מדף הספרים של ישמעאל - הספרים שדירג

שמונה חיילים וחיילות טורחים בחדר קטן וצפוף, באחד מבסיסי צה"ל, על הכנת סרט הסברה. תלמיד ציור בפאריז מוליך עמו שלושה חסרי - בית, קלושארים, אל חדר - מתים, כדי שישמשו לו שם מודל לתמונה. אי שם, במחוזות האגדה, משעבדים מלך וכוהנו הגדול את בני עמם ואת אויביהם המובסים למלאכת הקמתה של אנדרטה אדירה לאלם - על אלה מספרים שלושת חלקי יצירתו החדשה של

על רקע שכונת בית הכרם בשנות השישים עוקב הספר אחר עולמו הפנימי של אהרון במשך כארבע שנים של גיל ההתבגרות. התפתחותו הגופנית של נער זה מעוכבת, והווה - הנמשך שלו, כבתוך תא הקפאה או בועת זכוכית, הוא המוקד לעלילת הספר. ``בפנים קורים המון דברים``, הנמסרים כמו בעד זכוכית מגדלת, ודווקא ההשעיה מן הביולוגיה מאפשרת הזרה של תהליכי ההתבגרות וההבשלה

" בקצה מסדרון דומם ניצבת דלת. הדלת הזאת רודפת את הארי פוטר בחלומותיו. מדוע הוא מתעורר באמצע הלילה בצרחות אימה? הנה רק כמה מהדברים שמטרידים את הארי השנה: * מורה להתגוננות מפני כוחות האופל, בעלת אישיות של דבש מורעל * גמדון-בית ממורמר ונוטף ארס * רון בתפקיד השומר בקבוצת הקווידיץ' של גריפינדור * האימה של בחינות הבגרות בסוף

גבר רואה אשה לא מוכרת לו, מחבקת את עצמה בתוך קבוצת אנשים, מבדילה את עצמה מהם. היא נוגעת ללבו (מדוע?). הוא כותב לה מכתב ומציע לה קשר עמוק, חופשי, עירום מכל קליפות היומיום, לצד המשך חייהם כל - אחד עם בן - זוגו וילדו, אבל הוא עומד על כך שהקשר יתקיים אך ורק באמצעות מילים כתובות. פנייתו, הנואשת - כמעט, נוקבת אותה באופן שאינו מוכר לה (למה?). היא נע

מומיק, הילד שגידל במרתף ביתו את החיה הנאצית כדי להכירה ולאלף אותה; אנשל וסרמן - שחרזאדה - סופר הילדים היהודי הזקן, שטווה את מפקד מחנה ההשמדה הנאצי לתוך אגדותיו, כשהוא ממשיך לספר גם אחרי שהרגוהו וקונה בסיפורו שוב ושוב את מותו; קאזיק, התינוק הזקן שכל חייו, מלידה עד מוות, הם מסע חיים מזורז של 24 שעות; ברונו שולץ, הסופר היהודי פולני, שלא מ

רומן אהבה והרפתקאות זה, על תלמיד חכם יהודי הנשבה בימי גזירות ת"ח ונמכר לעבד לאיכר פולני, מצוין בסגולות - הסיפור ובקסם הפולקלור שהקנו למספר האידי יצחק בשביס - זינגר שם בין - לאומי. פרשת האהבה האסורה, המלווה נפתולי - נפש, שבין העבד היהודי ובין בת אדוניו הנוצריה, משולבת בתיאורי ההוי הססגוני של היהודים והפולנים במאה הי"ז. יצחק בשביס - זינ

בשנת 1866 היה פיודור דוסטויבסקי בן 45. לאחר 10 שנות מאסר וגלות "בעקבות פעילות חתרנית", חזר לעיר פטרבורג, אלמן, עמוס חובות, מהמר כפייתי, לא בריא, ובקיצור - גאון. הוא מבטיח לעצמו, לנושיו, ולמוציא-לאור הכול, להשלים תוך כמה חודשים שני ספרים. "את יודעת", הוא כותב לידידתו אנה, "שאפילו היום דברים משונים ומיוחדים כאלה מענגים אותו לחלוטין". רומן אחד

תלמה יודעת את כוח המילה ואת סוד האדמה. בעיצומו של גל חום נורא, החורך את רחובות העיר באמצע החורף, עולה בידה ליצור גולם. היא יוצרת אותו מתוך התיעוב שהיא רוחשת לתלמידותיה באולפנה, להוריה המנוכרים, לעצמה. מתוך אהבתה הנכזבת, מתוך בדידותה ותשוקתה הלא ממומשת היא מצליחה לברוא גולם-גבר מושלם, כזה שנוצר לאהבה ולא לפורענות. אך פורענות מלווה

על `אלה תולדות` מקובל לומר שהוא אחד הרומאנים היותר חשובים על מלחמת-העולם השניה. בשנות ה- 80, כשתורגם לאנגלית ולצרפתית, יצאה תהילתה של מורנטה גם אל מחוץ לארצה. יש בספר הזה הרבה ממה שבגללו האנושות קוראת ספרים, ולא נותר אלא לצטט את המבקר מן ה`סנדי טיימז`, שמנסה תארים כמו "קודר, מפחיד... ועם זאת מצליח להיות שמח, מותח ומשחרר", אבל מרים ידיי

"אלף היא נקודה במרחב שכל הנקודות האחרות נכללות בה," כך מסביר קארלוס אחנטינו דנרי לבורחס בסיפור "האלף". הוא מודאג וזועם, כי יש לו אחת כזאת אצלו בבית, מתחת למדרגה התשע - עשרה היורדת אל המרתף, ועכשיו רוצים בעלי - הבית להרוס אותו כדי להרחיב בית קפה אופנתי. האם הוא לא רק משורר גרוע אלא גם מטורף, כפי שסבור בורחס, מספר הסיפור? זאת לא נוכל לדעת ל

