“את הספר של פרנטה התחלתי לקרוא ביום חמישי, מיד לאחר התוכנית המצמררת על שירה איסקוב ניצולת נסיון הרצח בידי בעלה. התחלתי לקרוא ונמלאתי כעס גדול. כעס דוקא על אולגה, אשת בית מסורה, 2 ילדים, כלב ובעל שהודיע פתאום משום מקום שהוא עוזב את הבית. נכון, הידיעה נפלה כרעם ביום בהיר. ‌אבל אולגה בוחרת לא לשחרר, היא נמלאת קשת רגשות, זעם, קנאה, נקמה, התקרבנות ומה לא.....היא מקללת, מנבלת את הפה, משתמשת בשפה בוטה”

“בשנים האחרונות אני חוזר מידי פעם לקרוא ספרים שכבר קראתי בצעירותי, בעקר ספרים הזכורים לי לטוב. אני בוחן האם הספרים האלו עומדים אצלי במבחן הזמן שזהו כידוע המבחן האמיתי של כל יצירה, לא רק ספרותית. הספר הזה ממש לא היה אצלי בתכניות והוא התגלה לי במקרה על מדף הספרים של הג'וניור כאשר נכנסתי לסדר קצת את חדרו אחרי שעזב לאחרונה את הבית לטובת לימודים במקום אחר. גילוי נאות: מכיוון שגדלתי ממש על יד חוף הים”

“הבית בקצה ההר תעוקת הקיץ הישראלי, גורמת לי לבקש בדחיפות מפלט בנופים אחרים, המשדרים שלווה וקרירות. התמונה שלי מורכבת תמיד מנופי הדולומיטים באיטליה, בהם הצבע השולט הוא ירוק, או לבן שלג. תמונה של פסגות הרים, החותכים את הנוף בדרמטיות, ומעט בתים עם גגות אדומים ועציצי גרניום, שרועים למרגלות הרכסים בשלווה היוצרת תמונה אידילית, כזאת שחברת מולר נוהגת לפרסם באמצעותה מוצרי חלב. לפני מספר שנים, נסעתי ל”

“ניסיתי, בחיי שניסיתי. "הם לא יסלחו לך לעולם", שמעתי את הקול הפנימי חורק. "פשוט תתעלם ותעבור הלאה. בשביל מה לך להרגיז". אני יודע שבעקבות הווידוי שבמשפט הבא שלושת קוראי הביקורת שהנאמנים שנותרו לי ינתקו כל קשר איתי. שומר נפשו ירחק מקורא עם טעם שרק לאיוונקה יש גרוע ממנו. אני לא אוהב לקרוא את אלנה פרנטה. זהו. התוודיתי. שום משא לא ירד מכתפי. נכלם אעמוד מול מטר הגידופים שתטיחו בי ,ובצדק. לפני”

“את הספר של פרנטה התחלתי לקרוא ביום חמישי, מיד לאחר התוכנית המצמררת על שירה איסקוב ניצולת נסיון הרצח בידי בעלה. התחלתי לקרוא ונמלאתי כעס גדול. כעס דוקא על אולגה, אשת בית מסורה, 2 ילדים, כלב ובעל שהודיע פתאום משום מקום שהוא עוזב את הבית. נכון, הידיעה נפלה כרעם ביום בהיר. ‌אבל אולגה בוחרת לא לשחרר, היא נמלאת קשת רגשות, זעם, קנאה, נקמה, התקרבנות ומה לא.....היא מקללת, מנבלת את הפה, משתמשת בשפה בוטה”

“בשנים האחרונות אני חוזר מידי פעם לקרוא ספרים שכבר קראתי בצעירותי, בעקר ספרים הזכורים לי לטוב. אני בוחן האם הספרים האלו עומדים אצלי במבחן הזמן שזהו כידוע המבחן האמיתי של כל יצירה, לא רק ספרותית. הספר הזה ממש לא היה אצלי בתכניות והוא התגלה לי במקרה על מדף הספרים של הג'וניור כאשר נכנסתי לסדר קצת את חדרו אחרי שעזב לאחרונה את הבית לטובת לימודים במקום אחר. גילוי נאות: מכיוון שגדלתי ממש על יד חוף הים”

“הבית בקצה ההר תעוקת הקיץ הישראלי, גורמת לי לבקש בדחיפות מפלט בנופים אחרים, המשדרים שלווה וקרירות. התמונה שלי מורכבת תמיד מנופי הדולומיטים באיטליה, בהם הצבע השולט הוא ירוק, או לבן שלג. תמונה של פסגות הרים, החותכים את הנוף בדרמטיות, ומעט בתים עם גגות אדומים ועציצי גרניום, שרועים למרגלות הרכסים בשלווה היוצרת תמונה אידילית, כזאת שחברת מולר נוהגת לפרסם באמצעותה מוצרי חלב. לפני מספר שנים, נסעתי ל”

“ניסיתי, בחיי שניסיתי. "הם לא יסלחו לך לעולם", שמעתי את הקול הפנימי חורק. "פשוט תתעלם ותעבור הלאה. בשביל מה לך להרגיז". אני יודע שבעקבות הווידוי שבמשפט הבא שלושת קוראי הביקורת שהנאמנים שנותרו לי ינתקו כל קשר איתי. שומר נפשו ירחק מקורא עם טעם שרק לאיוונקה יש גרוע ממנו. אני לא אוהב לקרוא את אלנה פרנטה. זהו. התוודיתי. שום משא לא ירד מכתפי. נכלם אעמוד מול מטר הגידופים שתטיחו בי ,ובצדק. לפני”