פריז, יולי 1942: שרה בת העשר ומשפחתה נעצרים על ידי הנאצים באקציה של "וול-ד'איב". לפני שהמשטרה לוקחת אותם, שרה נועלת את אחיה הקטן, מישל, במסתור החביב עליהם, הארון שבחדרם. היא שומרת על המפתח במחשבה שתחזור בתוך שעות ספורות.
פריז, מאי 2002: לקראת מלוא שישים שנה לוול-ד'איב מתבקשת ג'וליה ג'רמונד, עיתונאית אמריקאית, לכתוב על היום השחור הזה בעברה
לילנד גאונט הוא זר מקסים, הפותח בעיר קסטל - רוק חנות בשם 'דברים שצריך'. שם אפשר למצוא את מה שתמיד התאווית אליו, ולא ידעת. כבר באותו שבוע העסק שלו משגשג. ולמה לא? ב'דברים שצריך' יש משהו בשביל כל אחד. וכמובן, יש תמיד מחיר. התשלום הכספי אמנם מועט, אבל יש משהו לשלם בנוסף. וכפי שגאונט אומר, ב'דברים שצריך' המחירים אכן גבוהים. אך האם זה מונע מאנשי
בלבה של ערבת המדבר הגדולה של קזחסטן, על יד מסילת הברזל, שוכן יישוב קטן - שמונה בתים בסך הכל - של פועלי מסילה ומעתקי פסים, שתפקידם להשגיח על תנועת הרכבות ההולכות ממזרח למערב וממערב למזרח, שתהיה סדירה ושוטפת תמיד.
מן היישוב הנידח הזה יוצאת יום אחד שיירה מוזרה קטנה.
ידיגיי ז`אנגלדין, פועל מסילה קשיש, מוותיקי מלחמת העולם השנייה, לוק
ג'ון גרישם חוזר ומרתק ברומן חדש, והפעם על סיפורו של רודי ביילור, סטודנט למשפטים שעדיין לא סיים את לימודיו, וכבר מוצא עצמו מתמודד עם משימה בלתי אפשרית: לחשוף את מזימותיה של חברת ביטוח - מן הגדולות, החזקות והמושחתות ביותר באמריקה. בסמסטר האחרוןשלו כסטודנט מתבקש רודי להעניק ייעוץ משפטי חינם לקבוצת קשישים, וכך הוא פוגש את "לקוחותיו" ה
טרוי פיילאן, מיליארדר זקן, חולה ונרגן, מכנס את בני משפחתו כדי לקרוא להם את צוואתו. שלושה פסיכיאטרים מאשרים כי הוא צלול ושפוי לחלוטין. ואז הוא מנחית עליהם מכה ניצחת, התרגיל המבריק ביותר שביצע מעודו. מכאן מתחיל מסע מדהים שהכול שזור בו: רדיפת בצע, גמילה מאלכוהול, צניעות ותום, תככי משפט עירוניים מול חיי הג'ונגל של האנשים הפשוטים ביותר ב
איסאקו בן התשע חי בכפר דייגים יפני עלוב ומבודד, אשר תושביו מצויים על סף רעב. הסיפור משתרע על - פני שלוש שנים בהן נעדר אבי המשפחה מהבית, לאחר שנאלץ לשעבד את עצמו. מילות הפרידה של אביו לאמו: "אל תניחי לילדים לרעוב", מכוונות את מעשיו של איסאקו ועומדות בבסיס תפילתו לבוא או - פונה - קמה. תושבי הכפר, המתפרנסים בקושי מדגת הים ומהפקת מלח, מנסי
גיבורי חמשת הסיפורים סוחבים אתם חשבונות לא סגורים עם עברם, צועדים לקראת כשלונות ידועים מראש ומנסים להתמודד עם תחושת ניכור וחוסר הפשר.מרוסקי חלומות הם ממשיכים ובוחרים את בחירותיהם למרות האפשרויות המעטות עד כדי עלבון.