זמן לא רב לאחר מות אביו, ערב חג - המולד ,1938 עלה חורחה לואיס בורחס במדרגות בחיפזון, ונתקל בראשו בחלון. הפצע הזדהם, בורחס קדח, וסופו שהובהל לבית החולים ונותח בראשו. לאחר מכן חשש פן לא יוכל להמשיך לחשוב ולכתוב, ומכיוון שפחד יותר מכל לגלות כי אינו מסוגל, כמימים ימימה, לכתוב ביקורת, החליט לנסות סוג חדש של כתיבה, כדי שהאכזבה לא תהיה מוחלטת. ת

המקום פולין, השנים 1941, 1942... הסיפורים סיפוריהם של אנשים, יהודים, הלכודים במצבים בלתי אפשריים, נרדפים על צוואר, ניצודים כחיות, מושפלים, מעונים ומולכים אל המוות - ולרגע אינם חדלים להיות בני-אדם, בחולשתם, בחוסנם, בהיצמדותם הנואשת לחיים. דברים שרבים מאתנו מטילים ספק ביכולתה של האמנות לגעת בהם, מעוצבים כאן בדייקנות מצמררת, בלשון מאופקת ו

תיאור מלא עוצמה מאופקת של סופרת פולניה - על נמלטים מהאימה הנאצית ומחפשים זהויות בדויות על מנת לשרוד. ספר שקיבל ביקורות מצוינות מכל העולם. א.ב. יהושע תיאר את סיפוריה כ"הליכה דקה ומדוייקת בין היופי והאימה".

"אז" (זקני עיירתנו כבר יצאו לדרכם וחלפו על פני בתיהם ועל פני ילדיהם ונכדיהם המסתתרים מאחורי החלונות), אז נפתחה דלת אחד הבתים ואישה התפרצה משם והחלה לרוץ אל כיכר השוק. עטופה במטפחת היתה, רזה, אבל לפניה נישאה כרס גדולה של הריון. היא רצה אחרי ההולכים וידה מורמת לברכת פרידה. שמענו את קולה, היא צעקה: 'זיי געזינד טאטע! טאטע זיי געזינד...' "וא

המספר - דברן כפייתי, תלמיד ישיבה שהתפקר, סופר מתחיל וגרוש טרי - מגולל במונולוג וירטואוזי, מצחיק וכובש - לב את קורותיו ביום אחד של שיטוטים ופגישות ברחובות תל - אביב, המצטיירת כאן יותר מכול כמין שטעטל מזרח - אירופי הזוי, על דמויותיו הבטלניות, הססגוניות, המעוררות גיחוך וחמלה כאחד. "גם התלמוד," אומר הגיבור - המספר, "נזרק מעניין לעניין, מתח

העתונאי ליאון אברמוביץ' בכלל לא התכוון להגר לארץ ישראל אבל בשנת 1922, ארבע שנים אחרי שנשלח מאירופה היפה והשלגית לסקר את חיי החלוצים בפלסטינה, התברר לו כי העורך ששיגר אותו למשימה נמלט עם חצי מהונו של העיתון, וכי הוא עצמו נשכח כאן, בשממה המובטחת. כך במין תאונת קריירה נדירה, נפתחת עלילתו של "העולם, קצת אחר כך", המספרת את סיפורם של ליאון אב

ספרו החדש של אמיר גוטפרוינד – מחבר הרומן עטור השבחים שואה שלנו – נע בין אחוזות כפריות בצרפת לבין עליות גג בתל אביב; בין נַפָּח המתגלה כגאון קולינרי לבין בעל חווה שמגדל שירים בערוגות פטרוזיליה; בין שומר יערות בדימוס לבין יפהפייה טובת-לב שבעברה טמון רק פשע אחד – רק הרף-עין של רֶשע, אבל מדויק ואפל. דרך סיפוריהם של טיפוסים חצי-מטור

שואה שלנו הוא רומן אוטוביוגרפי ולא אוטוביוגרפי. יש בו אנשים שאיכלסו את ילדותו של המספר: ניצולי שואה טראגיים, מופלאים, ססגוניים: עובדות העולות מן המחקרים, מן העדויות, ותוספות של דמיון: גרמנים רעים וגרמנים טובים, יהודים טובים ויהודים רעים. הוריו של המספר עברו את השואה כילדים. נותר להם כוח ורצון חיים להעניק לילדיהם ילדות משוחרר

"מילכוד 22" - מקורי, מטורף, פראי ומבעית - תצוגה מעוררת התפעלות שתפגע בקוראים רבים כשם שתענג אחרים. תיאור ריאליסטי ומלא עוצמה של משימות הפצצה, על המטוסים המתרסקים והאנשים הזועקים והמתים בהם... "מילכוד 22" מעורר צחוק מריר ופראי. הוא לא ישכח כלל על - ידי אלה אשר יוכלו לעכל אותו". (ניו יורק טיימס) "...כתוב בצורה מבריקה. מהדהד בצחוק מטורף". (טיי

פלורנטינו אריסה לא פסק מלהגות בפרמינה דאסה ולשמור לה אמוני נצח ואהבת עולם כל חמישים ואחת השנים ותשעת החודשים וארבעת הימים שעברו מזמן שדחתה אותו, כשהיה בן עשרים ושתיים, לאחר אהבה ארוכה ורצופה מכשולים, ונישאה לאחר. לא היה לו כל צורך לעשות את החשבון ולסמן קו קו על קיר בתא כלשהו, כי לא עבר יום שלא קרה משהו שהזכיר לו אותה. האהבה לכל פניה