הביקורת נכתבה ביום ראשון, 17 ביוני, 2012
ע"י ליאור
ע"י ליאור
טיימינג זה הכל בחיים.
יומיים לפני תחילת שבוע הספר סיימתי את ה- "3 ב-99" והתמרקתי לקראת ה- "4 ב-100" ואפילו חשבתי לעצמי שאלך על גדול, משהו בנוסח ה- "8 ב-200".
אבל כמו בפעמים אחרות של תכנונים גדולים, התוצאות היו קטנות בהתאמה. חזרתי משבוע הספר אבל וחפוי ראש. לא מצאתי ולו ספר אחד שיקפוץ אל ידי ויתפוס את לבי.
אז השבוע חזרתי אל הולדן.
מה יש בנער המופנם הזה שמושך בכבלי קסם? האם זו הנאיביות? האם זה הרצון הנואש להיות חלק מעולם שבחלקו אפילו לא קיים? איך זה שבכל פעם שאני קורא את היצירה הזו, אני נפעם? יש בספר הזו איזו אמת אוניברסלית שנכונה בכל זמן ו(כמעט) לכל אחד. וכל מי שאי-פעם הרגיש לבד, ולו לרגע אחד, יודע שהמילים בספר הזה כל כך נוגעות ונכונות.
ברוח הכנות של הולדן קולפילד, יש לי וידוי: את העותק המרופט שלי קיבלתי לפני שנים ממישהי שרצתה כנראה שאחזור והשאילה לי את הספר בתקווה שאחזיר אותו ואת עצמי.
הספר לא חזר וכך גם אני.
מעניין מה הולדן קולפילד היה אומר על זה.
19 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 11 שנים ו-1 חודשים)
אני דווקא אהבתי את הספר אבל גם אהבתי את הביקורת.
|
|
|
חני
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
הי ליאור
למדנו את הספר בכיתה,שיעור ספרות,ואני בחבלי גיל ההתבגרות עשיתי ברוגז עם המורה כי העליבה את הולדן
ואני כמעט יצאתי בוכה על איך שהיא מפרשת אותו... מעניין שכל אחד לוקח מהספר משהו אישי לעצמו... |
|
|
שין שין
(לפני 13 שנים ו-4 חודשים)
אהבתי את הוידוי. לא סבלתי את הספר.
|
19 הקוראים שאהבו את הביקורת
