מדף הספרים של רק אני - הספרים שדירגה
כשג'וסלין באטלר עברה לאדינבורו, היא הותירה את עברה הטרגי הרחק מאחור.
היא מדחיקה את השדים, את הכאבים, ואת הזכרונות, ומתבצרת מאוחרי חומת הגנה המרחיקה כל מי שמבקש להתקרב אליה.
זה עובד מצוין שנים - ואז היא עוברת לרחוב דבלין, ופוגשת את בריידן קרמייקל. בריידן קרמייקל הוא לא אחד שרגיל לשמוע "לא". הוא רגיל להשיג את מה שהוא רוצה, ועכשיו הוא ר
"ואם הייתי אומר לך שאני לא רוצה שתהיי כאן?"
"אתה לא המעסיק שלי. אמא שלך המעסיקה שלי.
ועד שהיא לא תגיד לי שהיא לא רוצה אותי כאן יותר, אני נשארת.
לא כי אכפת לי ממך במיוחד, או כי אני אוהבת את התפקיד המחורבן הזה או רוצה
לשנות לך את החיים כך או אחרת, אלא כי אני זקוקה לכסף. בסדר? אני ממש זקוקה לכסף".
הבעתו של ויל טריינר לא השתנתה בהרבה כלפי ח
ליבי דיי היתה בת שבע כשאמה ושתי אחיותיה נרצחו.
בעוד בנות משפחתה מתבוססות בדמן, היא נמלטה מבית החווה שבו גרו אל מרחבי השלג של חודש ינואר.
ליבי שרדה – והתפרסמה כשהעידה כי אחיה בן, בן ה-15, הוא הרוצח.
25 שנה חלפו. בן מרצה עדיין את מאסרו,
וליבי חיה משאריות קרן הנאמנות שהוקמה בכספי נשמות טובות שבינתיים שכחו ממנה.
"מועדון הרצח" הוא אגוד
שנות השישים בקאבול, בירת אפגניסטן. שני ילדים, אמיר וחסן, נולדים באותו בית מידות ויונקים משדיה של אותה מינקת, אך למרות זאת, הם גדלים בעולמות שונים לחלוטין. אמיר הוא בנו של איש עסקים עשיר ומכובד, מעמודי התווך של קאבול; חסן הוא בנו של עלי, המשרת של באבא, אביו של אמיר. אמיר הוא פאשטוני, מוסלמי סוני, בן לאליטה השלטת באפגניסטן. חסן הוא האזאר
בוקר אחד ב-1945, בברצלונה אפופת הצללים שעדיין מלקקת את פצעי מלחמת האזרחים, אב מכניס את בנו בסוד בית הקברות לספרים נשכחים, ספרייה שבה אלפי ספרים זנוחים שאיש אינו קורא עוד.
הילד דניאל שולף ממדף מאובק את הרומן צל של הרוח, נשבה בקסמו ומבקש לקרוא את כל ספריו של מחברו, חוליאן קאראך.
באחד הלילות, בשעה שדניאל מטייל ברחובותיה העתיקים של ברצל
הנה עובדה קטנה. אתם תמותו. 1939 גרמניה הנאצית. המדינה עוצרת את נשימתה. המוות מעולם לא היה עסוק יותר.
ליזל, ילדה בת תשע, חיה עם משפחה אומנת ברחוב הימל. הוריה נלקחו למחנה ריכוז. ליזל גונבת ספרים. זהו סיפורה והסיפור על דיירי הרחוב שלה כאשר הפצצות מתחילות ליפול.
מעט מידע חשוב: מספרו של הספר זה הוא המוות.
זהו סיפור קטן על: ילדה, אקורדיוני
"מותחן נפלא (...) עם כוח רגשי יוצא דופן" ("וושינגטון פוסט")
רווק בודד בשנות החמישים לחייו, המתגורר בכפר קטן בנורווגיה, מחליט לשאת אישה. הוא נוסע להודו ובניגוד לכל הציפיות מוצא לא רק כלה, אלא גם אהבה. בבית מלון במומביי הוא פוגש את פונה, מלצרית רווקה, ונרקם ביניהם רומן עדין ומהוסס. כעבור ימים אחדים הם נישאים וגונדר יומאן שב לבדו לנורווג
אנסטסיה סטיל, סטודנטית לספרות, יוצאת לראיין את היזם הצעיר והמצליח כריסטיאן גריי.
במשרד רחב הידיים שבקומה העשרים היא פוגשת גבר מבריק ויפה תואר שגורם לה, פשוטו כמשמעו, לאבד את שיווי המשקל. היא מופתעת מהעוצמה שבה היא נמשכת אליו, ומופתעת עוד יותר לגלות שלמרות חוסר ניסיונה – גם הוא רוצה בה. ואז הוא מסביר לה מהם התנאים שלו, והיא מגלה מה
"טום רוב סמית כתב מותחן מקורי ומצמרר, שיגרום לקורא לשאול את עצמו 'למי אני אאמין?'" – ג'וג'ו מויס
אביו של דניאל מתקשר ומספר לו שאמו עברה התקף פסיכוטי ואושפזה בבית חולים פסיכיאטרי. דניאל המום. הוא אורז מזוודה וממהר לשדה התעופה כדי לטוס לשוודיה, שם גרים הוריו.
ואז אמו מתקשרת.
