יעקב שבתאי נטש אותנו ב-1984 כנראה עבר זמן הספר והסופר כמעט נשכחו. ישבתי בבית קפה והוא היה שם (הספר) בין עיתוני "גלובס" ו"ישראל היום". הלקוחות חלפו על פניו ושקעו בסמרטפונים. מנשה ובת זוגו שהזמינו אותי להצטרף לקפה "ספר משהו" אמרו "ניהלו" את העולם בגלקסי 4 התנצלו שחייבים לסיים משהו דחוף. נאלצתי להמתין ובינתיים היה שם גלובס שממש לא עניין אותי ו "ישראל היום" ששמעתי בחדשות בבוקר במונית. וכך בבדידותנו ממדף צדדי "קרץ" לי הספר הצנוע הזה. עד שהחברים סיימו ונאלצו לעזוב כי מישהו ממתין "לסגור עיניין" הספקתי לקרא סיפור בשם"אדושם" כ- 19 עמודים. מצאתי כי טוב. בחמישה עשר שקלים רכשתי את הספר -פחות מכוס קפה - לא יומרני, לא "הופך" את העולם רק מתאר אותו ואותנו מעט מיושן לזמננו ובכך מוסיף חן לנכתב. הספור לדעתי הטוב שבין ספוריו וכולם טובים הוא "זכרון דברים" (לא הספר -הספור) מצער שיעקב שבתאי הלך בטרם עת -כשרון גדול שאבד. בהחלט מומלץ מאד לקריאה.

ריצ'רד היקר! מצאתי זמן להעביר ביקורת בנושא שהוא תמיד אקטואלי כאחד מאותם מיליארדי בני אדם שחיו וחיים כאן בעולמנו מרבים לחשוב לעצמם ולשוחח עם אחרים בסוגיה זו. בעבר למעשה לאורך כל ההסטוריה האנושית וגם כיום וישנם כאלו שנאסר עליהם לעסוק בעינין ועלולים לשלם מחיר יקר על כך ושילמו בעבר מחיר כבד על ה"חוצפה" להטיל ספק באמיתות אלו או אחרות הקשורות בנושא.. במקומותנו ברוך השם עדיין אפשר.נקווה שימשך כך.כשקראתי את ספרך ראיתי בו תרגיל אינטלקטואלי לא הרבה מעבר לכך , כך שגם אתה וכוונתי ואלו שטורחים לקרוא את הדברים שלי אני ממליץ לא לקחת אותי ברצינות להסתפק בכך שמדובר בתרגיל בכתיבה, בניסיון להתייחס לענין שבהחלט איני מבין בו דבר כמו כולנו בעיקר זו כתיבה המסייעת לי להעביר ערב פנוי כי בטלוויזיה אין מה לראות וכרגע גם לא בא לי לקרוא. הנושא והנושא מסקרן את כולנו תמיד חם ובוער בעצמותינו בכל גיל ממש מהרגע שאנו עומדים על דעתנו עד הסוף. מעניין לדעתי לקרוא תגובות של חברים לנושא ומקווה שיגיבו. נחזור לעניין קראתי בעיון את ספרך ולא השתכנעתי, ההיפך מכך. הוא עורר אצלי התנגדות. היכולת שלך לנסח באופן כל כך בהיר ומזהיר את הדברים, לתת דוגמאות כל כך משכנעות לאי קיומו של האל חזקה אצלי את הרצון להתנגד לנחרצות שלך. מאין היה לך האומץ להגיע למסקנה גורפת אני כאן אבי מתל אביב בוודאי פחות משכיל ממך עומד להציג עמדה הנוגדת את עמדתך - באשר לקיומו של כוח עליון המכונה לצורך הדיון "אלוהים". זכור לך אותו חכם יווני ארכימדס אם זכרוני אינו בוגד בי שביקש נקודת משען (מחוץ לכדור כדי שיוכל לטלטל אותו). הוא כזכור לא הצליח בכך למרות גאוניותו. לאורך כל ההסטוריה האנושית בני אדם מחפשים את אותה נקודה: מה יש מעבר לכל. האמינו שפילים עומדים על צב רק שלא הצליחו לפתור את התעלומה מה אוחז את אותו צב. אני מסכים אתך ריצ'רד שהיו וישנם אנשים רעים שמנצלים את כוחה של הדת לזוועות ובשם האל עושים מעשים נוראים. אבל בל נשכח שגם סטאלין אתאיסט מושבע ובן דורו שאפילו את שמו איני רוצה לעלות על הכתב וה"מפלצות" ששיתפו אתם פעולה עשו מה שעשו לא בשם אלוהים-בשם כוחות שטניים שהפעילו אותם. כך שהעוולות האיומות שהיו ועדיין קיימות בעולמנו הן