“בואו נהיה כנים- הספר הזה מעיק, מאוד מאוד מעיק. הוא מאוד חשוך ואותי הוא די דיכא. את הפרק הראשון סיימתי באנחה, וככה גם את השני, השלישי, הרביעי, החמישי, השישי, השביעי, וככה הלאה. לא. פשוט לא. אני לא מוצאת הרבה צדדים חיוביים בספר הזה, למרות שהכתיבה בסדר ואולי הייתה מעניקה לספר שלושה כוכבים אני פשוט לא מצליחה לומר שהספר שווה את זה, כי לדעתי הוא לא. יש לספר הזה יותר מידי חסרונות, הדמויות שיטחיות, העלילה מבלבלת ולא הגיונית גם בשביל ספר פנטזיה, והיו הרבה קטעים שבהם פשוט לא הבנתי כלום. הייתה אפילו פעם - דבר כזה קורא לי מפעם לפעם אבל רק בקטעים מאוד משעממים, (בעיקר בספרי לימוד) - שקראתי כמה עמודים, ותוך כדי שקעתי במחשבות על הדבר הכי רחוק ומוזר מהעלילה של הספר. הוא פשוט דיכא אותי בצורה מעצבנת, והי! אני כבר מדוכאת! אז הוא מאוד עזר. לדיכאון שלי להתגבר עוד יותר. אני חושבת שהספר קצת הזוי ולא בצורה טובה, לא אהבתי אותו, אני ממליצה אותו רק לאנשים עם המון סובלנות. ואלו שאוהבים ספרי פנטזיה- הספר הזה לא בשבילכם. רודריק, כתיבה זה פשוט לא בשבילך, אולי סופר אחר היה מצליח לעשות משהו עם הרעיון הכללי שאולי היה מתפתח לאנשהו בידיים אחרות, אבל לא בידיים שלך. ~אם מי שקרא את זה אהב את הספר, נא לא לכעוס עלי, זאת דעתי וזה הכל~”

“מנהרות. שם מסתורי מאוד. תקציר מבטיח. אך הספר הזה למעשה מגיע לקצה העולם וחוזר ממנו כמו בומרנג. יש לספר רעיון טוב (התקציר די טוב אז אין צורך לחזור עליו), הוא מתחיל טוב ו....וושט. התנופה נעצרת, הכל מזדחל. יש בו משהו שמושך אותי, אבל ההתנהגות של הדמויות בספר מאוד אלימה ולא מעניינת. אין ממש הפתעות רציניות, ובכזה ספר שטוח זה אולי נחוץ. רודריק גורדון היקר, מנהרות חופרים לעומק. מחזקים בקרשים. אתה מסביר את זה כל כך יפה. אז למה לא יישמת את התיאוריה הזו בספר שלך? אין לך מספיק קרשים. הספר נתקע איפשהו והופך לשגרתי. סופר טוב חופר עמוק, לא משאיר שום דבר שטוח. -ספויילרים- הרעיון של הספר אולי מקורי, אבל הביצוע שגרתי מאוד. עולם תחתינו? לא נשמע כל כך בלתי סביר, בהתחשב בכמות הנמלים שבעולם. צ'סטר המסכן נאלץ לחכות לעזרת חברו הטוב. למה זה נשמע לי שגרתי למדי? -סוף ספויילרים מרומזים- אני יודעת למה. כי כבר קראתי מאות ספרי פנטזיה ברמה כזו או אחרת, וכדי לרגש אותי נחוץ משהו טוב באמת. ולצערי, הספר הזה לא כזה. זה מין ספר שעובר במוח, מושך אותך לקרוא אותו ומתנדף. פפפפוווווףףף. אין יותר ספר. מה עשיתי בשעות האחרונות? אני מנסה להיזכר. טוב להיכרות עם הז'אנר, בינוני מבחינת רעיון וכושל מבחינת ביצוע. חפירות עושים טוב ומחזקים בתומכות את המנהרות, או שהכל נופל לך על הראש.”

