזיים: הקשר בין האומנות לבין החיים, והניסיון לפענח את דמותו של האמן. אפשר לטעון שהמחזה במהותו הוא מחזה ארס-פואטי, כלומר עוסק באומנות עצמה. הוא לא עוסק בשאלה "מהי אומנות" אלא ובעיקר בפרסונה של האמן. האמן מוצג בשתי צורות מרכזיות: הראשונה בדמותו של חננאל- אמן המקריב את אהבתו למען האמנות, שהיא האהבה של חייו. מולו

"ישאל כל אדם את עצמו כמה בני אדם אוהבים באמת ובתמים הכיר מעודו" מבקש אריך פרום מקוראיו, וממשיך וטוען כי רוב בני האדם חושבים על סוגיית האהבה לא מצד היכולת שלהם לאהוב אלא מצד היותם נאהבים. הם יודעים שאהבה היא גורם מרכזי בחייו של האדם, אך אינם מעלים על דעתם שהיא מיומנות נרכשת שיש ללמוד אותה ולהתאמן בה. באמנות האהבה טוען פרום כי האהבה

ספר זה מביא לקורא הישראלי את סיפורו החשוב של לב ניקולייביץ טולסטוי, מגדולי הספרות העולמית, מותו של איוואן איליץ. סיפור זה נחשב יצירת מופת, והוא אחד מסיפוריו המעמיקים והיפים ביותר של טולסטוי, על מיתתו האיטית של אדם רגיל ובינוני, האוהב את חייו הבינוניים וברגע האחרון מקבל את המוות בברכה. הסיפור ראה אור שמונה שנים לאחר הפרסום של אנה

בוקר אחד ב-1945, בברצלונה אפופת הצללים שעדיין מלקקת את פצעי מלחמת האזרחים, אב מכניס את בנו בסוד בית הקברות לספרים נשכחים, ספרייה שבה אלפי ספרים זנוחים שאיש אינו קורא עוד. הילד דניאל שולף ממדף מאובק את הרומן צל של הרוח, נשבה בקסמו ומבקש לקרוא את כל ספריו של מחברו, חוליאן קאראך. באחד הלילות, בשעה שדניאל מטייל ברחובותיה העתיקים של ברצל

הרמאן ברודר, ניצול השואה, ובעצמו מעין סופר-צללים הכותב דרשותיו של רב אמריקאי תאב-בצע, נקלע בין שלוש נשים - האחת, פולנייה כפרית, הצילה חייו בהחביאה אותו בתקופת השואה, נישאה לו ובאה עמו לניו-יורק; השנייה, פליטת-שואה אף היא, נמרצת ונותנת טעם לחייו בעיר הזאת, ורוצה את כל-כולו לעצמה הגם שטרם נתגרשה; והשלישית - שבה ובאה כמו מן המתים והיא אשת

פיטר פאן הוא הספור על הילד שאינו מתבגר לעולם, ומתגורר בארץ אף - פעם - לא בחברת הילדים האבודים. הוא לוחם בשודדי הים ומשתעשע בחברת בתולות - הים והאינדיאנים. פיטר פאן הוא התגלמות הנעורים. הוא אינו רוצה להיות איש וללכת כל בקר למשרד עם תיק ביד.

סיפורו הקסום של נער תמים המטייל בין הכוכבים השונים ונישא על כנפי הדמיון שבה את לב העולם כולו וזכה לאין ספור תרגומים. האיורים הנפלאים, הפשטות שמאחוריה מסתתרות תובנות עמוקות, גורמים לקוראים בני כל הגילים למצא את עצמם בסיפור - כאילו - ילדים זה.