בהחלט מעשי ידי אדם. והם עשו ועושים מה שעושים בשם כוח זה או אחר ולצערנו לא נראה שיפור בנושא זה באופק שאנו מסוגלים לצפות אליו. כאן ישנו האבסורד המרכזי בספרך כיצד אפשר להאשים ישות שאיננו מסוגלים להבין אותה כלל שמוחנו קטן מכדי להכיל קמצוץ כל שהו של מידע על אודותיה. יש להכיר בכך שאין לנו את אותה "נקודת משען" להבין את המערכת שאנו נמצאים בה כנראה באופן זמני-משהו כמו רסיס שניה ועם תובנות מוגבלות של בשר ודם לנסות להסביר אותה. ישנם רמזים לכוחות שהם מעל לבינתנו והם רבים אין ספור. אני גר באותה דירה באותו בינין שנים רבות מולי גרה שכנה שאהבה תמרים היא טענה שהם עדיפים בעיניה על ממתקים אחרים. את הגלעין או החרצן או איך שלא קוראים לזה נהגה לשלח מפיה לחצר מתחת לדירתה - במקום עומד היום עץ דקל שבגובהו עבר את הבינין בן ארבע הקומות שבו אני גר ומאיים כעת על גג הרעפים. תסביר לי ריצ'רד מה גרם לאותו חרצן לצמח נבט וממנו עלים ובסופו של דבר להגיע למימדים שכאלו. הבוטניקאי בהחלט מסוגל להסביר את מהלך ההתפתחות כיצד זה קורה. אבל למה? למה? מה הוא הכוח שהביא את את ה"כלום" הזה להחליט להתפתח למה שהתפתח. ומה בקשר אלי ואליך -אותו מרוץ מטורף של זרעונים לעבר ביצית ברחמה של אמי ואמך מיד לאחר שיאו של מעשה האהבה שהביאו אותי ואפילו אותך המשכיל שביננו לעולם הזה ואפשרו לשנינו לכתוב ולהביע דעות בנושא האם נראה לך שזוהי מקריות? לסכום מקווה שלא תפגע אבל זה נראה לי אפילו קצת מחוצף להגיע למסקנה חותכת. להזכירך היה ניסיון מיתולוגי "מגדל בבל" שם כזכור ניסו בני האדם לבדוק מה יש שם למעלה והוא האלוהים העיף אותם לכל הרוחות ובילבל אותם כהוגן. זוהי התשובה הניצחת לסוגיה המורכבת הבילתי פתירה הזו . ותודה לאל שכך משום שאם יסתבר באופן מובהק שקיום האל הוא אשליה ואנחנו "מקרה מעניין" כמו שהרופאים מכנים מחלות קשות לא עלינו הרי שקיומנו הוא מיקרי ומכאן שגם חסר משמעות , אין טעם לאהוב להביא לעולם דורות נוספים לעשות, לפעול,לחיות, לשמור על כללי מוסר כל שהם.אולי עדיף להיתמסטל (ככה כותבים את זה?). לעלות על גג קרוב מעשי ידי אדם או על עץ (אפשרי דקל) ובקול זעקה לזנק מטה ולשים קץ לכל הפרודיה הזו המכונה קיום גזע אנושי ובכלל "ציביליזציה" בכל מקרה אם אין לנו אומץ לעשות לענין סוף. להשאיר את שאר הטבע לשרוד הוא בוודאי לא יצטער על העלמותנו גרמנו לו מספיק נזקים-הוא ימשיך להתקיים טוב יותר מבלי שנפריע לו. הטבע אינו שואל שאלות הוא מתקיים מבלי לשאול ועושה זאת לגמרי לא רע במשך מליונים רבים של שנים לפני שפרצופנו האנושי המכונה בפינו הומו- סאפיינס-"האדם החושב" הופיע פה לבלבל הכל. למרות חילוקי הדעות ביננו אני אתן לך דירוג גבוה של ארבעה כוכבים על המאמץ והוריד לך אחד על החוצפה להחליט נחרצות שאתה יודע שזו אשלייה כי "מי אתה בכלל?" ככה אומרים אצלנו החברה(-: ואני במקרה הזה בצניעותי כי רבה מסכים אתם. נ.ב חבל שאתה לא יודע עברית וכנראה שאינך מכיר את שירו הנפלא של אלתרמן המופיע בדף שלי ליד הדמות האוחזת בזכוכית המגדלת (החוקר) ישנה שם תובנה שאיתה אני בהחלט מסכים ובכלל השירה שלו מקסימה בעיני חודרת עמוק לתאי המוח האפורים שלי שעל פי תפיסתך נוצרו כך במקרה במהלך האבולוציה.