“מייאש, משעמם ומעיק. ברגע שקראתי את התקציר כדי לראות אם הספר שווה את זה, ישר נתפסתי. המשפטים המסתוריים על הכריכה באמת מושכים ועם הפרק הראשון, התאכזבתי. המשכתי לקרוא רק כדי לראות אם אולי תבוא העלילה שבאמת תסקרן אבל היא לא הגיעה,והספר נגמר. רעיון יפה בהחלט אבל יש דברים שאי אפשר למשוך ולמשוך ולמשוך... מרגיש כאילו כתבו אותו בהתחלה בהתלהבות והמכישו מתוך חובה. במקומכם, לא הייתי טורחת לקרוא אותו.”

“אני היחידה שלא אהבה את הספר? כי בעיניי הוא ממש לא מצא חן. ההתחלה צולעת, וזה דווקא בסדר, כי הרבה ספרים טובים מתחילים לא-משהו וממשיכים נהדר. אבל כאן זה לא היה. הוא התחיל צולע, הוא המשיך צולע, המשיך עד כדי כך- שלא יכולתי לסיים. הסופר מאריך בתיאורים דברים שעדיף לא לתאר- הוא לא מותיר לקורא שום טיפת מקום לדמיין, הוא מפרט בצורה ארוכה ומשעממת על אוכל ובתים, ודווקא בנושאים שעליהם היה נחמד לדעת יותר- כמו הדמויות למשל, פתאום אין לסופר מה להגיד. המשפחה: זה ממש זוועתי בעיניי- הקשרים בין בני המשפחה של גיבור הספר ממש נוראיים. אח ואחות שלא אוהבים זה את זה ; לא מתקשרים זה עם זה ; לא מתייחסים זה לזה ורק מייחלים לרגע שלא יצטרכו לסבול אחד את השני. הסופר מצייר אותם זה בעיניי זה כאנשים בעלי תכונות שליליות בלבד- ולמרות שהם חיים את כל החיים שלהם ביחד, ונמצאים זה במחיצת ברוב הזמן שהם קיימים, הם עד כדי כך לא מכירים אחד את השני, עד שהם לא מבחינים בכלל כשמשהו לא בסדר! (וזה הזוי, כי גם אם אתה לא "אוהב" בן אדם כלשהו, אם אתה נמצא במחיצתו מספיק זמן, אתה תבחין מתי הוא לא מרגיש טוב.) האבא והאמא - למה הם התחתנו, לעזאזל? ולמה הם הולידו ילדים? אני חושבת שהפתרון הכי טוב עבור שניהם היה לשכור דירת רווקים ולעבור לגור באלסקה, או במקום אחר שתהיה להם הרבה אדמה לחפור בה, ועם קצת מזל גם טלוויזיה כדי לאמלל את העיניים שלהם. או ויל- הוא כל כך מטופש... דמות ממש בזויה! המשפחה שלו לא בראש שלו *בכלל*, וכעבור עמוד אחד בדיוק הוא שוכח את החבר הכי טוב שלו שהולך להפוך לעבד כי הציל אותו. הדבר היחיד שהוא חושב עליו זה החפירה המוזרה שלו. (אחר כך גם דברים נוספים- אבל בגדול, זהו.) וגם הרעיון הכללי של הספר- הוא כל כך אלים ומבחיל. בכלל לא הסתדרתי עם דרך הכתיבה של הסופר- הספר מאוד לא זורם, ארוך מדי, מפורט כשלא צריך ודליל להחריד דווקא כשהפרטים נחוצים,... אלים. טיפשי. הזוי. מאוד לא אהבתי, ואני לחלוטין לא ממליצה. מיותר לציין שלא סיימתי אותו בכלל, ואני עדיין תוהה איך אחרים הצליחו.”

