“ששת קוראיי הותיקים יודעים שאת חומר הקריאה שלי אני צורכת בספריה. בדרך כלל אני לא נוהגת לקנות ספרי קריאה, בוודאי לא כאלה שטרם קראתי, כי מבחינתי זה חתול בשק, ומוצר לטווח קצר בלבד. פעם התלבטתי אם זה ראוי לרכוש ספר בתחנה מרכזית א' לפני עליה לאוטובוס, וללכת להחזיר אותו לאחר תום הנסיעה בחנות של אותה רשת בתחנה מרכזית ב'. אבל החלטתי שזה לא ראוי. אז למה בכל זאת קניתי את הספר הזה? שאלה טובה. צירוף של מצב”

“איכשהו,בזמן האחרון יוצא לי לקרוא הרבה ספרים על זקנה ועל מוות.לפעמים,עד כמה שזה נשמע מגוחך,מתגנבת למוחי המחשבה "מה יקרה אחרי המוות?".מרגישים משהו?אולי זה כמו בסרטים,שרואים אור גדול לבן ומרגישים תחושת חמימות?יש חיים אחרי זה? אכן,מחשבות דיכאוניות מדי לילד בגילי. בכל מקרה,הספר."המכונה לייצור ספרדים" בכלל נכתבה ע"י פורטוגלי.עד עכשיו ההיכרות שלי עם ספרות פורטוגלית (או פורטוגזית,תבחרו) הסתכמה בז'וז'ה”

“אני בטוחה שפורטוגלים שקראו את הספר הבינו אותו הרבה יותר טוב ממני כיוון שיש שם הרבה הווי פורטוגלי שמפאת חוסר היכרותי איתו לא יכולתי להנות ממנו. אבל מעבר לזה זהו ספר על בני אדם, על הזקנה, על החיים. ספר מרגש, עצוב, מצחיק, אנושי נוגע ללב שמסופר מנק' מבטו של אלמן טרי בן 84 שאולץ לעבור לבית אבות ולהסתגל למציאות חדשה. ומסתבר שגם בגיל כזה מקבלים תובנות חדשות על החיים. המשפט שלדעתי הכי מרגש מהספר הוא שהו”

“ששת קוראיי הותיקים יודעים שאת חומר הקריאה שלי אני צורכת בספריה. בדרך כלל אני לא נוהגת לקנות ספרי קריאה, בוודאי לא כאלה שטרם קראתי, כי מבחינתי זה חתול בשק, ומוצר לטווח קצר בלבד. פעם התלבטתי אם זה ראוי לרכוש ספר בתחנה מרכזית א' לפני עליה לאוטובוס, וללכת להחזיר אותו לאחר תום הנסיעה בחנות של אותה רשת בתחנה מרכזית ב'. אבל החלטתי שזה לא ראוי. אז למה בכל זאת קניתי את הספר הזה? שאלה טובה. צירוף של מצב”

“איכשהו,בזמן האחרון יוצא לי לקרוא הרבה ספרים על זקנה ועל מוות.לפעמים,עד כמה שזה נשמע מגוחך,מתגנבת למוחי המחשבה "מה יקרה אחרי המוות?".מרגישים משהו?אולי זה כמו בסרטים,שרואים אור גדול לבן ומרגישים תחושת חמימות?יש חיים אחרי זה? אכן,מחשבות דיכאוניות מדי לילד בגילי. בכל מקרה,הספר."המכונה לייצור ספרדים" בכלל נכתבה ע"י פורטוגלי.עד עכשיו ההיכרות שלי עם ספרות פורטוגלית (או פורטוגזית,תבחרו) הסתכמה בז'וז'ה”

“אני בטוחה שפורטוגלים שקראו את הספר הבינו אותו הרבה יותר טוב ממני כיוון שיש שם הרבה הווי פורטוגלי שמפאת חוסר היכרותי איתו לא יכולתי להנות ממנו. אבל מעבר לזה זהו ספר על בני אדם, על הזקנה, על החיים. ספר מרגש, עצוב, מצחיק, אנושי נוגע ללב שמסופר מנק' מבטו של אלמן טרי בן 84 שאולץ לעבור לבית אבות ולהסתגל למציאות חדשה. ומסתבר שגם בגיל כזה מקבלים תובנות חדשות על החיים. המשפט שלדעתי הכי מרגש מהספר הוא שהו”