“בשנת 1979, בכיתה ו', בעת ארוחת בוקר של קוטג' ועגבניה בחדר האוכל, זה קרה. מישהי שלמדה אצלנו בקבוץ כי הייתה פרועה מדי עבור הקבוץ שלה, ניגשה אלי. "אתה ממש דומה לדיוויד בואי", אמרה והסתכלה לי ממש אל תוך העיניים. היא הייתה מבוגרת ממני בשנתיים שלוש, היה לה עגיל באף והיא לבשה תמיד צעיפים. ויפה. בכתה ו' עדיין חששתי מנשים מבוגרות ממני עם עגיל באף וצעיפים. ויפות. מאז הקפדתי לבדוק בכל בוקר היכן היא י”

“אני הראשונה שכותבת ביקורת על הספר הזה. לא כבוד גדול במיוחד. היחס שלי אליו אמביוולנטי מאוד, התלבטתי אפילו כמה כוכבים להעניק לו. על פי הכתיבה? התוכן? החשיבות? בכל הפרמטרים הללו היו לי התלבטויות. תחילה לתוכן הספר. רומן הוא נער, בן למשפחה יהודית שהוגלתה לגטו וורשה. אבל רומן גודל וחונך כקתולי, מפני שאמו היהודיה היתה נשואה לפולני קתולי. יש לו אב חורג יהודי ואח ואחות תינוקת, והם סובלים ביחד את החיים-”

“"אולי זה טוב לראות את הדברים בפרספקטיבה אחרת, אבל לפעמים נראה לי שהפרספקטיבה היחידה היא פשוט להיות נוכח. כי זה בסדר להרגיש דברים. ולהיות אמיתי לגביהם." אני חושבת שזה המשפט הכי משמעותי שלקחתי איתי מהספר הזה. ספר נוער שעל פניו הוא קליל ונחמד אך מסתתר בתוכו המון אופל ועומק. בסופו של הספר מגיע טוויסט מסוים שזורק אור אחר לגמרי על הדמות הראשית, מהספרים האלו שרק בעמודים האחרונים פתאום איכשהו הכל מתחבר”

“ספר מקסים על היחסים בתוך המשפחה המסתירה סודות שנחשפים ככל שהופכים את העמודים בו. הספר מתחיל בפתח דבר. מרגו רחוקה מבית ילדותה. היא עוד זוכרת את התסיסה המבעבעת של הסיידר על לשונה, את אור הנורות המפזז, הבוץ השחור והסמיך שנדבק אל כפות ידיה הזבות דם. היא שקועה בשינה והסודות מעברה מבצבצים... מה עשית? מה עשית בשם אלוהים? מה מרגו עשתה? ב-18.9.2018 מרגו מקבלת הודעה מאחותה איב "צריכים אותך בבית לו”

“בשנת 1979, בכיתה ו', בעת ארוחת בוקר של קוטג' ועגבניה בחדר האוכל, זה קרה. מישהי שלמדה אצלנו בקבוץ כי הייתה פרועה מדי עבור הקבוץ שלה, ניגשה אלי. "אתה ממש דומה לדיוויד בואי", אמרה והסתכלה לי ממש אל תוך העיניים. היא הייתה מבוגרת ממני בשנתיים שלוש, היה לה עגיל באף והיא לבשה תמיד צעיפים. ויפה. בכתה ו' עדיין חששתי מנשים מבוגרות ממני עם עגיל באף וצעיפים. ויפות. מאז הקפדתי לבדוק בכל בוקר היכן היא י”

“אני הראשונה שכותבת ביקורת על הספר הזה. לא כבוד גדול במיוחד. היחס שלי אליו אמביוולנטי מאוד, התלבטתי אפילו כמה כוכבים להעניק לו. על פי הכתיבה? התוכן? החשיבות? בכל הפרמטרים הללו היו לי התלבטויות. תחילה לתוכן הספר. רומן הוא נער, בן למשפחה יהודית שהוגלתה לגטו וורשה. אבל רומן גודל וחונך כקתולי, מפני שאמו היהודיה היתה נשואה לפולני קתולי. יש לו אב חורג יהודי ואח ואחות תינוקת, והם סובלים ביחד את החיים-”

“"אולי זה טוב לראות את הדברים בפרספקטיבה אחרת, אבל לפעמים נראה לי שהפרספקטיבה היחידה היא פשוט להיות נוכח. כי זה בסדר להרגיש דברים. ולהיות אמיתי לגביהם." אני חושבת שזה המשפט הכי משמעותי שלקחתי איתי מהספר הזה. ספר נוער שעל פניו הוא קליל ונחמד אך מסתתר בתוכו המון אופל ועומק. בסופו של הספר מגיע טוויסט מסוים שזורק אור אחר לגמרי על הדמות הראשית, מהספרים האלו שרק בעמודים האחרונים פתאום איכשהו הכל מתחבר”

“ספר מקסים על היחסים בתוך המשפחה המסתירה סודות שנחשפים ככל שהופכים את העמודים בו. הספר מתחיל בפתח דבר. מרגו רחוקה מבית ילדותה. היא עוד זוכרת את התסיסה המבעבעת של הסיידר על לשונה, את אור הנורות המפזז, הבוץ השחור והסמיך שנדבק אל כפות ידיה הזבות דם. היא שקועה בשינה והסודות מעברה מבצבצים... מה עשית? מה עשית בשם אלוהים? מה מרגו עשתה? ב-18.9.2018 מרגו מקבלת הודעה מאחותה איב "צריכים אותך בבית לו”