“בואו נהיה כנים- הספר הזה מעיק, מאוד מאוד מעיק. הוא מאוד חשוך ואותי הוא די דיכא. את הפרק הראשון סיימתי באנחה, וככה גם את השני, השלישי, הרביעי, החמישי, השישי, השביעי, וככה הלאה. לא. פשוט לא. אני לא מוצאת הרבה צדדים חיוביים בספר הזה, למרות שהכתיבה בסדר ואולי הייתה מעניקה לספר שלושה כוכבים אני פשוט לא מצליחה לומר שהספר שווה את זה, כי לדעתי הוא לא. יש לספר הזה יותר מידי חסרונות, הדמויות שיטחיות, העלילה מבלבלת ולא הגיונית גם בשביל ספר פנטזיה, והיו הרבה קטעים שבהם פשוט לא הבנתי כלום. הייתה אפילו פעם - דבר כזה קורא לי מפעם לפעם אבל רק בקטעים מאוד משעממים, (בעיקר בספרי לימוד) - שקראתי כמה עמודים, ותוך כדי שקעתי במחשבות על הדבר הכי רחוק ומוזר מהעלילה של הספר. הוא פשוט דיכא אותי בצורה מעצבנת, והי! אני כבר מדוכאת! אז הוא מאוד עזר. לדיכאון שלי להתגבר עוד יותר. אני חושבת שהספר קצת הזוי ולא בצורה טובה, לא אהבתי אותו, אני ממליצה אותו רק לאנשים עם המון סובלנות. ואלו שאוהבים ספרי פנטזיה- הספר הזה לא בשבילכם. רודריק, כתיבה זה פשוט לא בשבילך, אולי סופר אחר היה מצליח לעשות משהו עם הרעיון הכללי שאולי היה מתפתח לאנשהו בידיים אחרות, אבל לא בידיים שלך. ~אם מי שקרא את זה אהב את הספר, נא לא לכעוס עלי, זאת דעתי וזה הכל~”

“מנהרות. שם מסתורי מאוד. תקציר מבטיח. אך הספר הזה למעשה מגיע לקצה העולם וחוזר ממנו כמו בומרנג. יש לספר רעיון טוב (התקציר די טוב אז אין צורך לחזור עליו), הוא מתחיל טוב ו....וושט. התנופה נעצרת, הכל מזדחל. יש בו משהו שמושך אותי, אבל ההתנהגות של הדמויות בספר מאוד אלימה ולא מעניינת. אין ממש הפתעות רציניות, ובכזה ספר שטוח זה אולי נחוץ. רודריק גורדון היקר, מנהרות חופרים לעומק. מחזקים בקרשים. אתה מסביר את זה כל כך יפה. אז למה לא יישמת את התיאוריה הזו בספר שלך? אין לך מספיק קרשים. הספר נתקע איפשהו והופך לשגרתי. סופר טוב חופר עמוק, לא משאיר שום דבר שטוח. -ספויילרים- הרעיון של הספר אולי מקורי, אבל הביצוע שגרתי מאוד. עולם תחתינו? לא נשמע כל כך בלתי סביר, בהתחשב בכמות הנמלים שבעולם. צ'סטר המסכן נאלץ לחכות לעזרת חברו הטוב. למה זה נשמע לי שגרתי למדי? -סוף ספויילרים מרומזים- אני יודעת למה. כי כבר קראתי מאות ספרי פנטזיה ברמה כזו או אחרת, וכדי לרגש אותי נחוץ משהו טוב באמת. ולצערי, הספר הזה לא כזה. זה מין ספר שעובר במוח, מושך אותך לקרוא אותו ומתנדף. פפפפוווווףףף. אין יותר ספר. מה עשיתי בשעות האחרונות? אני מנסה להיזכר. טוב להיכרות עם הז'אנר, בינוני מבחינת רעיון וכושל מבחינת ביצוע. חפירות עושים טוב ומחזקים בתומכות את המנהרות, או שהכל נופל לך על הראש.”

