ביקורת ספרותית על המקרה המוזר של בת האלכימאי - ההרפתקאות המופלאות של מועדון אתנה #1 מאת תיאודורה גוס
ספר טוב

---

זוהי אולי ההמלצה האובייקטיבית ביותר שיצא לי לכתוב, כלומר כזו שאינה מושפעת מדעות קדומות.
זאת מכיוון שאל הספר הזה הגעתי עם דעה קדומה שלילית למדי. כמעט אפשר לומר שתכננתי לשנוא אותו.

באופן עקרוני, תופעת היצירות המתרחשות/מתכתבות/משכתבות יצירות מסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 התחילה להימאס עלי. 
דוגמאות?
בבקשה.
עשרת אלפי הדלתות של ג'נוארי, למשל.
ספר פנטזיה נהדר, כתוב היטב, מרתק, אבל...
כן, יש אבל.
לאורך כל הקריאה לא יכולתי שלא להרגיש שהספר נכתב ע"פ נוסחה. 
נוסחה מוארת ומתקדמת, כמובן:הספר חייב להיות פמיניסטי ובעל אמירה חברתית.
נא לשבץ לתפקיד הגיבורה הראשית אשה לא לבנה, חזקה ועוצמתית וגברים לבנים פריווילגים מרושעים.
אם יש גבר טוב בעלילה - נא לוודא שאינו לבן, רצוי גם לא אמיץ מדי כדי שלא נשכח חלילה שגברים אינם אמיצים יותר מנשים.
רקע של המאה ה-19 הכה בלתי נאורה יהווה קונטרסט מושלם לתכנים הנאורים שאנו מעוניינים להציג בספר. 
זו התחושה שליוותה אותי לאורך הקריאה ולכן למרות שנהנתי, הקריאה היתה מלווה בטעם לוואי של פוליטיקלי קורקט סינטטי.

עוד דוגמה?
אנולה הולמס של נטפליקס, או יותר בחדות - הגרסה של נטפליקס לאסופית, אן בגרסת ה-WOKE.
צפיתי קצת... עד שנמאס לי. 
אם לא אהבתם את אן כפי שהיא, למה בעצם טרחתם לכתוב עליה סדרה? רציתי לשאול את יוצרי הסדרה.
למה לא לכתוב סדרה על גיבורה כלבבכם שמאמינה במה שאתם מאמינים בו וחושבת כפי שאתם חושבים ואם כבר, חיה בתקופה שבה אתם חיים?
כל ההתכתבות הזו עם המאה ה-19, הניסיון לחנך מחדש את גיבוריה הספרותיים, להפוך אותם לאנשים שהאמינו בדיוק במה שבני זמנו מאמינים בו נראה לי קצת מגוחך ומעייף. 
אם אתם לא יכולים לאהוב את גיבורי התרבות שגדלתם עליהם כמו שהם, הניחו להם לנפשם במקום לשכתב אותם.
חוץ מזה, האם לא הגיע הזמן לדאוג לעתיד?
לכתוב דמויות משלכם כדי שגם לצאצאים שלכם, בעוד כמה עשרות שנים, יהיו דמויות ספרותיות מן העבר בהן יוכלו לחבוט או לחנך מחדש ע"פ ערכיהם שלהם, שמן הסתם יהיו שונים מאלה שלכם?

