“איכשהו,בזמן האחרון יוצא לי לקרוא הרבה ספרים על זקנה ועל מוות.לפעמים,עד כמה שזה נשמע מגוחך,מתגנבת למוחי המחשבה "מה יקרה אחרי המוות?".מרגישים משהו?אולי זה כמו בסרטים,שרואים אור גדול לבן ומרגישים תחושת חמימות?יש חיים אחרי זה?
אכן,מחשבות דיכאוניות מדי לילד בגילי.
בכל מקרה,הספר."המכונה לייצור ספרדים" בכלל נכתבה ע"י פורטוגלי.עד עכשיו ההיכרות שלי עם ספרות פורטוגלית (או פורטוגזית,תבחרו) הסתכמה בז'וז'ה סאראמאגו,שממש לא אהבתי את הסגנון כתיבה המעצבן שלו,מרובה הפסיקים.אבל הספר הזה החזיר בי את האמון בספרות הפורטוגזית.מסופר על אחד אדון סילבה,קשיש,נותר אלמן וכעת שיכנו אותו בבית אבות.המספר טווה פה תמונה של חבורת קשישים שרק משתשעשעים כל היום,צוחקים ויורדים על שאר האנשים בבית האבות,ומתנתקים לרגע מהעובדה שכולם קרובים לקצם.חבורת הזקנים יוצרת מין אחווה,שהזכירה לי קצת את כל הסיפורים מרובי הילדים,על המשפחות הגדולות כמו ב"נשים קטנות",שכל אחד שונה אבל ביחד יוצרים מין שלם אחד.
בהתחלה תמהתי על השם.מה זאת אומרת מכונה לייצור ספרדים?יש כזה דבר בכלל?
אז בנוסף לסיפור אנושי משעשע,עצוב ונוגע ללב,יש פה ביקורת על החברה הפורטוגזית,ועל המדינה הנחשלת הזאת.דרך הכותרת מלגלג הסופר על פורטוגל,שמרוב שמצבה עגום היא גורמת לאזרחיה לרצות להגר לספרד,שכנתם שממנה התנתקו ודרשו עצמאות.כך,פורטוגל עצמה היא המכונה לייצור ספרדים.יש בספר מין מבטים חטופים על המציאות הפורטוגזית,שבתור קורא ישראלי לא יוצא לי להכיר.לא ידעתי רבות על פורטוגל,חוץ מזה שהיא המדינה האירופית המערבית ביותר,שרוב העסקים שמה הם חקלאות,ושהיא ענייה.הסופר מכניס לדמויות שלו נתונים,שהותירו אותי בהלם-הוא אומר שפורטוגל משתמשת במטבע האירו ומתיימרת להיות חלק מהאיחוד,ובעוד שהמחירים בה הם אחידים כמו בשאר מדינות האיחוד האירופי המשכורות בה הן כשליש מהמשכורת הממוצעת בשאר מדינות האיחוד.מין אבסורד שכזה.
הכריכה של הספר,בסגנון הפופ ארט,שמציגה את הכנסייה המפורסמת של ברצלונה וברקע דמויות אנשים בחליפות מרחפים,לא עושה חסד עם הספר.הכריכה כאילו מנסה להוריד מערך הספר,להקל את האווירה שהוא משרה,וזה פשוט לא נכון.כן,זה ספר עצוב.אבל הוא גם מלא תובנות,ומצחיק ומרתק ועוד כל כך הרבה סופרלטיבים אחרים.אז נכון שאומרים לא לשפוט ספר על פי הכריכה שלו?
טוב,צדקו.”