ואולם הגיבורים האמיתיים של הסיפורים אלה הם הרגשות העזים, המעוצבים בעוצמה רבה: הזעם, ההשפלה, הגעגועים לאהבה.
הי
שנות השישים בקאבול, בירת אפגניסטן. שני ילדים, אמיר וחסן, נולדים באותו בית מידות ויונקים משדיה של אותה מינקת, אך למרות זאת, הם גדלים בעולמות שונים לחלוטין. אמיר הוא בנו של איש עסקים עשיר ומכובד, מעמודי התווך של קאבול; חסן הוא בנו של עלי, המשרת של באבא, אביו של אמיר. אמיר הוא פאשטוני, מוסלמי סוני, בן לאליטה השלטת באפגניסטן. חסן הוא האזאר
היא רק בת שמונה, הימים הם ימי שנות החמישים , וכבר היא שותפה לסודות עסיסיים, שופעים ורוטטים במשפחה ספרדית ותיקה בירושלים. היא רק ילדה, וכבר היא שותפה מלאה לפרטי פרטים בחייהם הבלתי נסבלים של המבוגרים, המחוללים את הטוב ואת הרע בחיבוקים ובבעיטות, במריבות ובאהבות, אפילו אחרי מותם. היא רק בת שמונה, והיא יודעת שהיא משמשת סיפור-כיסוי לא
אהבות מגוכחות הן גם אהבות מצחיקות, אהבות מכאיבות, אהבות מדומות, המשקפות לא רק את היחסים הסבוכים בין המינים אלא גם את החיים במשטר שבו גם האהבה אינה רכוש פרטי. שבעת ספורי האהבות נכתבו בשנות השישים, כאשר מילן קונדרה, הסופר הצ'כי הגולה, חי עדיין במולדתו. מצויים בהם כל הסממנים המיוחדים לכתיבתו - היכולת לבטא, בשיחה קלה לכאורה, חכמת חיים ע
הוא גנב לו את הספר שלו. הוא גנב לו את אהובתו. בעצם, הוא גנב לו את החיים. קאל קנינגהם מתיימר להיות סופר, אבל זה לא כל כך מצליח לו. הוא מנסה ומנסה, אבל הדפים נשארים ריקים, בימים הוא עובד כמחסנאי בחנות פפרים, ובלילות הוא עסוק בחיזורים ליליים בבארים של מנהטן. את הרפתקאותיו הוא מספר לשותפו לדירה סטיוארט, סטודנט למשפטים אפרורי ונרגן. ואז, יו
סטונר, ספרו המופתי של הסופר האמריקאי ג’ון ויליאמס (1994-1922), הוא סיפורו של נער חווה שהולך ללמוד באוניברסיטה ונעשה מרצה לספרות אנגלית. זהו סיפורו של גבר שעד סוף ימיו נותר נאמן לעצמו, לערכיו ולשליחותו, חרף כישלונו בעיני העולם וחרף תסכוליו האישיים. אפשר להרבות מילים על מסלול חייו של גיבור הספר, ויליאם סטונר, אולם סוד קסמו של הרומן היפהפ
הקלות הבלתי נסבלת של הקיום הוא סיפורם של ארבעה אנשים וכלב: טומאש, מנתח שסולק ממשרתו אחרי הפלישה הרוסית לצ'כוסלובקיה, רודף נשים בחיפוש מתמיד אחר ייחודן. טרזה, מגישה במסעדת מלון בעיר שכוחה, שבאה להציע לו את נאמנותה. סבינה, ציירת, שחייה שרשרת בגידות וניסיון אמיץ לשמור על עצמאותה. פראנץ, מרצה באוניברסיטה בז'נבה, החולם הנצחי, וקרנין, כלב
ימים ספורים אחרי השבעתו עושה הנשיא הנבחר קרי קילקנון את הצעד הראשון החשוב ביותר שלו: מינוי נשיא בית המשפט העליון. לתפקיד זה הוא בוחר בשופטת בעלת עבר מרשים ביותר... וסוד. בעוד הסנאט זועם על המינוי, תיק מסעיר העוסק בזכות להפלה עושה את דרכו אל שולחנה של השופטת ומתפרץ אל הכותרות. לפתע פתאום הסוגיה השנויה ביותר במחלוקת באמריקה הופכת את
אין מקום בטוח הוא מותחן פוליטי מרתק המאפשר הצצה אל מאחורי הקלעים של מסע בחירות, על השחיתות והתכסיסנות והמאבקים שיש בו. וכל זאת על רקע השאלות המעסיקות את העולם בתחילת המאה ה - 21: הפלות, זכויות נשים, גזענות, פיקוח על כלי נשק ועוד. השנה היא שנת בחירות. הסנטור קרי קילקנון, עורך דין מבריק, מתחרה בסגן הנשיא על המועמדות לנשיאות ארצות הברית.
