אני הראשון להודות שבביה"ס לא הייתי תלמיד טוב.
תיקון - לא הייתי תלמיד טוב במקצועות שלא עניינו אותי, כלומר 90 אחוז ממה שלמדו שם.
חשבון הפסקתי להבין אחרי שגמרו ללמוד את לוח הכפל. עם זה הסתדרתי, כי קצת אח"כ נ' כבר התחילה לעזור לי עם המספרים והיא ידעה ללמד נהדר.
לשון הפסקתי ללמוד מיוזמתי אבל הסתדרתי גם כן, כי ע' לימדה אותי לשון בדרך שעליה ניתן לומר - מורה טובה מורה לחיים.
וכך גם עם ביולוגיה,פיזיקה, כימיה וכל שאר המקצועות הללו שלעולם לא אבין ולעולם לא אדע.
אבל מהצד השני היו את הספרות ובעיקר את ההיסטוריה. בשיעורי היסטוריה הייתי מגיע לפני כולם ונשאר הרבה אחריהם. תנו לי וכמה שיותר.
ולכן הספר הזה התחבר אלי כמו שאני התחברתי אליו, כן, היסטוריה.
יש פה המון היסטוריה - של המין האנושי, של מלחמת האזרחים ביוון, של הנאצים, של ימי הביניים ועוד ועוד ועוד. והסיפור שנטווה בין דפי ההיסטוריה הזו מוליך את שני הגיבורים לאורכה ורוחבה של אירופה והלוך וחזור בתולדות ימי האדם.
אז למי, שכמוני, מכור להיסטוריה, זה המקום. ממליץ לקרוא כדי לזכור שלא משנה איזה תלמידים הייתם בביה"ס, מה שחשוב זה מה אתם אוהבים בחיים.

על זה נאמר
הגדול מכולם.
ואין מה להוסיף.

מעולם לא חשתי אושר מקריאה בספר כמו שחשתי כאשר קראתי את הכתרתו של אראגורן למלך. מעולם לא חשתי הקלה כמו שחשתי כאשר קראתי כיצד הושמדה הטבעת. יש בשר הטבעות עלילה שנבנית שלב אחר שלב, ודמויות מלאות, רבות פנים ועמוקות שאתה נקשר לכל אחת מהן בצורה שונה, ואפילו לרעות.

יש היום ריבוי של סדרות פנטזיה ארוכות כאורך הגלות. בסדרת "שיר של אש ושל קרח", למשל, יש בכל ספר מעל ל-800 עמודים, ואני חושב שכל אותם סופרים מורחים צריכים לשאת עיניהם לאביהם הרוחני, המאסטר של עול םהפנטזיה, זה שברא אותו, ולרואת איך הוא כתב בכזה תימצות יחסי, ולעשות את זה הכי טוב.

ולסיום, ציטוט אהוב:

"כן, ככה זה", אמר סם. "ולא היינו מגיעים עד כאן אילו ידענו על זה יותר לפני שהתחלנו. אבל אני מתאר לעצמי שככה זה בדרך כלל. עלילות הגבורה בסיפורים ובשירים העתיקים, מר פרודו: הרפתקאות, ככה קראתי להן. פעם חשבתי שאלה דברים שהאנשים הנפלאים בסיפורים יצאו לחפש, מפני שזה מה שהם רצו, מפני שזה היה מרגש והחיים נעשו קצת משעממים, מן בילוי, אפשר לומר. אבל זה לא ככה בסיפורים החשובים באמת, או באלה שנשארים בזיכרון. בדרך כלל, האנשים פשוט נופלים לתוכם - זאת הדרך שנועדה להם, כפי שאתה אומר. אבל אני מתאר לעצמי שהיו להם המון הזדמנויות, כמו לנו, לחזור בחזרה, רק שהם לא ניצלו אותן. ואילו היו מנצלים אותן לא היינו שומעים עליהם, מפני שהיו שוכחים אותם. אנחנו שומעים רק על אלה שפשוט המשיכו הלאה - ולא כולם הגיעו לסוף טוב, שים לב; לפחות, לא מה שהיה נחשב סוף טוב בעיני אלה שבתוך הסיפור, לא אלה שבחוץ. אתה יודע, לחזור הביתה, למצוא שהכל בסדר גמור, אם כי לא בדיוק כפי שהיה קודם - כמו מר בילבו הזקן. אבל אלה לא תמיד הסיפורים שהכי טוב לשמוע, גם אם אלה אולי הסיפורים שהכי טוב ליפול לתוכם! הייתי רוצה לדעת, לאיזה מין סיפור נפלנו אנחנו?"