מדף הספרים של סקוטשי - הספרים שדירג

המחזה המפורסם ביותר של בקט, ואולי המחזה החשוב ביותר במאה העשרים, מוגש כאן לקורא העברי בתרגום חדש, שהוא גם תרגום ראשון מן המקור הצרפתי של המחזה.

מות וירגיל היה אמור להיות חיבור הפרישה מן הספרות. ערמה של זו! משורר בא לפרוש ממנה, לומר כמה דברי פרידה, והיא נעשית לו בסתר אדונית עריצה וכובשת אותו וכמניעה בקסמיה. ספר אדירים! וסך הכל של הסיפור: שמונה-עשרה השעות האחרונות בחייו של המשורר, משעת-כניסתו עם הערב-יום אל נמל ברונדיסיו ועד שעת מותו למחרת היום, אחר-הצהריים, בהיכל הקיסר, שמונה-

“אני כותבת מפני שאנשים שאהבתי כבר מתו“ - כך נפתח מיכאל שלי, מפסגות הספרות העברית החדשה. חנה גונן, גיבורה בלתי נשכחת, מספרת את סיפור אהבתה האוזלת לבעלה מיכאל בעודה שוקעת יותר ויותר בתוך עולמה הפנימי, עולם של נסיכה שבויה המתגעגעת למרחקים שנבצרו ממנה. מיכאל שלי הוא רומן נדיר ורב-עוצמה המסמן את יצירתו המוקדמת של עמוס עוז ואת גדולתו

האם כבר שנים אתה מטפח חלומות יצירה אך לא עזרת עוז להגשימם? האם רצית אי פעם לעשות משהו שהוא בעצם קרוב ללבך יותר מכל, אך לא מצאת את הכוחות לבצעו? האם יצרת בעבר דברים נפלאים, אך במשך השנים נכווית, נפגעת והקפאת עצמך בחוסר עשייה? דרך האמן הוא מסלול עצמאי לשיקום היצירה. הוא מיועד לאמנים, ציירים, עקרות בית, עורכי דין, משוררים, סופרים, מור

זוהי אולי היצירה הבולטת והעל זמנית ביותר של ארנסט המינגוויי. בשפה פשוטה אך בעוצמה רבה, מגולל בפנינו הסופר הגדול את הסיפור הכובש אודות דייג קובני, חסר מזל, שלעת זקנה נאלץ לעמוד בפני מבחן החיים הגדול ביותר שלו ? מאבק עיקש ומייסר כנגד דג-חרב, הרחק במימיו של זרם הגולף. בסגנון מודרני, ייחודי, המינגוויי מעצב מחדש את התימה הקלאסית של ג

אוסקר של הוא ממציא, פרנקופיל, נגן תוף מרים, שחקן שקספיריאני, צורף, פציפיסט. הוא בן תשע. והוא בעיצומו של חיפוש דחוף וסודי ברחבי חמשת הרבעים של ניו-יורק אחר המנעול המתאים למפתח מסתורי ששייך לאביו, שנהרג בהתקפה על מגדלי התאומים. אוסקר הוא יציר רב-השראה מקסים, מרגיז ובלתי נשכח. החיפוש אחר המנעול מוביל אותו מסנטרל פארק לקוני איילנד ולב

איכר זקן וחולה המתגורר בכפר קטן בדרום איטליה נאלץ לעבור לביתם הבורגני של בנו וכלתו במילאנו לצורך השגחה רפואית.  הוא מתעב את החיים בעיר הצפונית המנוכרת שהשמים בה אפורים והאוכל תפל, אבל שם הוא מוצא שתי אהבות אחרונות - אהבת אישה ואהבת סב לנכדו הפעוט. הקשר עם האישה והילד מעניק לימיו האחרונים של הזקן משמעות חדשה לגמרי. מתברר שיש בידו

איניד למברט מודאגת: בעלה חולה במחלת פרקינסון ומאבד את צלילות דעתו, בנה הבכור נשוי ליורשת עשירה וילדותית, בנה האמצעי המבריק נכשל בכל מעשיו, ובתה, שפית יפה ומצליחה, מנהלת כנראה רומן עם גבר נשוי. אך איניד מנסה להתעלם מכל אלה ולקבץ את כולם לחג מולד אחרון וחמים בבית המשפחה שבמערב התיכון. דרכם של בני למברט לשם תהיה רצופה דרמות אישיות ואס

חמישה-עשר סיפורים קצרים, שג´ויס עצמו הגדירם כפרקים בתולדותיה המוסריות של עירו. תיאור ריאליסטי של מה שהיה בעיניו "השיתוק" שבחייה של דבלין, בסיפורים שמקיפים את שלבי הילדות, הנעורים, הבגרות והחיים הציבוריים, על גילוייהם השונים. מספרי המופת של ספרות המאה העשרים. הסיפור האחרון, "המתים", הוסרט בבימויו של ג´ון יוסטון ומוקרן עד היום. הת

