#
מה שמייחד קריאה בספר אלקטרוני הוא, שהקורא אינו מודע למספר העמודים של הספר. כלומר, הוא יודע מה המספר המוגדר במכשיר בו הוא קורא אבל אינו מודע, כמו מי שקורא ספר מודפס, למספר העמודים המומחש גם בכובד הספר ובמרקם הדפים החולפים. אני לא בטוחה שהספר יצא כספר מודפס, אבל יש בו כ-490 עמודים שחולפים ביעף.
קניתי אותו לפני כל כך הרבה זמן, שאני לא זוכרת מה היו הציפיות שלי ממנו. הוא שייך להוצאה לאור (יניב) שהוציאה כמה ספרי מדע בדיוני מעניינים ומקוריים, הוצאה שכבר זמן רב לא ראיתי ספר חדש שהוציאה, ואולי גם היא נמוגה ונעלמה כמו הוצאות לאור אחרות, במיוחד כאלה שמנסות להוציא לאור תחום כה לא מתגמל כלכלית ומועט-קוראים כמו מדע בדיוני.
גבר בשלהי שנות השלושים שלו עדיין לא יודע מה הוא רוצה לעשות כשיהיה גדול. בינתיים הוא עובד בעבודה משעממת (מקליד שמות מנויים שביטלו מינוי או משהו), נטול קשרים חברתיים משמעותיים, נטול כסף ובעיקר נטול התלהבות. הוא נאלץ לעבור דירה, מישהו נותן לו טיפ על דירה להשכרה בזול (נגיד כמו דירת 3 חדרים בתל-אביב ב3000 ש"ח לחודש, כולל חשבונות...) הדירה נמצאת בבניין ישן (הייתי אומרת "עתיק" אבל קשה להגדיר בניין בן כ-100 שנים כעתיק) ומרגע שהוא שוכר אותה מתחילה עלילה מפותלת של תעלומות ברמות מסתורין שונות, עם קבוצת אנשים שהתחילו כזרים גמורים והפכו לקהילה, עם מטרה ועם התלהבות ומחוייבות.
הספר כתוב היטב. חלקו הראשון קצת איטי, חלקו האחרון קצת תזזיתי, הרעיונות שלו אינם מאד מקוריים אם כי הוא נתלה באילנות גבוהים כמו טסלה (המהנדס, לא המכונית), תיאוריות מדעיות לגבי הזמן וכדומה. הספר מעניין לקריאה, מספק מידה לא רעה של אקשן מעורב במתח (אם כי לא סביר שתתחילו לכסוס ציפרניים כשתקראו) ורפרור לסיפורי קומיקס מפורסמים וגם לספרות ומוסיקה המוכרים לכל.
בתקופה הנוכחית יש לי בלגן בבית. עברתי דירה, הספרייה עוד לא מצאה את מקומה ואני לא צריכה לספר לכם מה הולך ברחובות. בתקופה כזאת טוב שיש ספרייה דיגיטלית, שנשארת תמיד באותו מצב: כריכות לא נתלשות ואבק לא נערם על הספרים. צריך לנסות למצוא נחמה איפה שאפשר, לא?
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