"זכרתי גם שבאדי וילארד אמר בנימה ידענית ומאיימת שאחרי שיהיו לי ילדים אני ארגיש אחרת, אני לא ארצה יותר לכתוב שירים. אז התחלתי לחשוב שאולי זה נכון שכשאת נשואה ויש לך ילדים, זה כמו לעבור שטיפת מוח שאחריה את ממשיכה בחייך בערפול חושים כמו שפחה במדינה טוטליטרית משלך."   אסתר גרינווד, אשה צעירה מפרברי בוסטון, זוכה בהתמחות קיץ במגזין מוביל

"החוק הראשון של מועדון קרב הוא שלא מדברים על מועדון קרב. החוק השני של מועדון קרב הוא שלא מדברים על מועדון קרב. החוק השלישי של מועדון קרב הוא רק שני גברים בכל קרב. החוק הרביעי של מועדון קרב הוא רק קרב אחד בכל רגע נתון. החוק החמישי של מועדון קרב הוא בלי חולצות ובלי נעליים. החוק השישי של מועדון קרב הוא שהקרבות ממשיכים כמה זמן שצריך. ו

ליאו גורסקי מנסה לשרוד עוד קצת, מקיש על הרדיאטור מדי ערב כדי להודיע לשכנו מלמעלה שהוא עדיין חי, מושך מבטים בדלפק החלב בסטארבקס. אך לא תמיד היו אלה פני הדברים: לפני שישים שנה, בכפר הפולני שבו נולד, ליאו התאהב וכתב ספר. ואף על פי שהוא אינו יודע זאת, ספרו שרד גם הוא-חצה דורות ואוקיאנוסים ושינה את חייהם של אנשים אחדים. אַלמָה בת הארבע-

סיפור קורותיה המרתקות והמזעזעות כאחת של קבוצת נערים בריטיים, ניצולי תאונת מטוס בימי מלחמה. מתוך נפתולי הסתגלות ומאבקי השתלטות מקימים הניצולים, באי השומם שאליו נקלעו, חברה הלוקה בכל מומיה של החברה האנושית. יצירה שהיא גם משל אכזרי על תולדות האנושות וגם חזות קשה לעולם התרבות בתקופה של ערעור יסודות וסכנת שואה פרי - עטו של אחד מסופרי -

קשה להסביר מה יש ברומן משפחתי זה, הקוסם ומרתק את כל הקוראים, צעירים ומבוגרים כאחד. יש בו הרבה עצב ושמחה, הומור ותיאורי הווי, הגורמים לקרוא לחוש את עצמו כחלק מן המשפחה המיוחדת והמופלאה הזאת. לעינינו נפרשים חייהן של ארבע אחיות הנאבקות בעוני, באכזבות, בקשיי החיים ובאהבות נעורים, ומצליחות, כל אחת בדרכה, להגשים את חלומותיהן. הסופרת ת

נונו הוא בנו של איש משטרה בכיר. אמו מתה כשהיה תינוק, והנפש הקרובה אליו ביותר היא גבי, מזכירתו של אביו. בתחילת הסיפור הוא עולה על הרכבת בירושלים ונוסע לביקור משפחתי בחיפה. הוא לא יגיע לשם. במקום זה הוא יקלע ל"חטיפה" ולמסע של פשעים קטנים וגדולים, מטורפים ואביריים, בעוד הוא נמלט מן המשטרה המחפשת אחריו. במהלך המאורעות המתעתעים נחש

"מישהו לרוץ איתו" הוא סיפור מתח, וחיפוש ואהבה. אסף, נער ביישן וגמלוני בן שש עשרה, נעקר משגרת יומו כשהוא נשלח למשימה חסרת סיכוי: לאתר את הבעלים של כלב גדול ופרוע שנמצא משוטט ברחובות ירושלים - והוא זה שיריץ כבסחרחורת את העלילה של אסף בספר. כך מגיע אסף לאנשים ולמקומות שבאמצעותם נגלה לו, כמו בפאזל, סיפור מופלא השואב אותו לתוכו - סיפורה

מי מאתנו לא התאהב בנסיכה הקסומה? עכשיו מעניק לנו הספר הזדמנות נוספת לחוות את ההתרגשות שעורר בנו הסרט בשעתו. גם מי שלא מכיר עדיין את סיפורה של הנסיכה לא יוכל לעמוד בפני קסמן של הדמויות הססגוניות, ובהן וסטלי, נער החווה האמיץ, שמחרף את נפשו למען האישה שהוא אוהב; איניגו, הסייף הספרדי, שחי רק כדי לנקום את מות אביו; פזיק הטורקי, הענק העדין