זהו רומן כתוב היטב, לרוב מרתק אך גם זהו ספר הטפה של איין ראנד לתורה הפילוסופית שלה. יש בתורה הזאת טענות רבות נכונות אך האופן שבו היא מוצגת בספר הוא בעיני בעייתי- דרך דמויות קיצוניות. הגיבורים הם או אלטרואיסטים או אינדיבידואליסטים. אני חושבת שלתקופה של ימינו הפילוסופיה שלה נחלשת. הספר נכתב יצא בשלהי מלחמת העולם ה-2 ולכן בהחלט אפשר להבין את טענותיה נכון לתקופה אז.

ורתר נכנס לפנתיאון הספרים האהובים עלי. מה הופך את הספר הזה שנכתב לפני כ-300 שנה לנצחי? הכתיבה הקסומה, היכולת לבטא את רגשותיו של ורתר ולגרום לי להזדהות איתו. יש בספר הזה הרבה מעבר לייסורי התאהבותו של ורתר בלוטה. יש פה השקפה שלמה לגבי החיים. השקפה שהיא כל כך רלוונטית גם להיום מבחינתי. כל מי שעדיין מתפעם מהטבע, כל מי שהוא אמן בנשמתו שיודע להתפעם ולהתרגש מגידול כרוב - כל כך פשוט. כל מי שנשאר ילד... זה הספר בשבילו.

יש משהו קסום בתרבות היפנית. הקסם הזה נמצא בבסיסו של הספר הזה שקריאתו היתה קלילה וזורמת עם תחושה של משהו זך והרמוני העוטף אותך תוך כדי הקריאה. בהתחלה היה קצת מוזר- תחושה של אף פעם לא קראתי ספר דומה. אך אפשר לאמר שהקסם של הספר הזה נותר במעטפת הזאת כי העלילה לכשעצמה הינה חלולה- משולש רומנטי, מזימה תחת מעטה של מסיכות מתיאטרון יפני, סוג של - אופרת סבון בניחוח יפני.

לא מזמן קראתי את אוליבר טוויסט בתרגום חביב מאד, מותאם גם לקורא צעיר ולמה אני מציינת זאת? כי ההנאה מקריאתו גרמה לי לרצות ספר נוסף של דיקנס. אז לקחתי את ניקולאס ניקלבי בתרגומה של עירית לינור. למה אני מציינת זאת? כי אני חושבת שהתרגום שלה הוא הסיבה העיקרית לכך שהפסקתי לקרוא באמצע את הספר. כן, זאת לא הפעם הראשונה- היא תרגמה גם ספרים של ג'יין אוסטין -שגם נטשתי. התרגום שלה ממש משעמם ומונוטוני היא ממיתה את הסיפור. זהו ספר דיקנסי קלאסי עם כל הפוטנציאל לקריאה מהנה- מי שאוהב שיקרא את הגירסא האנגלית או תרגום אחר אם יש.

ספר קטן שגדולתו בכך שהוא מצליח להדביק בראיה האופטימית שלו את החיים...וזה בהחלט כביר!!!

מה אומר ומה אגיד? אלא זאת, זהו ספר גאוני, מבריק. יצירת מופת אמיתית שאינה קלה לקריאה שכן השפה היא די אנכרוניסטית אבל שווה היה להשקיע את המאמץ ולהתמודד עם הקושי. אוסקר- הגמד, הגיבן, המתופף ושובר הזכוכיות בקולו- שבה את ליבי. ישנם רגעים משעשעים מאד- כמו הרגע שהוא מתעקש לקבל את התוף מתנה ושובר את הזכוכיות בבית או הרגע שהוא פוגש בישו הצלוב לראשונה... התמונות מחייו מתוארות בחן ובעלות משמעות עמוקה הרבה מעבר למסופר.