“אמנם הספרים הקודמים בסדרה שאחרי 'דרקון אדום', להלן: 'שתיקת הכבשים' ו'חניבעל' נכתבו בגלל שתומאס האריס רצה לספר סיפור, מבחינתו הוא סיים את הסיפור עם 'חניבעל' ולא התכוון להמשיך מעבר. מדובר בסופר שכותב ספר אחד ל-7-10 שנים, והוא פיתח כאן סאגה שהייתה עיקר חייו, או יש לומר - מפעל חייו. את הספר האחרון בסדרה - 'חניבעל: מקור הרוע' הוא כלל לא התכוון או רצה לכתוב. כיוצר המקורי של דמותו של חניבעל לקטר, הו”

“שינה לי את כל מה שחשבתי על מותחנים פסיכולוגים, האמת ניסיתי לקרוא כי די צחקו עלי שלא ראיתי את הסרט או קראתי את הספר וטענו שיש לי "חור בהשכלה" כמובן שזילזלתי בהתחלה, אבל בערך בפרק השני לא הצלחתי לעצור וסיימתי אותו בשבת אחת. ללא ספק תומאס האריס גאון, וחניבעל לקטר הוא אליל. מהמם.”

“'שתיקת הכבשים', בעיניי, הוא לא מותחן שגרתי, וכמו כן כמו שכבר נאמר כאן - מצליח למתוח עד הרגע האחרון למרות העובדה שהוא עובד לסרט מוצלח ומצליח ביותר, ושסופו בדרך כלל ידוע לקורא מראש. הייחוד שלו נובע כנראה מכך שלעיתים קרובות תעלומת הרציחות שאמורה לעמוד במרכזו נדחקת הצידה ע"י העלילה המקבילה בספר - זו בה טירונית בבית הספר לפסיכולוגיה של האף בי איי מתעמתת שוב ושוב עם חניבעל לקטר, רוצח סדרתי קניבלי מחרי”

“מותחן מצויין שהוא ההמשך לשתיקת הכבשים שאותו לא קראתי אבל כן ראיתי את הסרט המצויין. דווקא עם חניבעל - עדיף לקרוא את הספר מאשר לראות את הסרט כיוון שהבנתי שהוא לא מוצלח במיוחד. העלילה מתרחשת מספר שנים לאחר המאורעות של שתיקת הכבשים וקלאריס סטרלינג , סוכנת הFBI שהייתה גיבורת הספר הקודם מסתבכת בתקרית ירי . סטרלינג היא סוכנת שטח מעולה אבל היא פחות טובה בכל הקשור לפוליטיקה תוך משרדית. בינתיים”

“אמנם הספרים הקודמים בסדרה שאחרי 'דרקון אדום', להלן: 'שתיקת הכבשים' ו'חניבעל' נכתבו בגלל שתומאס האריס רצה לספר סיפור, מבחינתו הוא סיים את הסיפור עם 'חניבעל' ולא התכוון להמשיך מעבר. מדובר בסופר שכותב ספר אחד ל-7-10 שנים, והוא פיתח כאן סאגה שהייתה עיקר חייו, או יש לומר - מפעל חייו. את הספר האחרון בסדרה - 'חניבעל: מקור הרוע' הוא כלל לא התכוון או רצה לכתוב. כיוצר המקורי של דמותו של חניבעל לקטר, הו”

“שינה לי את כל מה שחשבתי על מותחנים פסיכולוגים, האמת ניסיתי לקרוא כי די צחקו עלי שלא ראיתי את הסרט או קראתי את הספר וטענו שיש לי "חור בהשכלה" כמובן שזילזלתי בהתחלה, אבל בערך בפרק השני לא הצלחתי לעצור וסיימתי אותו בשבת אחת. ללא ספק תומאס האריס גאון, וחניבעל לקטר הוא אליל. מהמם.”

“'שתיקת הכבשים', בעיניי, הוא לא מותחן שגרתי, וכמו כן כמו שכבר נאמר כאן - מצליח למתוח עד הרגע האחרון למרות העובדה שהוא עובד לסרט מוצלח ומצליח ביותר, ושסופו בדרך כלל ידוע לקורא מראש. הייחוד שלו נובע כנראה מכך שלעיתים קרובות תעלומת הרציחות שאמורה לעמוד במרכזו נדחקת הצידה ע"י העלילה המקבילה בספר - זו בה טירונית בבית הספר לפסיכולוגיה של האף בי איי מתעמתת שוב ושוב עם חניבעל לקטר, רוצח סדרתי קניבלי מחרי”

“מותחן מצויין שהוא ההמשך לשתיקת הכבשים שאותו לא קראתי אבל כן ראיתי את הסרט המצויין. דווקא עם חניבעל - עדיף לקרוא את הספר מאשר לראות את הסרט כיוון שהבנתי שהוא לא מוצלח במיוחד. העלילה מתרחשת מספר שנים לאחר המאורעות של שתיקת הכבשים וקלאריס סטרלינג , סוכנת הFBI שהייתה גיבורת הספר הקודם מסתבכת בתקרית ירי . סטרלינג היא סוכנת שטח מעולה אבל היא פחות טובה בכל הקשור לפוליטיקה תוך משרדית. בינתיים”