הרבה זמן לא ישבתי לכתוב ביקורת :)
אני מקווה שקצת התגעגעתם אלי !

רכשתי את הספר לפני שנה בשבוע הספר ועד עכשיו הוא עמד לו יחד עם שאר הספרים בסדרה על המדף ורק חיכה לרגע שאקרא אותו .
לפני שלוש שבועות בערך בזמן שריפר ומג'יק ביקרו אצלו סבתא שלהם קפצתי לשם עם שקית מלאה ספרים להם ולאמא שלהם .
אמרתי לאמא שלהם שהיא צריכה לאהוב את הספרים כי היא אהבה את אלנטריס , בקושי עבר שבועיים ואמא שלהם החזירה לי את כל הטרילוגיה , אני באותו זמן קראתי את מלאך מכני (דרך אגב הפסקתי לקרוא אותו ואני אסביר למה בביקורת שלי עליו) .

כשבאתי לשבת לחברים שלי הספרים חיכו לי בשקית ורק קורצים לי וקוראים לי תקראי אותי תקראי אותי .
מאחר וידעתי שאני הולכת לסגור שבת עם החבר ולא יהיה לי מה לעשות לקחתי את הספר איתי :)

וואו !!!! וואו!!! וואו!! וואו!!
אני לא חושבת שנהנתי מספר בתקופה האחרונה כמו שנהנתי מהספר הזה .
קצת קשה לכתוב על העלילה מבלי לספיילר אבל אני אשתדל לתת קצת רקע .

הסיפור מתרחש 1000 שנה אחרי שהשליט הגדול עלה לשלטון.
כעת העולם מכוסה באפר וערפילים .
העולם מחולק למעמדות של סקאא(פשוטי העם ) ואצילים רמי המעלה שחיים בעושר מוגזם.

העלילה מתמקדת בכמה דמויות מגוונות ומדהימות , אני אספר רק על שתיהם מהם (מאחר והם מופיעים בתקציר הספר )
וין - נערת סקאא אשר חיה ברחוב - מנסה לשרוד בכל דרך אפשרית .
אין לה אמון באנשים והיא תמיד מנסה להיות כמה שיותר נחבאת לכלים . שלא יראו אותה שלא ישימו לב אליה .
כאשר הוא פוגשת את קלסייר העולם שלה משתנה .

קלסייר - אני חושבת שהיא הדמות האהובה עלי בספר (למרות שוין מתחרה בו היטב ) קל הוא השורד, הוא אשף המזימות הטוב ביותר.
וביחד עם הצוות הם מתכוננים מהפכה .
הדמות שלו מורכבת כלכך ואני לא יכולה לספר כלום כי אז כל ההפתעה תיהרס ( מושכת שיער כרגע !!!)


יש המון דברים שהייתי רוצה לכתוב ולשתף , אבל אני לא יכולה כי כל פרט קטן יכול להרוס לכם את העלילה.
הספר הותיר בי רושם עז , קראתי את ה200 עמודים האחרונים בכזו דריכות , כל דף הפתיע אותי מחדש
וכל פעולה וכל מעשה שינו את התפיסה שלי לגבי הספר.

הספר כתוב בצורה מדהימה , הכתיבה קולחת וזורמת , וקטעי האקשן ממש ממש טובים .
אני לא מאמינה על עצמי שחיכיתי כל כך הרבה עד שקראתי את הספר .אני מחכה כבר בקוצר רוח לקרוא את ההמשכים !!!

פשוט ספר מדהים !!
מומלץ מאוד !!!!!

עד הביקורת הבאה שלי אנשים יפים ♥

****


מי שבעד אלימות, שיקום.

מה זה, אף אחד? אף אחד לא בעד אלימות? בשום מצב? שום מצב? ואם מישהו יעשה משהו למשפחה שלך? ואם ייכנס פורץ הביתה? ואם אשתך תרביץ לשכנה כי היא שוב שפכה את הזבל על יד הדלת שלכם וקיללה את הילדים? הופה, אנשים כבר מתחילים לזוז על הכיסאות שלהם באי נוחות.

אני משתדל להיות אבא טוב. ולתת דוגמה אישית. וכשמישהו חותך אותי בכביש, לא לקלל את האימ-אימא שלו, אלא רק קצת, להתעצבן, אבל להיות בשליטה. לשבח התנהגות טובה, ולגנות אלימות. אני יודע שהם מביטים בי כרגע, בעיניהם התמימות יודעות הכול, ורואים. הם רואים אותי לא מקלל. ורואים גם את הסדקים, את אלה שתחתם מבצבץ המבוגר האלים שהוא אבא שלהם. ואני מחייך אליהם, ומשתדל לשמור על חזות שלווה. למרות האימ-אימא של החרא המנוול הזה.

כן, כל אלה דברים פשוטים. אבל מה זה השטויות האלה "משתדל"? הרי ברגע שההשתדלות הזאת תפגוש במבחן אמיתי, רוב הסיכויים שהמסכה הדקה של האיש התרבותי והלא-אלים תנשור מעל פניי ויתגלה...

כן, מה יתגלה? האמת היא שאני לא יודע. אולי לא הועמדתי במבחן אמיתי. אולי יצר האלימות הכבושה שאני חש כמו צל קפוא בתוכי כשאני נתקל ברשעות או חוסר התחשבות משמעותית, אולי הוא תמיד יישאר כלוא. אולי כי אף פעם לא יהיה מבחן "אמיתי". כי הקו האדום, כמו זה עם איראן, יזוז ויזוז ויזוז אחורה ועוד קצת ועוד, כי בסופו של דבר, אלימות מפחידה אותי, בין השאר כי ככה חונכתי וגם, אולי, כי אני פשוט פוחד להפסיד. ולחטוף מכות. כי אני צריך ללכת לעבודה, ואני לא יכול לעשות את זה עם ידיים שבורות.

אבל אם מישהו, נגיד, יכה את הילד שלי? או יאיים לפגוע בו? האם אז אוכל להתגבר על מסורת-אי-האלימות ולעשות מעשה? מהו הקו האדום האמיתי שיגרום לי לראות אדום ולעזאזל התוצאות? אני לא בטוח שאני רוצה לדעת. אין ספק שיש קו כזה.

אז ככה - קיבלתי המלצה על הספר ממוכרת בסטימצקי.
הגעתי הביתה והתחלתי לקרוא. מודה שלא יכולתי להוריד את הספר מהיד.
עקב חוסר בזמן - לקח לי קצת זמן לסיים אותו.
כל לילה כשנכנסתי למיטה, קראתי עד שנעצמו עיניי.

ביום האחרון שקראתי (הייתי לקראת סיום) ולא ויתרתי לעצמי.

הספר נהדר עד העמודים האחרונים - ששם הסופר איבד את עצמו קצת.

מודה, יצאתי מאוכזבת ממנו.

אך עדיין ממליצה (כל אחד מקבל אחרת..)