תרגום חדש,כולל הקדמה מאת הסופרת
ואחרית דבר של ליאונרד פייקוף,מנהל עזבונה הספרותי.
"מעולם לא היתה בהיסטוריה תקופה שבה נדרש האדם להרהר, יותר מאשר היום, במה שהיה ראוי שיהיה." (מתוך ההקדמה)
כמעיין המתגבר, ספרה הידוע ביותר של הסופרת והפילוסופית האמריקנית איין ראנד, הוא סיפורו של האדריכל הווארד רורק, הדבק בנחישות בעקרונותיו ומסרב לה
בעיירה קטנה של מעיינות מרפא, מקום בעל חן מיושן וקסום, כמה דמויות אוחזות זו בזו בקצב של ריקוד ואלס שהולך ומתגבר: אחות יפה, גינקולוג תמהוני, בעל הון אמריקאי (גם קדוש וגם דון ז'ואן), חצוצרן מפורסם ואסיר לשעבר העומד לברוח מהמדינה.
היחסים בין הדמויות הולכים ומתהדקים, והעלילה הופכת לאפלה יותר. שאלות של חיים ומוות עולות על פני השטח, עד אשר
התובעת סטלה מרץ' היתה פעם סטודנטית למשפטים. הגבר בביריות ובנעלי עקב, ג'ק נובאק, היה פעם עורך דין הגון. עכשיו סטלה נועצת מבט בגופה של מאהבה לשעבר, התלויה ערומה מדלת ארון בגדים, כנראה קורבן של רצח טקסי. החיפוש אחר הרוצח של ג'ק מוביל את סטלה למסע מפותל לעבר עיר הולדתה, שם היא לומדת על בשרה שהעבר שלה מסכן כעת את עתידה. אבל סטלה מרץ' תוציא ה
סיפורו של הולדן קולפילד, נער בן שש-עשרה בארצות הברית של אמצע המאה ה-20, כובש לו אוהדים מזה חמישים שנה. ראשון מסוגו, דיבר "התפסן" בשפה שאיש לא דיבר לפניו: בשפה ישירה, פונה בגוף שני לקוראיו, מנבל את הפה בקללות מכל הסוגים, מספר הולדן את סיפור התבגרותו, מוחה על צביעות, מאוהב באמת ובתמימות.
"הייתי נותן את כל ימי המחר שלי עבור אתמול אחד." כך שרה ג'ניס ג'ופלין, וכך מרגיש גם לורנצו, גיבור הספר.
לורנצו לא יודע לאהוב, ואולי הוא לא יודע להראות שהוא יודע. הוא ניצב מול שתי אהבות שקשה לכבוש מחדש ולבנות מחדש: אהבה לאב שאולי מעולם לא היה לו ולאישה שעזבה אותו.
אולי התבגרות פירושה ללמוד לאהוב ולסלוח, לצאת למסע ארוך בחיפוש אחר הזמן שב