מומלץ לקריאה לבני למעלה משלושים. מאז שתורגם "הספר השחור" הספר הראשון שלו שתורגם לעברית. איני מוותר על אף אחד מספריו. חוץ מספרו האחרון "איסטנבול" פחות טוב בעיני הוא אחד הסופרים הגדולים של המאה ה-21 וזכה בצדק בפרס נובל לספרות. למשטר הטורקי הוא קוץ ב.... ומאחר שטיבו של המשטר הנוכחי שם ידוע הרי שעצם היותו מה שציינתי זו כבר נקודה לזכותו. אבל זה עדיין לא נוגע לספרות. ללא ספק אורהן פאמוק הוא סופר גדול. הוא גדול מפני שהוא מתאר נפלא אירועים מחייו ומחיי הסובבים אותו - ספרו האחרון שציינתי כפחות טוב מאשר שחלק ניכר מהכתיבה הוא עצמו שותף פעיל בספוריו. ספריו מרובי תאורים ופרטים הדרמות אינן בפעילות בסגנון לוחם אמיץ שמתאהב בבחורה שמסתבר שהיא מהשב"כ ושאחיה הוא מרגל רוסי והוא גם טייס ומיליארדר וכך הלאה, התיאורים שלו ברבדים עמוקים הרבה יותר של הנפש. הקורא-זה שקורא לאט ומרשה לעצמו לחזור כמה דפים אחורה כשהעניין לא מסתדר מגלה עולם שלם. תרבות די דומה לזו שלנו. לדעתי ישראל של היום דומה יותר לתורכיה מאשר לארה"ב. יש לנו הרבה מהמשותף אתם. בכל מקרה כתיבתו מצליחה לחדור לליבי ולרגש אותי הרבה יותר מכתיבה של סופרים אמריקאיים לדורותיהם-גם בני זמננו. אני כותבבלשון הווה משום שספרים שטובים בעיני לעולם איני מסיים לקרא ומרבה לחזור אליהם. לעיתים קורא קטע ומניח וחוזר לאחר מספר חודשים ואפילו שנים שהלך הרוח שלי מתאים. אם היה לכם סבלנות לקרוא את ההקדמה הארוכה שלי אז מגיע לכם סוף סוף משהו מהסיפור התוכן מופיע בדף האחרון. אבל זהו באמת ספור ארוטי. לגמרי לא תמים . התאורים המיניים והרמזים למה שקורה שם היו מחייבים להרשות לרכישה רק לבני 18 ומעלה. (כמה שאני תמים). יש בו שפע של תחושות ,יצריות, דילמות מוסריות - מלבד הרומן ביחסים המשפחתיים. בשקרים הקטנים והגדולים. ישנה חדירה למעמקי הנפש.ספר לא שטחי - מאד מעמיק, כך גם שאר ספריו. זהו לא ספר לטיסה. זהו ספר שמכניס את הקורא לנפשם של הגיבורים ובמידה זו או אחרת ימצא בו את עצמו ואת האנשים המקורבים אליו. לא קל לקריאה, דורש מהקורא ל"התמסר" לספר. (כך אני אישית אוהב אותם). מעוררים אמון בעבר ביקרתי באיסטנבול פעם אחת . לא אהבתי את העיר הייתה לי תחושה שכישראלי הם גם לא אהבו אותי. חשתי אנטישמיות וזה עוד היה לפני המשט המפורסם וכל השטויות הקשורות בו. אבל זו עיר המזכירה לי מאד את ירושלים ובמידה מסוימת את עכו ואת יפו. היא עיר מיוחדת הספר עוסק הרבה בתיאור העיר -מציג את העיר המאובקת והמוזנחת והמופלאה הזו. ואת בני האדם החיים בה ומקפיד לתאר אותם בגילים שונים. במעמדות כלכליים מגוונים. בגישות מוקצנות בשני הכיוונים לדת אבל יש בה גם משהו מארופאיות- או ניסיון לחיקוי של השכנות מאירופה. הקורא מקבל תמונה רחבה של מקום לרבדיו השונים. ממליץ לקוראים שזמנם בידם לקרוא ולגלות עולמם של אחרים ולהיות אולי מופתעים שהוא הקורא מוצא עצמו משולב בעניין, זה לא זר לו. זה כמעט במשפחה.

