מהבסיס הזה, שאפשר להרחיב עליו כהנה וכהנה, אפשר להמשיך ולדון בספר של דוקינס בצורה מסודרת יותר. כל מי שמטיל ספק במה שכתבתי עד כה, זה יהיה בזבוז זמן להתווכח איתו על הספר. אעדיף לשוחח איתו על מדע וערכים לפני כן ולהוכיח את טענתי, שכמובן לא אני הגיתי אותה. לפי מיטב ידעתי פרופסור ישעיהו ליבוביץ' הוא הראשון שהגה את הטענה בצורה ברורה וחד-משמעית, גם אם היו לו תקדימים. הגותו של ליבוביץ' על כל פניה, קרובה לליבי.
על כל זה, השאלה הראשונה שצריך לשאול בנוגע לספר היא זו- האם ריצ'רד דוקינס עצמו מכיר בחוסר ההשפעה של ידע על הערכים? התשובה היא לא, וכאן החיסרון הגדול של הספר. דוקינס סובר שהמדע הוא חזות הכל, שהוא תשובה לכל שאלה, גם אם עדיין איננו יודעים את התשובה. הנה החסרונות שאני רואה בספר:
- הוא לא מפריד בין מדע וערכים, הוא סובר שמכיוון שדת לא מבוססת על מדע היא שקרית, כי לדת אין שום ראיות (הוא לא מתייחס לעובדה שגם לערכים אין שום ראיות).
- בנוסף לסעיף הראשון, הוא מנסה להצדיק ערכים הומניסטיים באמצעות המדע, כשבעצם אין שום כלים לעשות את זה.
- הוא עוטף את שלושת הדתות הגדולות, היהדות האסלאם והנצרות תחת אותה מעטפת של דת (ואת כל הדתות בכלל). לדעתו ההבדלים ביניהם שוליים ולא קריטיים, ועיקר של עניין הוא שכולם דתות, וההבדל ביניהן לא משנה הרבה.
- בהמשך לסעיף האחרון, הוא תוקף את היהדות ככל דת אחרת, כשהוא לא מכיר אותה לעומק וזה ניכר בכתיבתו. אני לא בטוח שהוא מכיר מקרוב את התלמוד ואת ארון הספרים היהודי הנרחב, למעט התנ"ך שכנראה שהוא מכיר אותו מקרוב בשל הולדתו למשפחה נוצרית.
- הוא לא מכיר את האוצרות הרבים שביהדות- וגם אם היה מכיר, אולי היה מבטל אותם רק בגלל שהם חלק מהדת.
למרות כל החסרונות האלה, מדובר בחיבור מרשים וחשוב, מעין מניפסט אתאיסטי. לדעתי זו הזדמנות טובה להביט מקרוב בדבריו של אתאיסט מוצהר וגאה באמונתו. במישור המדעי בלבד, הויכוח על קיומו של בורא עולם, מדובר חיבור רציונלי שמוכיח לדעתי שהאפשרות לקיומו של אלוהים כל-כך קלושה וכל-כך חסרת בסיס. לכן במישור המדעי מדובר בספר מוצלח. לדוגמא המשל של קנקן התה של ברטרנד ראסל, שדוקינס מביא אותו להפרכת קיומו של אלוהים:
נניח שבחלל יש קנקן תה שבלתי אפשרי לראות אותו גם בטלסקופים הגדולים והמתוחכמים ביותר, אי אפשר להריח אותו או לחוש אותו באף אחד מהחושים. אם מישהו יטען שיש קנקן תה כזה, כנראה נחשוב שהוא משוגע. למעשה יש אינסוף דברים שאפשר לטעון בהינף יד שהם קיימים איפשהו שם בחלל, אבל כמובן, אנחנו יודעים שאין קנקן תה, או לחלופין מפלצת ספגטי מעופפת או כל דבר שנמציא. הרשימה של הדברים פרי הדמיון האלה שלא קיימים היא אינסופית כאמור, והשאלה המתבקשת היא- מה מוציא את אלוהים מהרשימה הזאת? מה ההבדל בין אלוהים לקנקן התה?
זה טיעון חזק ביותר. אפשר להגיד שאלוהים בניגוד לקנקן התה מיוחס לו איזשהו ערך מסויים, אבל כאמור, אין שום עניין ערכי בקיום שלו. קיומו או אי קיומו הוא עניין מדעי גרידא.
אמנם דוקינס חושב שהמדע יכול לתת תשובות ערכיות, ובזה הוא טועה. אבל הוא לא טועה כשהוא אומר שנקודת המוצא האלוהית, חוסמת אותנו מפני קדמה מחשבתית מדעית. תמיד אפשר להגיד שאלוהים גורם לכל מיני דברים לקרות. הוא מוריד גשמים, נושף ברוח, מסובב את כדור הארץ, וכו'. אבל האמירה הזו לא מקדמת אותנו לשום מקום.
כל מיני דברים שפעם לא היינו יודעים איך הם עובדים, היינו מפנים את ההסבר לגורם אלוהי. אבל היום אנחנו יודעים איך יורד גשם, איך נושבת הרוח, איך כדור הארץ מסתובב. זאת אומרת שהמדע דוחק הצידה את הסבר האלוהים המדעי. קל להגיד "נו מה הבעיה? אלוהים עושה את זה". זה לא באמת מקדם אותנו להסבר מדעי מובן יותר. ומה עם דברים שאין להם הסבר מדעי היום ושבעתיד יהיה להם, ושהיום טוענים שאלוהים גורם להם? לא תרגישו קצת נבוכים כשלפתע יימצאו את ההסבר המדעי לדבר שכל חייכם אמרתם שאלוהים גורם לו, רק מפני שעדיין לא ידענו איך הוא קורה?
לחוסר הידע אסור לחסום אותנו, הוא צריך לאתגר אותנו, לגרום לנו לחשוב, לא להישאר במבוי סתום.
לכן במישור המדעי, מדובר בספר חשוב כנה ונכון. ואפילו במישור הערכי, דווקא בגלל שהוא מניח הנחות שגויות, חשוב לקרוא אותו כדי להבין ולהפנים את העובדה, שאין השפעה של המדע על הערכים. אני הבנתי את זה אחרי שקראתי את הספר הזה, שדווקא בטעותו, עזר לי לחדד את היחס בין השניים. מומלץ לקרוא את הספר שיחות על מדע וערכים של ישעיהו ליבוביץ' בהוצאת האוניברסיטה המשודרת אחרי שקוראים את הספר הזה.