החיים הם תהליך מתמשך שאינו חדל להתהוות ולהשתנות, ממש כקו חוף חולי ומפותל בשפת הים. "שנה ליד הים" הוא סיפורה של אישה, שהעזה להחלץ מכלא השיגרה ולהיפרד לשנה ממחויבויותיה המשפחתיות, על מנת להתמסר לתהליך מרתק ומפרה של גילוי עצמי. במשך השנים שבהן התרכזה ג'ואן אנדרסון בתפקידה כאם אוהבת ותומכת, היא הזניחה את חלומותיה והמירה אותם בצרכיהם

העתונאי ליאון אברמוביץ' בכלל לא התכוון להגר לארץ ישראל אבל בשנת 1922, ארבע שנים אחרי שנשלח מאירופה היפה והשלגית לסקר את חיי החלוצים בפלסטינה, התברר לו כי העורך ששיגר אותו למשימה נמלט עם חצי מהונו של העיתון, וכי הוא עצמו נשכח כאן, בשממה המובטחת. כך במין תאונת קריירה נדירה, נפתחת עלילתו של "העולם, קצת אחר כך", המספרת את סיפורם של ליאון אב

במדריך למשתמשים במוח מסביר ד"ר ג`ון רייטי בצורה משכנעת ומאירת עיניים מבנה המוח ואת הכימיה שלו; איך המערכות שלו מעצבות את התפיסות שלנו, את הרגשות, הפעולות והתגובות; כיצד הידע הזה מאפשר לנו להבין ולשפר אותם, וכיצד המוח מגיב להנחיות שהוא מקבל

סיפורו הקסום של נער תמים המטייל בין הכוכבים השונים ונישא על כנפי הדמיון שבה את לב העולם כולו וזכה לאין ספור תרגומים. האיורים הנפלאים, הפשטות שמאחוריה מסתתרות תובנות עמוקות, גורמים לקוראים בני כל הגילים למצא את עצמם בסיפור - כאילו - ילדים זה.

בשנת 1937 נשלח ארנסט המינגווי לספרד כדי לסקר את מלחמת האזרחים. כעבור שלוש שנים סיים לכתוב את הרומן הגדול למי צלצלו הפעמונים: סיפורו של אמריקאי צעיר מהבריגדות הבינלאומיות שסופח ליחידת גרילה בהרי ספרד. זהו סיפור אודות נאמנות ואומץ, אהבה ותבוסה ומותו הטרגי של אידאל. המינגוויי מתעלה על עצמו ברומן זה, אם בתאור אהבתו של ג'ורדן למריה היפ

מכונית נתקעת לפני רמזור שהתחלף לירוק. הנהג צועק משהו. מסתבר שהתעוור פתאום. אין זה עיוורון שחור; הוא רואה הכל לבן, כאילו נפל לתוך ים של חלב. מישהו מתנדב להסיע אותו הביתה. כשאשתו חוזרת, היא לוקחת אותו לרופא - עיניים, אבל עליהם לנסוע במונית, כי המתנדב טוב - הלב גנב את מכוניתם. בחדר - ההמתנה של הרופא נמצאים זקן עם רטייה על עינו, ילד פוזל,

האיזון העדין הוא זה שבין תקווה לייאוש, וסוד החיים הוא היכולת לשמור על איזון זה. יכולת זו עומדת למבחן בלתי פוסק אצל ארבעת גיבורי הרומן הגדול הזה: דינה דלאל - אלמנה ענייה המתעקשת לשמור על עצמאותה ומסרבת להינשא בשנית: מאנק - סטודנט שנעקר מכפר הולדתו בהרים ונשלח ללמוד בעיר, אישוואר ואחיינו אום - חייטים שבאו לחפש את מזלם בעיר הגדולה. ה

על `אלה תולדות` מקובל לומר שהוא אחד הרומאנים היותר חשובים על מלחמת-העולם השניה. בשנות ה- 80, כשתורגם לאנגלית ולצרפתית, יצאה תהילתה של מורנטה גם אל מחוץ לארצה. יש בספר הזה הרבה ממה שבגללו האנושות קוראת ספרים, ולא נותר אלא לצטט את המבקר מן ה`סנדי טיימז`, שמנסה תארים כמו "קודר, מפחיד... ועם זאת מצליח להיות שמח, מותח ומשחרר", אבל מרים ידיי

סטונר, ספרו המופתי של הסופר האמריקאי ג’ון ויליאמס (1994-1922), הוא סיפורו של נער חווה שהולך ללמוד באוניברסיטה ונעשה מרצה לספרות אנגלית. זהו סיפורו של גבר שעד סוף ימיו נותר נאמן לעצמו, לערכיו ולשליחותו, חרף כישלונו בעיני העולם וחרף תסכוליו האישיים. אפשר להרבות מילים על מסלול חייו של גיבור הספר, ויליאם סטונר, אולם סוד קסמו של הרומן היפהפ

זמן קצר לאחר מותה של אשתו-אהובתו נאלץ אנטוניו סילבה בן ה-84 להיפרד מביתו משכבר הימים ולהשתכן בבית האבות "הגיל השמח". הזעם שמאפיין את ימיו הראשונים שם מתחלף אט-אט בהשלמה. הוא רוכש לעצמו ידידים, מעין משפחה אלטרנטיבית, ברית של גלמודים הממתינים למותם על אי בודד. בתוך המלנכוליה המורבידית השורה על אותה תחנה אחרונה שלפני המוות, במעון הקשיש