האמת? מהרגע הראשון שהתחלתי לקרוא את "מבחן קבלה" הספר היה אצלי כמו במבחן.
בפעם הראשונה שניסיתי לקרוא אותו לא ממש התלהבתי ממנו. לפני שהגעתי לעמוד 30 ויתרתי ואמרתי לעצמי שזה סתם בזבוז זמן. הרושם הראשוני שהיה לו ממנו היה האופי של סול. האופי הקנאי והדוחה שלה. ילדה שבוחרת להתעלם מחברה הכי טובה שלה רק בגלל שהיא מקנאה בה. מיד הרחקתי ממני את הספר הזה.
ובדרך כלל אני ממש לא מוותרת על ספרים בכזו מהירות. אפילו את "נוגה" קראתי עד הסוף, ועד עכשיו אני מתחרטת על זה.
כנראה שלא רציתי לחזור על אותה טעות.
והאמת היא שגם לא הייתי מעלה בדעתי לנסות לקרוא אותו שוב אם המורה לא הייתה מטילה עלינו את זה. אז אמרתי לעצמי שאני אנסה לעשות את זה כמה שיותר מהר.
אני לא יכולה להגיד שאני מתחרטת שקראתי אותו. אבל סול שהכרתי בקריאה החוזרת הייתה שונה לגמרי מזו שבעשרים העמודים הראשונים. מדהים איך שהמילה "התבגרות" קיבלה פירוש חדש באוצר המילים שלי.
ורק בגלל זה אני ממליצה עליו ברגע זה. היה מדהים לראות איך חייה של סול השתנו בספר אחד מן הקצה אל הקצה. מסול הקנאית והילדותית שבוחרת בדרך הקלה - לברוח, היא הפכה לסול הבוגרת, הרצינית, שתעשה הכל למען הזולת.
אז כן, אני לא מתחרטת שקראתי אותו. וגם לא יזיק לכמה אנשים ששופטים אדם לפי המראה, הגזע, הדת או מה שלא תרצו - לקרוא אותו ולהבין את ההשפעה של זה וכמה שדבר קטן יכול להיות גדול כשמדובר ברגשות של אנשים. גם של ילדים.
ולמרות שהרגשתי שהסופרת מעט ניסתה למשוך את הספר ולדחוף עוד עלילה בכל פעם שנגמרה אחרת - היה כיף להעביר איתו את השבת.
ספר חביב.

ספר מקסים!
אני לא זוכרת מתי קראתי אותו אבל מידי פעם נזכרתי בו אני ממש רוצה לקרוא אותו שוב כדי להיזכר מה בדיוק קרה אבל אני בת 15 שהרבה יותר דחופים לי לקריאה ועד שאני אתפנה לקרוא אותו אני בטח אהיה בת 30 ><
בקיצור מומלץ בחום סליחה על החפירה D:

מנהרות. שם מסתורי מאוד. תקציר מבטיח. אך הספר הזה למעשה מגיע לקצה העולם וחוזר ממנו כמו בומרנג.
יש לספר רעיון טוב (התקציר די טוב אז אין צורך לחזור עליו), הוא מתחיל טוב ו....וושט. התנופה נעצרת, הכל מזדחל. יש בו משהו שמושך אותי, אבל ההתנהגות של הדמויות בספר מאוד אלימה ולא מעניינת. אין ממש הפתעות רציניות, ובכזה ספר שטוח זה אולי נחוץ.
רודריק גורדון היקר, מנהרות חופרים לעומק. מחזקים בקרשים. אתה מסביר את זה כל כך יפה. אז למה לא יישמת את התיאוריה הזו בספר שלך?
אין לך מספיק קרשים. הספר נתקע איפשהו והופך לשגרתי. סופר טוב חופר עמוק, לא משאיר שום דבר שטוח.

-ספויילרים-
הרעיון של הספר אולי מקורי, אבל הביצוע שגרתי מאוד. עולם תחתינו? לא נשמע כל כך בלתי סביר, בהתחשב בכמות הנמלים שבעולם.
צ'סטר המסכן נאלץ לחכות לעזרת חברו הטוב. למה זה נשמע לי שגרתי למדי?
-סוף ספויילרים מרומזים-

אני יודעת למה. כי כבר קראתי מאות ספרי פנטזיה ברמה כזו או אחרת, וכדי לרגש אותי נחוץ משהו טוב באמת. ולצערי, הספר הזה לא כזה. זה מין ספר שעובר במוח, מושך אותך לקרוא אותו ומתנדף. פפפפוווווףףף. אין יותר ספר. מה עשיתי בשעות האחרונות? אני מנסה להיזכר.

טוב להיכרות עם הז'אנר, בינוני מבחינת רעיון וכושל מבחינת ביצוע.

חפירות עושים טוב ומחזקים בתומכות את המנהרות, או שהכל נופל לך על הראש.