“# מה שמייחד קריאה בספר אלקטרוני הוא, שהקורא אינו מודע למספר העמודים של הספר. כלומר, הוא יודע מה המספר המוגדר במכשיר בו הוא קורא אבל אינו מודע, כמו מי שקורא ספר מודפס, למספר העמודים המומחש גם בכובד הספר ובמרקם הדפים החולפים. אני לא בטוחה שהספר יצא כספר מודפס, אבל יש בו כ-490 עמודים שחולפים ביעף. קניתי אותו לפני כל כך הרבה זמן, שאני לא זוכרת מה היו הציפיות שלי ממנו. הוא שייך להוצאה לאור (יניב) ש”

“# אין כמעט שום דבר שאני מסוגלת לדמיין, שמבהיל אותי כמו כלא. להיות סגורה במקום קטן, בחברת המון אסירים כמוני, בלי שליטה על שום נושא שקשור לבחירה. עם צוות אדיש במקרה הטוב ואלים במקרה הרע, שהופך אותי לאחת מעדר שצריך לשלוט בו, עם שום זמן פרטי, קלסטרופוביה והמון אלימות שנוצרת בעת שקבוצת אנשים מוגבלת לשטח קטן בלי מוצא והשיעמום אוכל בה בכל פה. במעט הפעמים שנאלצתי להגיע לכלא (מסיבות מקצועיות, ברור...) הק”

“את התחנה המרכזית קראתי בעיקר באוטובוס בזמן שהייתי תקועה בפקקים בכניסה לתל-אביב, וזו הייתה התפאורה המושלמת לספר המאוד מוצלח הזה. יש לי חולשה לספרים שמתעסקים בישראל עתידנית ותיאוריו של תדהר את דרום תל אביב על רחובותיה המוכרים והאנשים שממלאים אותה הם מדויקים, חדים וחסרי התנצלות על המקום שהוא מתאר ואוהב. יש בספר כל-כך הרבה רעיונות לגבי טכנולוגיה והשפעתה על האדם, חברה, אינדיווידואליות, זיכרון, מה הו”

“הספר הזה הדליק בי אור של חסד. הוא כל כך חי עד שהוא הצליח להפיח בי חיים, להאיר אותי מבפנים. עם כל החושך שלו - ויש בו לא מעט - יש בו גם אור שנוכח כמעט בכל דף ומאיר על עולמות אחרים, מטורפים, יפהפיים, כאלה שאפשר לעוף בהם בלי לפחד ליפול. אם להשתמש במילים של ג'ק, אז הספר הזה הצליח ללכוד את החסד עצמה. קצת כמו הקדרה של רייבן שכולם רודפים אחריה. חשבתי הרבה מה לומר על הספר, כי הוא לא רגיל ומגיע לו יותר ממה”

“# מה שמייחד קריאה בספר אלקטרוני הוא, שהקורא אינו מודע למספר העמודים של הספר. כלומר, הוא יודע מה המספר המוגדר במכשיר בו הוא קורא אבל אינו מודע, כמו מי שקורא ספר מודפס, למספר העמודים המומחש גם בכובד הספר ובמרקם הדפים החולפים. אני לא בטוחה שהספר יצא כספר מודפס, אבל יש בו כ-490 עמודים שחולפים ביעף. קניתי אותו לפני כל כך הרבה זמן, שאני לא זוכרת מה היו הציפיות שלי ממנו. הוא שייך להוצאה לאור (יניב) ש”

“# אין כמעט שום דבר שאני מסוגלת לדמיין, שמבהיל אותי כמו כלא. להיות סגורה במקום קטן, בחברת המון אסירים כמוני, בלי שליטה על שום נושא שקשור לבחירה. עם צוות אדיש במקרה הטוב ואלים במקרה הרע, שהופך אותי לאחת מעדר שצריך לשלוט בו, עם שום זמן פרטי, קלסטרופוביה והמון אלימות שנוצרת בעת שקבוצת אנשים מוגבלת לשטח קטן בלי מוצא והשיעמום אוכל בה בכל פה. במעט הפעמים שנאלצתי להגיע לכלא (מסיבות מקצועיות, ברור...) הק”

“את התחנה המרכזית קראתי בעיקר באוטובוס בזמן שהייתי תקועה בפקקים בכניסה לתל-אביב, וזו הייתה התפאורה המושלמת לספר המאוד מוצלח הזה. יש לי חולשה לספרים שמתעסקים בישראל עתידנית ותיאוריו של תדהר את דרום תל אביב על רחובותיה המוכרים והאנשים שממלאים אותה הם מדויקים, חדים וחסרי התנצלות על המקום שהוא מתאר ואוהב. יש בספר כל-כך הרבה רעיונות לגבי טכנולוגיה והשפעתה על האדם, חברה, אינדיווידואליות, זיכרון, מה הו”

“הספר הזה הדליק בי אור של חסד. הוא כל כך חי עד שהוא הצליח להפיח בי חיים, להאיר אותי מבפנים. עם כל החושך שלו - ויש בו לא מעט - יש בו גם אור שנוכח כמעט בכל דף ומאיר על עולמות אחרים, מטורפים, יפהפיים, כאלה שאפשר לעוף בהם בלי לפחד ליפול. אם להשתמש במילים של ג'ק, אז הספר הזה הצליח ללכוד את החסד עצמה. קצת כמו הקדרה של רייבן שכולם רודפים אחריה. חשבתי הרבה מה לומר על הספר, כי הוא לא רגיל ומגיע לו יותר ממה”