"דניאל, תקשיב לי טוב –" היא אומרת, "אני מדברת מטלפון ציבורי
ביום ראשון, באמצע ארוחת צהריים, ביאטריס מקבלת שיחת טלפון מבוהלת שבה אמה מודיעה לה שאחותה הצעירה טס נעדרת. ביאטריס ממהרת לעלות על הטיסה הראשונה הביתה ללונדון, וכאשר היא מתוודעת לנסיבות היעלמותה של טס, היא נדהמת לגלות כי על אף הקרבה הגדולה ביניהן, ישנם דברים דרמטיים שהיא לא יודעת על חיי אחותה.
גם כאשר המשטרה, ארוסה של ביאטריס ואפיל
עונת העצמות הוא רומן עתידני, המתרחש בשנת 2059 בלונדון, הנשלטת על ידי משטר הרודף את אלה הרואים מעבר. גיבורתו בת ה-19 היא פייג מארני, העובדת בעולם התחתון של לונדון הנשלט על ידי שר-צל, ובחסותו היא פורצת לנשמות של בני אדם. יום אחד מתהפכים חייה. היא נחטפת ומועברת אל מושבת העונשין הממוקמת באוקספורד, ונשלטת זה מאות בשנים בידי גזע רב-עוצמה ולא
אשמת הכוכבים הוא סיפור של אהבה בלתי-אפשרית, בתנאים בלתי-אפשריים, שלא ישאיר עין יבשה גם בקרב הציניים שבקוראים. זהו סיפור אהבתם הלא צפויה של הייזל ואוגאסטוס, שניהם מתבגרים חולי סרטן, שיוצאים למסע משותף בעקבות ספר עלום. אבל הסיכום היבש הזה לא עושה צדק לספר המצחיק-מורבידי, החכם, הפילוסופי-אך-לא מתפלסף, השנון והמרגש הזה ולגיבוריו, שנעים
פעם בדור מופיע ספר המשנה את חייהם של קוראיו. האלכימאי הוא ספר כזה, אולי בשל המשמעות האוניברסלית שלו: אדם נוטש את אורח חייו ויוצא להגשים חלום. בסיומו של מסע ארוך ורב השראה הוא מגלה אמיתות מופלאות, על החוכמה שבהקשבה לרחשי לבנו, על היכולת לזהות אותות הנקרים לנו במסלול חיינו, על חשיבותה של התבוננות בעצמנו, ומעל הכול - על הצורך ללכת בעקב
אומרים שהפכים משלימים, שאהבה שלהם חזקה, שהיא הכי מדממת וכואבת שקיימת.
יכול להיות, שבעתיד הרחוק, הפצעים יגלידו והכאב ישכח, אבל בינתיים הוא חי וקיים ובועט.
לין ברגמן מקבלת החלטה אמיצה לגבי העתיד שלה.
בטיסה גורלית מישראל לקליפורניה היא מחליטה לשנות את מסלולה.
היא לא מדמיינת שהתכנית החדשה שלה תכלול שינוי כה דרסטי בחייה.
כשהיא עטופ
"אני מתענגת על חיי. אלה הם חיים שאני מגוננת עליהם בנחישות. משכתי אותם בכוח בחזרה מהטירוף, והטירוף לא ייקח אותם ממני שוב. אני לא אבזבז אותם. אז מה אם אלה לא חיים נורמליים? אלה החיים שיש לי. כל מה שהם, כל מה שיביאו – שלי." מתוך הספר
כשמאריה הורנבאכר פירסמה את ספרה הראשון - מבוזבזת: סיפורה של נערה שהתגברה על אנורקסיה ובולמיה - לא היה
בכל בוקר, כאשר כריסטין מתעוררת משנתה, נדמה לה שהיא בשנות העשרים לחייה. בכל בוקר היא מגלה שזה לא כך.
היא כבר בת 47, אבל בעקבות תאונת דרכים היא מאבדת את כל זיכרונותיה בשנתה, שוכחת את שמה, את עברה, את האנשים בחייה. כאשר היא מתעוררת היא צריכה ללמוד מחדש מי היא ומי היתה. אבל האם מי שמספר לה על חייה אומר את האמת?
לפני השינה , הרומן הראשון של ס.
רוגר בראון הוא צייד ראשים בשירות תאגידי ענק סקנדינביים.
הוא מבריק, משכיל, ערמומי ודיסקרטי, ורק מעטים יודעים שהוא מספר אחת בתחומו.
בראון יודע הכול על כולם אבל אף אחד לא יודע עליו כלום.
למשל, אף אחד לא יודע שעל אף שכרו האסטרונומי, את סגנון החיים הראוותני שלו
ואת הגלריה לאמנות של אשתו הוא מעדיף לממן באמצעות ציד מסוג אחר.
בפתיחת אח
קולו של המלאך הוא סיפור שמתחיל כקומדיה רומנטית והופך למותחן מרתק: מדלן (בעלת חנות פרחים פריזאית) וג'ונתן (שף גאון ובעל מסעדה בסן פרנסיסקו), שני זרים, נתקלים זה בזה באולם הנוסעים של נמל התעופה ג'יי-אף-קיי, והחפצים שבידיהם נופלים. כשהם אוספים אותם, כל אחד מהם לוקח בטעות את הטלפון הנייד של האחר.
אלא שהעניין מתחוור להם רק כשהם נמצאים במ
למיילס האלטר מעולם לא היו הרבה חברים, וזה לא מפתיע בהתחשב בכך שתחומי העניין העיקריים שלו הם מעט יוצאי דופן לגילו: שינון מילים אחרונות של אנשים מפורסמים וקריאת ביוגרפיות. בגיל 15 נמאס למיילס מחייו בבית והוא עוזב לפנימיית קאלבר קריק שבאלבמה כדי לחפש אחר מה שכינה המשורר פרנסואה רבּלֶה על ערש מותו: “האפשרי”.
החיים החדשים צופנים למי