אז ספר העוסק בבתו של דוקטור ג'קיל. ספר ששמו נפתח ב-"המקרה המוזר", כלומר מרפרר למקרה המוזר של ד"ר ג'קיל (ואולי גם לשרלוק הולמס והמקרה המוזר של הכלב?) וממשיך ב-"בתו של". כאילו לא היה לנו די ספרי "בתו/אחותו/אשתו/גיסתו למחצה מצד בן אחיו החורג של". כלומר ספר שמסמן את עצמו כמי שמנסה להשמיע את קולן המושתק של נשים (דבר חיובי באופן עקרוני רק כאמור - קצת מעייף בשלב הזה. בפרט שקולן המושתק של נשים מן העבר, כמה מפתיע, תמיד נשמע בדיוק כמו קולן של נשים בנות ימינו וכמעט אף פעם לא כמו שהיה סביר שקולן של נשות המאה ה-19 יישמע)-
זהו ספר שלגמרי לא ציפיתי לאהוב.
כאן כמובן המקום לשאול למה בכלל קראתי אותו. התשובה היא שילוב של סקרנות (כי בכל זאת, קלאסיקות, שרלוק הולמס, המאה ה-19, עלילה שנשמעת מסקרנת) ואולי גם רצון לאשר לעצמי שאכן מדובר בז'אנר מאוס שאני סולדת ממנו.

הבעיה היחידה בתוכנית היתה... שנהנתי ממנו, ממש נהנתי.
כן, הוא לכאורה שייך לז'אנר הזה בדיוק. הוא נכון ונאור, הוא במוצהר בא להשמיע קולות מושתקים, לגיבורות שלו אכן יש ערכים מודרניים וגברים לבנים פריווילגיים בהחלט נמצאים על הכוונת (ד"ר ג'קיל, פרנקנשטיין ועוד).  
אז איך זה שנהנתי כל כך? תכף אגיע לזה.
סגנון הכתיבה שלו ייחודי: הכתיבה הרציפה שלו נקטעת כל הזמן בדיאלוגים של הגיבורות המעירות לחברתן, כותבת הספר תוך כדי הכתיבה, מתקנות אותה, מתווכחות איתה, ויוצרות דיון מטא, דיון על אופיו של הספר ואופיה של הכתיבה.
הדיונים האלה מפנים זרקור לסימבוליקה ולבחירות הספרותיות. לא פחות מזה, צורת הכתיבה הזו מהווה דימוי לניסיון של נשים בכלל למצוא קול משלהן, דרך שתיטיב לבטא אותן עצמן. 
כל זה יוצר משחק מתחכם שכזה, שגם הוא יכול להיות מעצבן לולא היה עשוי כל כך טוב, מטרים את המתרחש באופן שיוצר מתח ועניין, משעשע ומהנה. 

הספר הזה שבר את חומות ההתנגדות שלי בגלל הכתיבה המוצלחת, בגלל העלילה המרתקת, בגלל שהוא לא הגזים עם הצדקנות והפוליטיקלי קורקט.
הגיבורות לא הפכו בן רגע לגיבורות בנות ימינו שניטעו בטעות במאה ה-19. פערים מעמדיים לא נמחקים אצלן ברגע אחד, גם השקפותיהן הדתיות והערכיות בדבר מה נחשב מכובד וראוי ומה לא אינן מתהפכות ברגע.
יש בספר אפילו גברים לבנים פריווילגים (אמרנו שרלוק הולמס, כן?) שאינם מרושעים ויש להם עוד כמה תחומי עניין מלבד שמירה על הפטריארכיה, תארו לעצמכם.
ואולי, אם לנסות לניח את האצבע על הנקודה המהותית שגרמה לי לאהוב אותו יותר מאשר יצירות קודמות בסגנון, זו התחושה שהספר הזה הגיע קודם כל ולפני הכל כדי לספר לנו סיפור טוב, לא כדי לחנך אותנו. שהמחוייבות הראשית שלו היא לסיפור ולא לערכים, שהוא משקף את הערכים של היוצרת, מן הסתם, אבל לא מהם הוא נובע.

אמנם זהו הספר הראשון בסדרה, ויש סיכוי לא רע שבספרים הבאים הדמויות ילכו ויהפכו לפלקטים נאורים אמיצים נכונים ומשמימים, אבל בינתיים - ספר שכיף לקרוא.

» ביקורות נוספות של רויטל ק.
» ביקורות נוספות על המקרה המוזר של בת האלכימאי - ההרפתקאות המופלאות של מועדון אתנה #1