“מייאש, משעמם ומעיק. ברגע שקראתי את התקציר כדי לראות אם הספר שווה את זה, ישר נתפסתי. המשפטים המסתוריים על הכריכה באמת מושכים ועם הפרק הראשון, התאכזבתי. המשכתי לקרוא רק כדי לראות אם אולי תבוא העלילה שבאמת תסקרן אבל היא לא הגיעה,והספר נגמר. רעיון יפה בהחלט אבל יש דברים שאי אפשר למשוך ולמשוך ולמשוך... מרגיש כאילו כתבו אותו בהתחלה בהתלהבות והמכישו מתוך חובה. במקומכם, לא הייתי טורחת לקרוא אותו.”

“אני היחידה שלא אהבה את הספר? כי בעיניי הוא ממש לא מצא חן. ההתחלה צולעת, וזה דווקא בסדר, כי הרבה ספרים טובים מתחילים לא-משהו וממשיכים נהדר. אבל כאן זה לא היה. הוא התחיל צולע, הוא המשיך צולע, המשיך עד כדי כך- שלא יכולתי לסיים. הסופר מאריך בתיאורים דברים שעדיף לא לתאר- הוא לא מותיר לקורא שום טיפת מקום לדמיין, הוא מפרט בצורה ארוכה ומשעממת על אוכל ובתים, ודווקא בנושאים שעליהם היה נחמד לדעת יותר- כמו הדמויות למשל, פתאום אין לסופר מה להגיד. המשפחה: זה ממש זוועתי בעיניי- הקשרים בין בני המשפחה של גיבור הספר ממש נוראיים. אח ואחות שלא אוהבים זה את זה ; לא מתקשרים זה עם זה ; לא מתייחסים זה לזה ורק מייחלים לרגע שלא יצטרכו לסבול אחד את השני. הסופר מצייר אותם זה בעיניי זה כאנשים בעלי תכונות שליליות בלבד- ולמרות שהם חיים את כל החיים שלהם ביחד, ונמצאים זה במחיצת ברוב הזמן שהם קיימים, הם עד כדי כך לא מכירים אחד את השני, עד שהם לא מבחינים בכלל כשמשהו לא בסדר! (וזה הזוי, כי גם אם אתה לא "אוהב" בן אדם כלשהו, אם אתה נמצא במחיצתו מספיק זמן, אתה תבחין מתי הוא לא מרגיש טוב.) האבא והאמא - למה הם התחתנו, לעזאזל? ולמה הם הולידו ילדים? אני חושבת שהפתרון הכי טוב עבור שניהם היה לשכור דירת רווקים ולעבור לגור באלסקה, או במקום אחר שתהיה להם הרבה אדמה לחפור בה, ועם קצת מזל גם טלוויזיה כדי לאמלל את העיניים שלהם. או ויל- הוא כל כך מטופש... דמות ממש בזויה! המשפחה שלו לא בראש שלו *בכלל*, וכעבור עמוד אחד בדיוק הוא שוכח את החבר הכי טוב שלו שהולך להפוך לעבד כי הציל אותו. הדבר היחיד שהוא חושב עליו זה החפירה המוזרה שלו. (אחר כך גם דברים נוספים- אבל בגדול, זהו.) וגם הרעיון הכללי של הספר- הוא כל כך אלים ומבחיל. בכלל לא הסתדרתי עם דרך הכתיבה של הסופר- הספר מאוד לא זורם, ארוך מדי, מפורט כשלא צריך ודליל להחריד דווקא כשהפרטים נחוצים,... אלים. טיפשי. הזוי. מאוד לא אהבתי, ואני לחלוטין לא ממליצה. מיותר לציין שלא סיימתי אותו בכלל, ואני עדיין תוהה איך אחרים הצליחו.”