יעקב שבתאי נטש אותנו ב-1984 כנראה עבר זמן הספר והסופר כמעט נשכחו. ישבתי בבית קפה והוא היה שם (הספר) בין עיתוני "גלובס" ו"ישראל היום". הלקוחות חלפו על פניו ושקעו בסמרטפונים. מנשה ובת זוגו שהזמינו אותי להצטרף לקפה "ספר משהו" אמרו "ניהלו" את העולם בגלקסי 4 התנצלו שחייבים לסיים משהו דחוף. נאלצתי להמתין ובינתיים היה שם גלובס שממש לא עניין אותי ו "ישראל היום" ששמעתי בחדשות בבוקר במונית. וכך בבדידותנו ממדף צדדי "קרץ" לי הספר הצנוע הזה. עד שהחברים סיימו ונאלצו לעזוב כי מישהו ממתין "לסגור עיניין" הספקתי לקרא סיפור בשם"אדושם" כ- 19 עמודים. מצאתי כי טוב. בחמישה עשר שקלים רכשתי את הספר -פחות מכוס קפה - לא יומרני, לא "הופך" את העולם רק מתאר אותו ואותנו מעט מיושן לזמננו ובכך מוסיף חן לנכתב. הספור לדעתי הטוב שבין ספוריו וכולם טובים הוא "זכרון דברים" (לא הספר -הספור) מצער שיעקב שבתאי הלך בטרם עת -כשרון גדול שאבד. בהחלט מומלץ מאד לקריאה.

יעקב שבתאי נטש אותנו ב-1984 כנראה עבר זמן הספר והסופר כמעט נשכחו. ישבתי בבית קפה והוא היה שם (הספר) בין עיתוני "גלובס" ו"ישראל היום". הלקוחות חלפו על פניו ושקעו בסמרטפונים. מנשה ובת זוגו שהזמינו אותי להצטרף לקפה "ספר משהו" אמרו "ניהלו" את העולם בגלקסי 4 התנצלו שחייבים לסיים משהו דחוף. נאלצתי להמתין ובינתיים היה שם גלובס שממש לא עניין אותי ו "ישראל היום" ששמעתי בחדשות בבוקר במונית. וכך בבדידותנו ממדף צדדי "קרץ" לי הספר הצנוע הזה. עד שהחברים סיימו ונאלצו לעזוב כי מישהו ממתין "לסגור עיניין" הספקתי לקרא סיפור בשם"אדושם" כ- 19 עמודים. מצאתי כי טוב. בחמישה עשר שקלים רכשתי את הספר -פחות מכוס קפה - לא יומרני, לא "הופך" את העולם רק מתאר אותו ואותנו מעט מיושן לזמננו ובכך מוסיף חן לנכתב. הספור לדעתי הטוב שבין ספוריו וכולם טובים הוא "זכרון דברים" (לא הספר -הספור) מצער שיעקב שבתאי הלך בטרם עת -כשרון גדול שאבד. בהחלט מומלץ מאד לקריאה.

מומלץ לקריאה לבני למעלה משלושים. מאז שתורגם "הספר השחור" הספר הראשון שלו שתורגם לעברית. איני מוותר על אף אחד מספריו. חוץ מספרו האחרון "איסטנבול" פחות טוב בעיני הוא אחד הסופרים הגדולים של המאה ה-21 וזכה בצדק בפרס נובל לספרות. למשטר הטורקי הוא קוץ ב.... ומאחר שטיבו של המשטר הנוכחי שם ידוע הרי שעצם היותו מה שציינתי זו כבר נקודה לזכותו. אבל זה עדיין לא נוגע לספרות. ללא ספק אורהן פאמוק הוא סופר גדול. הוא גדול מפני שהוא מתאר נפלא אירועים מחייו ומחיי הסובבים אותו - ספרו האחרון שציינתי כפחות טוב מאשר שחלק ניכר מהכתיבה הוא עצמו שותף פעיל בספוריו. ספריו מרובי תאורים ופרטים הדרמות אינן בפעילות בסגנון לוחם אמיץ שמתאהב בבחורה שמסתבר שהיא מהשב"כ ושאחיה הוא מרגל רוסי והוא גם טייס ומיליארדר וכך הלאה, התיאורים שלו ברבדים עמוקים הרבה יותר של הנפש. הקורא-זה שקורא לאט ומרשה לעצמו לחזור כמה דפים אחורה כשהעניין לא מסתדר מגלה עולם שלם. תרבות די דומה לזו שלנו. לדעתי ישראל של היום דומה יותר לתורכיה מאשר לארה"ב. יש לנו הרבה מהמשותף אתם. בכל מקרה כתיבתו מצליחה לחדור לליבי ולרגש אותי הרבה יותר מכתיבה של סופרים אמריקאיים לדורותיהם-גם בני זמננו. אני כותבבלשון הווה משום שספרים שטובים בעיני לעולם איני מסיים לקרא ומרבה לחזור אליהם. לעיתים קורא קטע ומניח וחוזר לאחר מספר חודשים ואפילו שנים שהלך הרוח שלי מתאים. אם היה לכם סבלנות לקרוא את ההקדמה הארוכה שלי אז מגיע לכם סוף סוף משהו מהסיפור התוכן מופיע בדף האחרון. אבל זהו באמת ספור ארוטי. לגמרי לא תמים . התאורים המיניים והרמזים למה שקורה שם היו מחייבים להרשות לרכישה רק לבני 18 ומעלה. (כמה שאני תמים). יש בו שפע של תחושות ,יצריות, דילמות מוסריות - מלבד הרומן ביחסים המשפחתיים. בשקרים הקטנים והגדולים. ישנה חדירה למעמקי הנפש.ספר לא שטחי - מאד מעמיק, כך גם שאר ספריו. זהו לא ספר לטיסה. זהו ספר שמכניס את הקורא לנפשם של הגיבורים ובמידה זו או אחרת ימצא בו את עצמו ואת האנשים המקורבים אליו. לא קל לקריאה, דורש מהקורא ל"התמסר" לספר. (כך אני אישית אוהב אותם). מעוררים אמון בעבר ביקרתי באיסטנבול פעם אחת . לא אהבתי את העיר הייתה לי תחושה שכישראלי הם גם לא אהבו אותי. חשתי אנטישמיות וזה עוד היה לפני המשט המפורסם וכל השטויות הקשורות בו. אבל זו עיר המזכירה לי מאד את ירושלים ובמידה מסוימת את עכו ואת יפו. היא עיר מיוחדת הספר עוסק הרבה בתיאור העיר -מציג את העיר המאובקת והמוזנחת והמופלאה הזו. ואת בני האדם החיים בה ומקפיד לתאר אותם בגילים שונים. במעמדות כלכליים מגוונים. בגישות מוקצנות בשני הכיוונים לדת אבל יש בה גם משהו מארופאיות- או ניסיון לחיקוי של השכנות מאירופה. הקורא מקבל תמונה רחבה של מקום לרבדיו השונים. ממליץ לקוראים שזמנם בידם לקרוא ולגלות עולמם של אחרים ולהיות אולי מופתעים שהוא הקורא מוצא עצמו משולב בעניין, זה לא זר לו. זה כמעט במשפחה.